יום עמוס.......
אתמול עשדיתי מהלך .. הבנתי שאבשליהיקר רציני בכוונתו למסור את הבגדים של אימא אז פתחתי את הארון שאפחד לא היה בבית ובחרתי לעצמי כמה דברים ושמתי בתיק מתחת למיטה שלי היה להם את הריח שלה ... ואצלי כמו אצלי הכל בא בדליי אז היום הסתובבתי עם סרחרחורת נוראית .... כאילו אם לא היתה לי משמרת הייתי נשארת לישון כל היום ... ולא הפסקתי לאכול ... אכלתי חבילת דגנים שלמה כמעט לבד הרגשתי שאני ממש מאבדת שליטה ושאני הכי לבד בעולם ואפילו המקסימה לא ההיתה זמינה היום כי יום ראשון תמיד לחוץ אצלה והיא בערך בנאדם היחידי שאפשר לבר איתו על החרדות שלי הבנאדם היחידי שלא יחשוב שאני מטורללת על...פשוט ישב ויקשיב לבכי שלי עד הסוף בלי להגיד לי שהחיים נמשכים ועוד כל מיני קילשאות בשביל לסמן עליי וי ... אז אכלתי את עצמי לבד לגמרי לבד .......... ואז התחילה המשמרת אחרי שלקחתי 23 דקות לנשום והייתי כל כך ... נחמדה מזוייפת שאפחד לא הרגיש רציתי לשכב באמצע המכון על הריצפה ולישון ובמקום זה חייכתי לאנשים ועשיתי להם כפיפות בטן ... כאילו ביום חזירה בלילה מדריכה אנשים איך להוריד במשקל ממש פארסה ופשוט הרגשתי שהמשמרת נמרחת כמו מסטיק ושבא לי להקיא על עצמי ועל כולם בסוף באה דודה נחמדה וסיפרתי לה על הפגישות עם המקסימה ... והיא אמרה שאני לא מתקדמת קדימה... וניסתי להצדיק את עצמי ובאוטובוס חשבתי למה אני צריכה להצדיק את עצמי? הפגישות עם המקסימה עושות לי טוב.. אני חוזרת למחלקה וזה זניח לעומת הטוב שהפגישות איתה עושות לי היא "החוט" המקשר ביני לבין אימא ... אבל היא לא המחליפה של אימא ... וזה עושה לי טוב אז סססאמק למה אני צריכה להצדיק את עצמי ?!?! אני לא צריכה אנשים שיגידו לי מה לעשדות אני צריכה פשוט אנשים שיקבלו אותי ויכלו את העצוב שלי ... כי אני חושבת שרוב הזמן אני יודעת מה לעשות והרבה יותר קל לבוא לבנאדם שמכיל אותי ומקבל את הרגש שלי ולא מנסה להעיף עליו כל מיני קילשאות ולשאול אותו מה אני צריכה לעשות? יש משהו במצב הזה שבונה אימון אימון אמיתי .... אני כל כך עייפה תפוס לי כל הגוף.....
אתמול עשדיתי מהלך .. הבנתי שאבשליהיקר רציני בכוונתו למסור את הבגדים של אימא אז פתחתי את הארון שאפחד לא היה בבית ובחרתי לעצמי כמה דברים ושמתי בתיק מתחת למיטה שלי היה להם את הריח שלה ... ואצלי כמו אצלי הכל בא בדליי אז היום הסתובבתי עם סרחרחורת נוראית .... כאילו אם לא היתה לי משמרת הייתי נשארת לישון כל היום ... ולא הפסקתי לאכול ... אכלתי חבילת דגנים שלמה כמעט לבד הרגשתי שאני ממש מאבדת שליטה ושאני הכי לבד בעולם ואפילו המקסימה לא ההיתה זמינה היום כי יום ראשון תמיד לחוץ אצלה והיא בערך בנאדם היחידי שאפשר לבר איתו על החרדות שלי הבנאדם היחידי שלא יחשוב שאני מטורללת על...פשוט ישב ויקשיב לבכי שלי עד הסוף בלי להגיד לי שהחיים נמשכים ועוד כל מיני קילשאות בשביל לסמן עליי וי ... אז אכלתי את עצמי לבד לגמרי לבד .......... ואז התחילה המשמרת אחרי שלקחתי 23 דקות לנשום והייתי כל כך ... נחמדה מזוייפת שאפחד לא הרגיש רציתי לשכב באמצע המכון על הריצפה ולישון ובמקום זה חייכתי לאנשים ועשיתי להם כפיפות בטן ... כאילו ביום חזירה בלילה מדריכה אנשים איך להוריד במשקל ממש פארסה ופשוט הרגשתי שהמשמרת נמרחת כמו מסטיק ושבא לי להקיא על עצמי ועל כולם בסוף באה דודה נחמדה וסיפרתי לה על הפגישות עם המקסימה ... והיא אמרה שאני לא מתקדמת קדימה... וניסתי להצדיק את עצמי ובאוטובוס חשבתי למה אני צריכה להצדיק את עצמי? הפגישות עם המקסימה עושות לי טוב.. אני חוזרת למחלקה וזה זניח לעומת הטוב שהפגישות איתה עושות לי היא "החוט" המקשר ביני לבין אימא ... אבל היא לא המחליפה של אימא ... וזה עושה לי טוב אז סססאמק למה אני צריכה להצדיק את עצמי ?!?! אני לא צריכה אנשים שיגידו לי מה לעשדות אני צריכה פשוט אנשים שיקבלו אותי ויכלו את העצוב שלי ... כי אני חושבת שרוב הזמן אני יודעת מה לעשות והרבה יותר קל לבוא לבנאדם שמכיל אותי ומקבל את הרגש שלי ולא מנסה להעיף עליו כל מיני קילשאות ולשאול אותו מה אני צריכה לעשות? יש משהו במצב הזה שבונה אימון אימון אמיתי .... אני כל כך עייפה תפוס לי כל הגוף.....
