נתנאל6589881
New member
יום כולולות שחור
דמעות , דמעות , דמעות .
מונחות על לחי כלשונות אש
טובעות נמק בעורקי .
סיפור זה בוער בלבי ואספרה
בלהט לשוני : זה היה ליל כוכב
צח מאור - על שבלת ים עגנה סירת
מפרש צחורה , ואני ואת הינו חבוקים.
עזים פראי - יפי .
את זוכרת את השתיקות ?, כפיכפוך המים .
כאותיות הכסף הצרופות, זוכרת את את הנישקות
שהערפתי על שפתיך , את עינינו הנשקפו לים אהבות
אוי ארור היום יום כלולות שחור זה היה .
שבליל שחר וזך ,פס הפז נמתח לקו אופקי על המים.
מול עינינו כדמוי כוכב להט, זוכרת את ליל הזה האיום
והאפל בו גחליליות - היער פרסו כנפם והבערו אש בלב המת.
האם זוכרת את את ליל צינה וקור בו הארנים השקיפו על המים
כבור השטיון .
ואוי ארור הליל הזה מכל ליליות , ובלב הים חגו כוכבי אשמורת
אחרונה, כוכבי הפקר בנותיה של הלבנה ! , ולפתע יבוא תבוא סערה
אוי נורא , נורא ,נורא , זוכרת שהינו אזי כצרצרים שזופי כנף שקועים בקו
החוף , שואפים לטל ולריח האדמה, אך את יפיתי ,כלת הליל נלכדה רגלך
בשדות - האש , ונכרתוה כנפיך, וקצצו אט אט ונפלת אפים שותת דם , ודם
נגר מעיניך אך האפרכסת דממה וקול צעקתך הולם בי עד היום .
אוי איך יכולתי ולבי כה כשל, אוי איך יכול זה יד גורל , איכה
עמדתי דום בלאט , לא נעתי ותחת קו זהר כפרח בר נקברת בים שחור.
, והייתי נער רך בשנים ,תם כלחי אפרסק אדום , ואת תשכחי הכל, את אהבתי
אשר פלחה הלב , את הקוץ וורד שנתלש מידי ,בעיני הארגמן חטאי צח משלג היה
פשעי ,
והשמש מציצת בכוס התרעלה , לגמם אחד ועוד אחת לו יכלתי הייתי טובע
בדמיניות אוולת, בשתיקה קרה , אך כטלה נכרך בשריר נחש , ועדין אותך אני זוכר
ואת שכחתני כי ביום כלולות שחור בעלני , ועדין שעני פקחו ראיתי בשמי האפלה כוכב צח
זהר, וה סימין אות אחרי אות לקברותיך , בים המצלות נקברת , והנר עוד הינו בוער .
דמעות , דמעות , דמעות .
מונחות על לחי כלשונות אש
טובעות נמק בעורקי .
סיפור זה בוער בלבי ואספרה
בלהט לשוני : זה היה ליל כוכב
צח מאור - על שבלת ים עגנה סירת
מפרש צחורה , ואני ואת הינו חבוקים.
עזים פראי - יפי .
את זוכרת את השתיקות ?, כפיכפוך המים .
כאותיות הכסף הצרופות, זוכרת את את הנישקות
שהערפתי על שפתיך , את עינינו הנשקפו לים אהבות
אוי ארור היום יום כלולות שחור זה היה .
שבליל שחר וזך ,פס הפז נמתח לקו אופקי על המים.
מול עינינו כדמוי כוכב להט, זוכרת את ליל הזה האיום
והאפל בו גחליליות - היער פרסו כנפם והבערו אש בלב המת.
האם זוכרת את את ליל צינה וקור בו הארנים השקיפו על המים
כבור השטיון .
ואוי ארור הליל הזה מכל ליליות , ובלב הים חגו כוכבי אשמורת
אחרונה, כוכבי הפקר בנותיה של הלבנה ! , ולפתע יבוא תבוא סערה
אוי נורא , נורא ,נורא , זוכרת שהינו אזי כצרצרים שזופי כנף שקועים בקו
החוף , שואפים לטל ולריח האדמה, אך את יפיתי ,כלת הליל נלכדה רגלך
בשדות - האש , ונכרתוה כנפיך, וקצצו אט אט ונפלת אפים שותת דם , ודם
נגר מעיניך אך האפרכסת דממה וקול צעקתך הולם בי עד היום .
אוי איך יכולתי ולבי כה כשל, אוי איך יכול זה יד גורל , איכה
עמדתי דום בלאט , לא נעתי ותחת קו זהר כפרח בר נקברת בים שחור.
, והייתי נער רך בשנים ,תם כלחי אפרסק אדום , ואת תשכחי הכל, את אהבתי
אשר פלחה הלב , את הקוץ וורד שנתלש מידי ,בעיני הארגמן חטאי צח משלג היה
פשעי ,
והשמש מציצת בכוס התרעלה , לגמם אחד ועוד אחת לו יכלתי הייתי טובע
בדמיניות אוולת, בשתיקה קרה , אך כטלה נכרך בשריר נחש , ועדין אותך אני זוכר
ואת שכחתני כי ביום כלולות שחור בעלני , ועדין שעני פקחו ראיתי בשמי האפלה כוכב צח
זהר, וה סימין אות אחרי אות לקברותיך , בים המצלות נקברת , והנר עוד הינו בוער .