דקת דומיה
של התייחדות עם הנופלים והנרצחים, דקה אחת שבמהלכה לבך מתמלא בהמון רגש והויה יהודית, דקה שמחבר בין העבר העגום לבין העתיד המעורפל, דקה שמספר את סיפור תולדות ישראל ואת תלאותיו. דקה כזו שוה בעיני הרבה יותר מאשר יום שלם עמוס וגדוש במנהגים שונים ומשונים כמו תשעה באב שמעבר לסימבוליות שבו אין בו למה שבחיי היום יום שלנו ולו כלום. ורק בשל הסיבה הזו אני מכבד רגעים זוטרים אלו, ולא רק מכבד אלא גם מאמץ את הדקה הזו אל ליבי.
של התייחדות עם הנופלים והנרצחים, דקה אחת שבמהלכה לבך מתמלא בהמון רגש והויה יהודית, דקה שמחבר בין העבר העגום לבין העתיד המעורפל, דקה שמספר את סיפור תולדות ישראל ואת תלאותיו. דקה כזו שוה בעיני הרבה יותר מאשר יום שלם עמוס וגדוש במנהגים שונים ומשונים כמו תשעה באב שמעבר לסימבוליות שבו אין בו למה שבחיי היום יום שלנו ולו כלום. ורק בשל הסיבה הזו אני מכבד רגעים זוטרים אלו, ולא רק מכבד אלא גם מאמץ את הדקה הזו אל ליבי.