יום השואה

[סוג ב]

גם טיפשי ללבוש חצאית

אבל כשאני הולכת להורים שלי- אני מכבדת.

 

[נמר שחור1]

סוגי אני ראתי דוסיםש הולכים בצפירה

 

[אגס 10]

עמידה בצפירה-כפייה חילונית

זו דעתי. אני לא רואה שום הבדל בין חרדים שמכריחים חילוניים לשמור על טקס דתי כמו שבת למשל לבין חילוניים שמכריחים חרדים לעמוד בצפירה בפרט שמבחינת החרדיים זו עבירה לעמוד בצפירה ההתנפלות השנתית של התקשורת על השכונות החרדיות לתפוס את החרדי שלא עומד בצפירה מאוס בעיניי לא פחות מבלשי משמרת הצניעות שפושטים על קפה אינטרנט בירושלים לתעד חרדים שהולכים בסתר לגלוש שם שניהם מנסים לכפות על הזולת לחשוב ולהתנהג רק לפי איך שהם חושבים שצריך לחשוב ולנהוג. אגב,ביום הזיכרון לחללי צה"ל שבו המשפחות השכולות רואים את העמידה בצפירה כהתייחדות עם יקיריהם אדם שבפרהסיה לא עושה את זה ראוי בעיניי לכל הוקעה ותיעוב.

 

[דמעה ורודה]

עמידה בצפירה זה חלק מהיחוד הלאומי שלנו

בעיני אין כל רע בעמידה קולקטיבית לאומית כפי שאין לי בעיה בזה שאין תחבורה ציבורית ושאר דברים סגורים בשבת או בחגים. לגבי העניין השני שהזכרת, לדעתי זה סתם השתנקרות וכולנו יודעים כי "למלשינים אל תהי תקווה". אבל אלו שני דברים שונים.

 

[tuvia444]

איזה עבירה יש בלעמוד בצפירה???../images/Emo197.gif

מצטער, אבל זה לא כתוב בתורה שלי, אולי בשלך. אם כך אז לא פלא שאתה בדרך החוצה, כי הדת שלך מלאה שטויות. שלי לא, שלי יפה והגיונית...

 

[אביב זמיר 3]

העמידה בצפירה

היא מחוה הגיונית מאד,אז אין סיבה לא לקבל אותה. היום בצפירה מצאתי את עצמי בין חילונים,וחרדים (שמכירים אותי).הרגשתי בין הפטיש לסדן,אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי.ואז לשמחתי ולהפתעתי ראיתי שגם החרדים עומדים ! באותו רגע הרגשתי שלא כל כך אכפת לי שאני נראה חרדי.

 

[בינגi]

היום ב-10:00 בבוקר ישבתי מול

הפקידה בבנק. כמובן שנעמדתי יחד עם כולם אמנם הרגשתי קצת `עוף מוזר` בכל הקטע הזה.. כשכולם עמדו בראש מורכן כשעיניהם משופלות ארצה ואני כזה פוזל לכל הכיוונים מחפש נקודה נעלמת לתקוע בה את עיני כשבראשי חולפת לה המחשבה `יאללה שיגמר כבררררר`... ואתם יודעים מה?! בסוף זה נגמר..

 

[סוג ב]

למה?

למה להיות נבוך? תרכין ראש ותשפיל עניים. ביג דיל. למה כ"כ קשה לכבד? סבתא שלי אוהבת שמתקשרים אליה ביום השואה, התקשרתי היום להשתתף בצערה והיא סיפרה לי שהיא הייתה בקופת חולים והיא ממש שמחה לראות שכולם עמדו. מצד אחד, אני לא מבינה את הפגיעות שלה- למקרה שתראה מישהו זז, מצד שני, אני לא מבינה מה אכפת לאנשים לכבד?

 

[פרנסואה9]

לא הבנתי

וסליחה אם השאלה שלי מוזרה או פוגעת. אבל לא הבנתי למה הרגשת לא בנוח לעמוד בצפירה?

 

[אגס 10]

א ל ר ח ו ם ו ח נ ו ן

כמה אבסורדי לחשוב על שלושת המילים האלו בערב זה.

 

[סוג ב]

השם יעזור

 

[עץ שתול]

הכל לטובה

 

[vanity of vanities]

אל מלא רחמים של יהודה עמיחי (מראשוני היוצאים)

אל מלא רחמים, אלמלא האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו. אני, שקטפתי פרחים בהר והסתכלתי אל כל העמקים, אני, שהבאתי גוויות מן הגבעות, יודע לספר שהעולם ריק מרחמים. אני שהייתי מלך המלח ליד הים, שעמדתי בלי החלטה מול חלוני, שספרתי צעדי מלאכים, שלבי הרים משקלות כאב בתחרויות הנוראות. אני שמשתמש רק בחלק קטן מן המילים במלון. אני, שמוכרח לפתור חידות בעל כורחי, יודע כי אלמלא האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו.

 

[הייליגער כופר]

יום השואה שלי

כפי שכתבתי בעבר, אין לי טעם ביום הגבורה - בשואה נשחטו בעדרים והגבורים כמעט ולא הועילו. השימוש כיום במונח גבורה, מבזה ומשפיל בדימיוני את שהלכו כצאן לטבח - הרוב הדומם. ביום השואה ראשית אעלה בזכרוני את כל בני משפחת אבי ואמי שנטבחו כצאן, ולצערי הם רבים רבים. זה הסיפור העצוב שלי, שכול במשפחה קטל ללא הבחנה בעמי ואין מנחם. אך דומיה ופחד מקביעת זיכרון קולקטיבי בהנהגה החרדית שאיננה. (השמות בדויים) סבא וסבתא שניצר נטבחו.... סבא וסבתא שוורץ נשרפו... חיים, אוחזים דמעות למקרא תחנוניך לסבא אחיך, אך חייך נשרפו ואותיותיך פורחות.... יהודה ומרים שניצר האחים של סבא לא הצליחו אפילו להתחנן... גולדה ואחיה לבית שוורץ גם עלו על המוקד... סבא וסבתא, אבא ואמא בוכים אין בית שאין בו מתים... אך להם אין יום זיכרון ואבל לאומי, כחרב המונף שנית על זיכרם של המתים... יהיה זיכרם יחד עם יתר טבוחי השואה, ברוך!

 

[אגס 10]

יש לך טעות

הגבורה הכוונה לתקומת מדינת ישראל ולא לגבורה בשואה בשנים הראשונות למדינה נקרא היום הזה יום השואה ולוחמי הגיטאות כאשר אז אכן התכוונו לגבורה בגיטאות לאחר כמה שנים החליט בן גוריון לשנות זאת ליום השואה והגבורה לאות על תקומת העם היהודי במדינתו. ואגב,סתם מעניין,מה יכלו היהודים לעשות בדיוק בשואה? לא היה להם לא צבא שילחם ואפי' לא אלוהים שיגן אז מה בדיוק רצית שיעשו המסכנים?

 

[הייליגער כופר]

יום הזיכרון להרוגי השואה ולא לתקומת עם ישראל

האם ביום הזיכרון לחללי צה"ל חוגגים את מבצע אנטבה? יש בכך יותר מטעם לפגם. אני ממש לא חפץ באשכול זה לדון על תוספת השם של יום הגבורה, אני בדברי ניסתי לזכור את אותם אלו שהלכו כצאן לטבח מחוסר ברירה . אני מנסה לזכור את כל משפחתי ורוב מוחלט של עמי, שהולך כצאן לטבח. באשכול הסמוך התפתח דיון על כך, דיון המקושר אף לעמוד הראשי. הדיון באשכול זה על הגבורה, מסיט את עיקרי דברי שהם זיכרון לטבוחים.

 

[לחוד]

ראה את לשון החוק:

"כ"ז בניסן הוא יום הזכרון לשואה ולגבורה, מוקדש, מדי שנה בשנה, להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם. http://www.knesset.gov.il/shoah/heb/memorial_law.htm

 

[ינשוף25]

כאנוסים...

האם אתם עומדים דומיה בעת הצפירה?

 

[חרדית תוהה]

לא חזרת בתשובה?

בכולופן... אני משתדלת לרצות את החילונים ואת החרדים ומשתדלת להימצא בבית בשעת הצפירה. במידה ואהיה ברחוב אעמוד דום ולו רק כדי לא לגרום לחילול ה` (אעלק).

 

[רוצה לעזוב]

אני עומד בצפירה, אסביר מדוע:

בניגוד למה שטוענים אחרים כאן (ובוודאי בניגוד לנימוק החרדי המטופש והמטומטם), יש משהו מאוד מכובד ומאוד טקסי ומאוד מרגש, בהתייחדות של דקת דומייה, תוך מתן כבוד וזיכרון בעמידת דום. יש כאן משהו טקסי יפה ומכבד ומשמר זיכרון. אני עומד - כי אני מכבד את זכר קרבנות השואה האיומה, אני עומד כי אני זוכר את העוולה הגדולה בעוולות שנעשתה לבני עמי באכזריות אין קץ! אני עומד - כי השואה וזכרה הוא משהו מכונן באישיותי היהודית בזמן הזה, ואני מכבד את זכר השואה, וזוכר את הנטבחים. תינוקות (כילדיי), ילדים (כאחייני), נערים (כאחיי), הורים צעירים (כמוני), הורים מבוגרים (כהוריי) וזקנים (כזקניי). אנשים מלאי אישיות וחדוות חיים - שהושפלו בהשפלות הכי נוראיות, שנטבחו ברוע שאיני מסוגל לתפוס. אני כואב את מותם האכזרי, המזעזע; ואינני מסוגל לחוש את עוצמת הזוועה. הורים שנאלצו להמית ילדיהם כדי שלא יתגלה המבוא, שכרו את קברם שלהם, שראו את המוות בכל מקום, ולא ידעו למה. הם אנשים שאני נוצר בליבי כל הזמן, ביום השואה במיוחד, בדקת הדומייה באופן מיוחד במינו.