יום השואה והילדים גדלים

Koru

New member
כשהיא שונאת את הגרמנים

היא עושה קישור כלשהו לגרמנים שפגשתם כשטיילתם שם?
 

אורora

New member
אני לא חושבת

אבל גם היה לנו מעט מאוד אינטרקציה עם המקומיים. ממש אפסית.
היא גם שונאת מאוד אנגלים ( בתור ילדה שקראה את כל 50 סםרי מנהרת הזמן שחצי מהם על תקופת המנדט, ומאז עוד ספרים רבים על התקופה הזאת. כולם לא מוציאים את האנגלים משהו ).

יש לה דיונים על זה עם דבש של דשדש.
דבש טוענת שצריך לשנוא רק את הנאצים. הילדונת שלי חושבת שגם שאר הגרמנים לא עשו כלום ולכן כולם אשמים.
נתתי לה לגטימציה לרגש הזה. ואמרתי לה שהיא לא יחידה והרבה מאוד יהודים שונאים את העם הגרמני כולו. נקודה. אבל גם הסברתי לה כמה קשה ומסוכם היה להתנגד להיטלר , וגם העמדתי אותה בפני העובדה שרוב רובו של העם הגרמני היום כלל לא נולד בתקופה ההיא.
זה מבלבל. לא רק אותה. ערוב הרגשות שללו קיים גם אצלי
 

דש1דש

New member
אבל זה לא נכון

היו הרבה שעשו - בקטנה לטובת הפליטים.
מי שנתן כיכר לחם, מי שנתן עבודה, מי שהחביא.
היו גם אנשים טובים. חלקם הוכרו כחסידי אומות עולם - מי שעשה המון, אבל היו גם המון שעשו קצת.
אם לא היו גם אנשים טובים אבא שלי לא היה שורד 5 שנים ביערות.... ודבש יודעת את זה.
כנ"ל אנה פרנק ששרדה את רוב המלחמה בזכות גויים שעזרו להם.
ומי שעשה למען מישהו שאינו מכיר, סיכן את חייו - זה המון!
וצריך להגיד להם את זה - גם כדי שיהיה להם אמוון באדם וגם כדי שיבינו שאי אפשר לשנוא את כולם כמכלול - הרי זה בדיוק מה שהתחיל את המהלך הנאצי - לשנוא בשביל השנאה עם שלם
 

אורora

New member
רגע רגע

דבר ראשון היא יודעת שהיו גרמנים שלא שיתפו פעולה עם היטלר ועזרו ליהודים.
היא רק אומרת שהם מעט שבמעט ...מה לעשות היא צודקת.

הדוגמאות שנתת כאן לא רלבנטיות. אנחנו מדברים על שינאת גרמנים לא על שינאת גויים.
אבא שלך שרד בפולין לא בגרמניה. אני מעריכה (תקני אותי אם אני טועה) שלא גרמנים עזרו לו.
את אנה פראנק החביאו הולנדים לא גרמנים.

היא בהחלט יודעת על עמים שעזרו מאוד ליהודים (ההולנדים השבדים) היא יודעת על חסידי אומות עולם.
אבל היא יודעת שהגרמנים ברובם המוחלט, בפרוש לא.
היא גם יודעת על מעלליהם של עמי מזרח אירופה.


אני לא מסכימה , במקרה הזה, שאי אפשר ולא נכון לשנוא עם שלם.
אני לא שונאת את הגרמנים כעם. לא בצורה מוחלטת וחד משמעית. למרות שיש בי גם חלק כזה. אבל אני מכירה לא מעט אנשים ששונאים אותם קטגורית כעם , את כולם. לא יבקרו בגרמניה לעולם (או רק אם חייבים לעבודה) לא יטוסו בחברה גרמנית (גם אם זה זול) לא יקנו רכב גרמני או מוצר גרמני וכו. ואני מבינה אותם ב 100%. אני חושבת שכיהודים יש לנו את ה"זכות" לשנוא את הגרמנים כעם ומבינה לחלוטין את מי שחש כך ולא מגנה אותו.
 

Koru

New member
מחדדת את השאלה שלי

השאלה שלי היתה מאד נקודתית (מבלי לבטל את ערכו של הדיון המעניין שנפתח מתשובתך)
האם למשל היא חושבת על זה שפארק אירופה הנפלא ופארק המים המהמם שהייתם בו נבנה ומוחזק ע"י גרמנים? זה מפריע לה? זה מתקשר אצלה לשנאה לגרמנים?

הסיבה שאני שואלת קשורה לאיך נפתח אצלנו נושא השואה. היינו כמה פעמים בפארק אירופה ואחרי הפעם השניה הילדון התחיל לדבר ארוכות בשבח הגרמנים וכמה הוא אוהב אותם ורוצה לגור שם וכו'. הוא העריץ ילדה בגן רק כי נולדה שם (אבא שלה עשה פוסט דוק' שם, הם לא גרמנים). התברר שכל ההערצה הזו נובעת מאהבתו לפארק אירופה.. תכלס אין בזה שום דבר לא נורמלי לילד בן 4+ אבל בסופו של דבר לא עמדתי בזה. היה לי נורא קשה לשמוע אותו מדבר ככה. בסוף פתחתי את נושא השואה. כמובן במעט מאד מידע אבל סיפרתי שבעבר הגרמנים עשו דברים מאד רעים, הרגו המון יהודים וביניהם גם חלקים מהמשפחה שלנו. מאז הנושא הורחב עוד, עם דגשים על גזענות ועוד. כמובן ללא פירוט של זוועות מוחשיות (גם ככה אני מרגישה מהלכת על חבל דק בנושא, הוא רק בן 5, ונכון שהוא נורא בוגר אבל צריך להזהר).

הבת שלך לא בת 5, ותהיתי איך מסתדרת לה הדילמה של רגשות השנאה לגרמנים מול האהבה למעשה ידיהם היום.
 

אורora

New member
אני לא חושבת שהיא עשתה את הקישור הזה....

משהו לא מסתדר בין הזוועות שעליהם אנחנו שומעים ולומדים ובין הפסטורליה והיופי והאנשים הנחמדים בהם ניתקלנו בטיול.
אני תוהה אם לעלות אותו לפניה.
 

זואי74

New member
זו דילמה שגם הרבה ישראלים מבוגרים לא מצליחים

לפתור או לחיות איתה.
אין מה לעשות. כל מה שספגנו מיום היוולדנו יגרום לנו לנצח להרגיש תחושה לא נוחה בקשר לכל מה שקשור לגרמניה.
ואם אני כמבוגרת לא יודעת איך מסתדרת הדילמה הזו (עזבי פארק אירופה, להגיד על מכונת כביסה מתוצרת גרמנית שהיא טובה זה לא פשוט לי), לא יודעת אם ילדים בכלל יכולים להתמודד איתה. אני כמבוגרת עוד יכולה לעשות את ההפרדה ולדעת שאין שחור ולבן, בכל אדם ובכל עם יש חלקים טובים ורעים, לילדים קצת יותר קשה להסביר את המורכבות הזו, אבל צריך לנסות, כבר מאז שהם קטנים.
אבא שלי וסבא שלי מאד אהבו את התרבות הגרמנית, ואבא שלי , שנסע הרבה לגרמניה ועשה שם הרבה עסקים, אפילו היה מפליג כל הזמן בשבחים כשהיה חוזר מנסיעות לשם על הנקיון הגרמני התרבות והנימוס ועל החברים הגרמנים הנחמדים שלו ועל הילדים המתוקים שלהם. לי כילדה, היה קשה מאד לשמוע את הדברים האלה, ואף אחד לא ניסה להסביר לי את המורכבות ואת העובדה שלפעמים צריך לעשות הפרדה. בסוף הבנתי לבד..
 

אורora

New member
בדיוק

לפני 20+ שנה הייתי בחילופי משלחות סטודנטים. היינו משלחת מהטכניון שהתארחה באכן (גבול גרמניה הולנד) אצל משלחת גרמנית. ישנו אצלם בבית בילינו יחד טיילנו יחד 3.5 שבועות.
אח"כ הם היגיעו לארץ ואני טיילתי איתם במשך שבועיים וחצי בכל חור בארץ. ממש מדן ועד אילת.
נוצרו קשרים אישיים חזקים וטובים. קשה היה לשנוא גרמנים בחברתם כי הם היו חברה מקסימים.
ומצד שני הקשרים מספיק חזקים שהעזנו לגעת בשאלות מה עשה סבא שלך במלחמה. ואצל חלק מהם התשובות היו קשות. ( ואצל חלק היו תשובות "מעולות" של סבא שנירצח ע"י הנאצים כי התנגד להם)

המורכבות לעולם לא תהיה פשוטה עבור יהודים וישראלים.
יש כאלה שהיא פשוטה עבורם. אצלהם הכל שחור ולבן כמו שאצל הילדה שלי. לפעמים אני תוהה מי צודק....
 

זואי74

New member
בגילה, זה די נורמלי

שעדיין רואים את העולם בשחור לבן, אני בטוחה שהיא תגדל ותבין את העולם אחרת, והשחור לבן יתחלף בכל גווני הביניים
 

Koru

New member
לא אמרתי שזה פשוט

מי אמר שזה פשוט? סתם הייתי סקרנית האם היא קלטה את הבעייתיות או שזה לגמרי נפרד מבחינתה.
 

אודיה3

New member
ניסיתי לספר קצת אתמול

חשבתי שידברו איתם בביה"ס, אז מתברר שלא אולי מחר.
הקשיבה קצת ועברה לנושא אחר. כנראה עדיין מוקדם.
נראה אם תבוא מחר עם שאלות, אם לא נחכה לשנה הבאה.
אני בעד לדבר ולספר בהתאם לגיל.
 

יולי 7

New member
שישים מאה אלף

זה המספר שקטנטני זכר ממה שהגננת סיפרה ולכו תסבירו לו שבעצם זה המספר!
הוא גם שאל על מחנות השמדה אם ניסע לשם ביחד יום אחד ומה רואים שם היום ... מצאתי את עצמי בוררת מילים בתשובות שלי אבל מצד שני אני ממש רואה את החיבורים שהוא עושה. עדיין הכל מופשט אבל עוד הצצה לאיך שהסיפורים האלה נראים דרך הפילטרים שלו
 


אצלנו כן מדברים... יותר מהפאן המשפחתי, כי יש רצון חזק להתחבר להסטוריה המשפחתית ולהכירה.
מצרפת שוב את הקישור ששמתי כאן בעברלסרט "חד קרן מפורצלן", כי הוא מקביל כמעט אחת לאחת לסיפור המשפחתי אצלנו.
 
כן, מדברים.

יודעים בגדול את מה שקרה, אני לא נכנסת לפרטים ולא חושפת ברמות שיכולות לגרום סיוטים כי לא רואה שום סיבה לכך.
 
היום יצא לי, איכשהו,

כשהתותחון שאל אותי על אושוויץ, להזכיר ששרפו שם יהודים בתנורים.
הוא נדהם.
תפסתי את עצמי קצת בדיעבד, מצטערת שנפלט לי. נראה לי מוקדם מדי.
 

shilat

New member
גם ביחס לילדים שלי נראה לי מוקדם מידי. הבוקר

התאומה ממש מיררה בבכי כשהסברתי קצת בדרך לבית הספר כמה זה 6 מיליון...

הקדשתי הרבה זמן להסביר למה צריך לזכור, ומה יקרה אם לא נזכור, ודיברתי על דור השואה שהולך ונעלם, ודי היה בכך כדי לגרום לה זעזוע.

רוצה להגן עליהם עוד קצת לפני שייחשפו לזוועות הללו.
 
כן, צריך למצוא את המינון הנכון לגיל, לילד,

לתקופה...
איך אפשר בכלל לחשוף זוועות בלתי נתפסות בקנה מידה כזה?
 

יולי 7

New member
אוי...

להכנס לפרטים אפילו אם זה רק בגדול זה כבר קשה ופה אני מזדהה לגמרי עם הרצון להגן עליהם מהזוועות כמה שרק אפשר
מה באמת מספרים להם בבית הספר בגיל הזה?
 
למעלה