יום השואה והילדים גדלים

[catנוע]

יום השואה והילדים גדלים

אתן מדברות איתם יותר על הנושא? חושפות יותר?

חבצלת כבר בת 8 וחצי, בבית הספר כבר נותנים להם לקרוא סיפורים על ילדים בשואה, ואני תוהה עד כמה לפתוח את הנושא בבית...

 

[shilat]

לא יודעת אם אני נוהגת טוב, אבל

לא פתחתי את הנושא מיוזמתי, חוץ מלאזכר את קיומו של היום הזה לזכר 6 מיליון יהודים. אני יודעת שמדברים איתם בבית הספר (לפחות בכיתה ב'), אבל מיוזמתי - כלום.

 

[catנוע]

אני לא יודעת מה נכון ומה לא

חושבת שזה מאוד אינדיווידואלי. בעקרון, גם בנושא הזה וגם באחרים אני בעד לענות על שאלות כשהן צצות ובהתאם לגיל.
השנה היא מאוד מתעניינת, רצתה לראות כמה תכניות אתמול בטלויזיה, שאלה המון, אז עניתי ותיווכתי ככל שיכולתי. הנושא קשה לה, אבל זה פשוט נושא קשה (גם עבורי).
סיפרתי לה על המשפחה שלנו, ועל מה שאנחנו יודעים על בני המשפחה שניספו בשואה (על חלק יודעים הרבה ועל חלק כמעט כלום).

 

[אד י]

היה לנו תקל בנושא

יושאלתי את הילדונת אם דיברו בגן והיא אמרה שלא. אבל במייל שקיבלתי כתוב לבוא בחולצות לבנות ושיהיה טקס. אז הכנתי אותה בכמה מילים, אמרתי שזה יום זכרון לזכר שישה מיליון יהודים שמתו. ושיהיה טקס בבית ספר לזכרם.
אז היא אמרה בשמחה גדולה :"יופי נעשה מסיבה!!"
ואני אמרתי זה לא יום שמח זה יום עצוב כדי לזכור המון אנשים שמתו.
"ואני אעשה חגיגה!!! "
לא עושים חגיגות זה יום שלא שמחים בו.
"את לא מחליטה עליי!!"
ואז התפרצתי עליה ואמרתי בתקיפות שביום השואה לא עושים שום חגיגה ושום מסיבה ואני לא מוכנה יותר שהיא תדבר ככה בימי זכרון !
אז היא נעלבה וכעסה והיה כבר אירוע שלם

 

[דש1דש]

אולי כן דיברו איתם וזו דרכה להתמודד?

מה שאני זוכרת מהגן זה שהבנות כל אחת בזמנו (אותה גננת) סיפרה איך אמורים לעמוד (והיתה מן הרכנת ראש מסיבית, אצל אחת אפילו חצי גוף כפוף...)
כלומר כן אמרו להם שזה יום עצוב
הגננת לא תאפשר לה לעשות חגיגה מחר, אל תדאגי

 

[אורora]

מספרית הילדה שלך

אל תכעסי היא לא באמת מבינה.
אנחנו לא מצליחים להבין לא באמת.
אז ילדה בת פחות מחמש.

בפעולת הצופים של הילדונת הן ספרו היום אורז.
ספרו ספרו וספרו כל הבנות ביחד והיגיעו ל 1200 גרגירים.
ניסו להבהיר להם כמה הרבה זה 6000000 מליון וכמה צריך לספור כדי להגיע לשם.

 

[אד י]

היא בת חמש וחצי

 

[אודיה3]

את שוכחת שהיא קטנה

ואין לה יכולת לקלוט את הדברים. חבל לכעוס.

 

[אד י]

ברור, הכעס לא הגיע מהמקום השקול

שלי...

 

[קַמִילִOn]

בסדר, קורה. מובן הצד שלך וגם שלה,

עם הזמן היא תבין יותר...

 

[נוRית]

לפעמים אנחנו מוציאים על ילדינו

את מה שיושב כבד אצלנו.
אל תלקי את עצמך...
זה קורה.
אם מרגיש לך נכון - תתנצלי בפניה על שהתפרצת עליה, ותסבירי לה (בשפה שהיא תבין) מאיפה זה בא.

(אני מוצאת את עצמי מתפרצת על הבנות, ואח"כ מרגישה נורא עם עצמי, אז אני ניגשת, מתנצלת שהתפרצתי, מסבירה מאיפה זה בא, וממשיכים הלאה. הם סולחים לנו הרבה יותר מהר ממה שאנחנו סולחות לעצמנו...)

 

[Koru]

הם לא רק סולחים

הם גם לומדים שזה מותר לטעות ולהתנצל. מקרים כאלה נותנים בסופו של דבר דוגמא מאד חיובית. בטח יותר מאשר סתם להתפרץ ואז לנסות לשכוח שזה קרה.
(אומרת מי שזה קורה לה גם, כמובן. אני מניחה שזה קורה לכולם)

 

[דש1דש]

ברור שקורה לכולם

מי שלא עושה- לא טועה, ובאמת להפיק מסקנות, לבקש סליחה וללמוד - זה מה שעושה אותנו אמהות טובות, לא זה שאנחנו לא טועות

 

[אורora]

מסכימה מאוד, גם אצלי קורה שאני מתפרצת בלי שום פרופורציות לארוכ ומתנצלת אח"כ.

 

[אד י]

ניסיתי באמת שניסיתי

הסברתי לה למה התפרצתי.
אני חושבת שהיא הבינה, למרות שלא וויתרה על הזכות שלה להמשיך ולהיעלב גם מההסבר ....

 

[אד י]

"היום נחגוג את יום העצב"

הודיעה לי הילדונת בבוקר כשיצאנו מהבית.
"אני כבר יודעת שזה לא יום שמח, זה יום חגיגת העצב"

 

[קַמִילִOn]

חמודונת...

 

[דש1דש]

היא מפנימה

 

[דש1דש]

דבש מאוד עסוקה בזה מגיל מאוד צעיר

היא יודעת על הורי אבא שלי את כל הסיפור (לא היו במחנות אז קל יותר, אם כי שניהם נרצחו)
כל שנה היא רושמת את שמותיהם על נר הזיכרון שאנחנו מדליקים
שנה שעברה חרשה על התכניות בערוץ הילדים

קראה את יומנה של אנה פרנק (גירסה מקוצרת לילדים)כבר כמה פעמים
הכינה למחר מצגת לילדים עם תמונות על היומן....

בקיצור - היא עמוק בסיפור ולא רק ביום השואה....

תפוחית פחות בקטע, אבל בהחלט כבר יודעת את הסיפור (דבש בבית, לא?)

אני בהחלט בעד לדבר, מרוכך, לא לאפשר לראות טלויזיה של גדולים בכלל , אבל אם חובה - אפשר של קטנים במינון מוקטן.
זה חלק מההסטוריה שלנו ורצוי שידעו משהו, ורצוי שיבוא מאיתנו ולא מזרים.... (או מורים טיפשים)

 

[אורora]

לא היגעתי בכלל למצב של לפתוח את זה

היא לא הפסיקה לדבר על זה לרגע אחרי אחה"צ ארוך של פעולות בצופים בנושא וטקס היום השואה של הישוב (שילדי הצופים משתתפים בו במרוכז ).

-האם זה בדיוק 6 מליון, או עשו עיגול. איך יודעים כמה.
-טפסי עד ביד ושם , האם מסרנו את שמות בני משפחה שלנו? ( לא

אנחנו לא יודעים אותם לצערי הרב)
- האם אנחנו שונאים את כל הגרמנים, או רק את הנאצים. האם יש הבדל בכלל (היא בוחרת בשלב הזה לשנוא את כולם )
- שיתוף הפעולה של מדינות מזרח אירופה
ועוד ועוד ועוד

לדבר איתה בנושא זה כמעט כבר כמו לדבר עם אדם מבוגר.

הג'ינג;ון קטן מידי , הוא עוד לא באמת מבין.
אני מדברת איתו טיפה. אבל זה עוד מוקדם