ריקי זו אני
Well-known member
ישנם חגים שלמדתי מגדולים ממני שלא חוגגים... כמו למשל
פורים. לא חגגתי פורים ולא אחגוג פורים אחרי ששמעתי דברי חכמים
על מה שהיה שם בפרס של אחשוורוש... על היהודי הגלותי והגלות היהודית - בכלל.
לא צמה בעבור הדסה היא אסתר ולא יושבת ובוכה או צוחקת על מרדכי...
יום השואה הבינלאומי הוא לא יותר מחגיגה עולמית שנאנסה לקבל נרטיב
שבסך הכל מתקבל כדי לא להרגיז את אמריקה - הרגישה לשואה
בזכות יהודיה... שבינהם לא נמצא את אותם שאמריקה סגרה דלתותיה בפניהם
ושילחה אותם חזרה אל ההשמדה... אבל מילא.
אני גם לא קונה את דמעות התנין של יו"ר הכנסת שבכה על הדוכן וכיפה איננה
מכסה את ראשו... שלייצג אותי ועוד על אדמת גרמניה ללא כיפה וללא טלית... עדיף
שהיתה נשאר בביתך ולא בוכה כלל.
אז יום השואה הבינלאומי בעבורי זהו יום חול לכל דבר ועניין... ומאחר שכך הוא
התנגדותי אם קיימת... מינורית היא או בכלל לא קיימת כי כל יהודי באשר הוא יהודי
חייב לחוש את השואה בכל יום, בכל שעה ובכל רגע של החיים.
לפני שנים היו ניצולי שואה ואחנו חיים בצוותא כיחידה אחת של בני אדם שמתגוררים
באותם הבתים... נוסעים יחדיו באוטובוסים... או מהלכים בין דוכני השוק... אבל היה פער בגודל של תהום
אין סופית ביינו שלא היינו 'שם' לבין הניצולים, אותם שעברו את התופת כבוגרים די כדי להבין...
נכון - ישנם כאלה שנולדו אל בית של ניצולים... רבים רבים מאיתנו הם דור שני לשואה, אני באה אליהם מבחוץ...
אני באה ממקום שהשואה עשתה אותנו יותר חזקים... כי 'אנחנו' הרי לא נפגענו... המשפחות שלנו
שלמות... לכולנו שני סבים ושתי סבתות... וכל הדודים והדודות ב"ה... אבל אצל בעלי כמשל... לפני מספר חודשים
נודע לו שהיה להם בן דוד לא ידוע עד אז... מאחות אביהם שניספתה...
ואני?
נערה בהריון מחוץ לנישואים שהוברחה אליו הביתה... שם
ממש לא שמחים לכלה השחרחורת, מבטאים זאת במילים ברורות וקול רם מספיק
שמנת המרק שקבלתי נראה לי לרגע כרעל לחיסול עכברושים וחולדות... עד לשניה הזו...
לקליק הזה בראשה של אימו שעומדת היא לקבל אליה נכד/ה אולי מעט שחרחרה יותר מהממוצע
המשפחתי אבל כל לידה של יהודיה הרי היה להם כניצחון (בהא הידיעה) על הצורר...
כאותה אצבע משולשת אל העם הגרמני... ולכל האנטישמים שנתנו יד להשמדה...
ואז במקרה הנ"ל קבלתי עלי תפקיד שלא חלמתי עליו... - באמת... מי חלם...
להקשיב.
פשוט להקשיב להם. לא איזה פשוטי עם... שמבקשים לאוזן קשבת... ממש לו.
אימו של אישי... מורה בבית ספר תיכון מקומי בגמלאות... אביו פקיד ממשלתי בכיר מאוד,
שכמו רבים רבים - לא מצאו אוזן קשבת.
וכך יצא שישבתי שעות שבמילא הייתי כבדה בכדי לזוז... ומקשיבה, לעיתים עד שהיתה מתעייפת ומבקשת ממני
מנוחה 'ונמשיך אחר כך'... כמו לימדה אותי למבחני הבגרות...
והיו ימים שעד שעות הערב הקשבתי לה... ובערב הקשבתי לו... והוא יותר פרקטי... היה אומר בפשטות...
'הילדים שלנו סרבו לשמוע'...
כך למדתי על המעמדות שבין הניצולים... בין אלה שסבלו סבל נורי... לבין מי שסבל פי כמה...
ועד לאותו אבק אדם שנות ממנו מעט...
או כמו שסיפר אפרים קישון... שהשואה לא היתה המשרפות... השואה לא היתה במכות... השואה היתה
הרבה יותר קטנה ואכזרית... היא היתה בהוראות שעה שניחתו על היהודים... פעם זה איסור לגדל דג זהב בבית...
למחרת האיסור לנגן... שלאחריו הוציאו מאות לנקות עיר במברשות שיניים... והלאה והלאה והלאה...
הייתי בת 21. עברתי בבית הניצולים גם את יום השואה (שלנו), שלא היה שונה בהרבה מימים אחרים של הקשבה...
הבדל היה בנרות הנשמה שהודלקו... אחד לזכר הניספים ממשפחתה ןהשני שהודלק לזכר נשמתם של בני משפחתו...
ואיש לא יכול היה לנחש כמה בני אדם צויינו בכל אחד מהנרות. הרבה.
פורים. לא חגגתי פורים ולא אחגוג פורים אחרי ששמעתי דברי חכמים
על מה שהיה שם בפרס של אחשוורוש... על היהודי הגלותי והגלות היהודית - בכלל.
לא צמה בעבור הדסה היא אסתר ולא יושבת ובוכה או צוחקת על מרדכי...
יום השואה הבינלאומי הוא לא יותר מחגיגה עולמית שנאנסה לקבל נרטיב
שבסך הכל מתקבל כדי לא להרגיז את אמריקה - הרגישה לשואה
בזכות יהודיה... שבינהם לא נמצא את אותם שאמריקה סגרה דלתותיה בפניהם
ושילחה אותם חזרה אל ההשמדה... אבל מילא.
אני גם לא קונה את דמעות התנין של יו"ר הכנסת שבכה על הדוכן וכיפה איננה
מכסה את ראשו... שלייצג אותי ועוד על אדמת גרמניה ללא כיפה וללא טלית... עדיף
שהיתה נשאר בביתך ולא בוכה כלל.
אז יום השואה הבינלאומי בעבורי זהו יום חול לכל דבר ועניין... ומאחר שכך הוא
התנגדותי אם קיימת... מינורית היא או בכלל לא קיימת כי כל יהודי באשר הוא יהודי
חייב לחוש את השואה בכל יום, בכל שעה ובכל רגע של החיים.
לפני שנים היו ניצולי שואה ואחנו חיים בצוותא כיחידה אחת של בני אדם שמתגוררים
באותם הבתים... נוסעים יחדיו באוטובוסים... או מהלכים בין דוכני השוק... אבל היה פער בגודל של תהום
אין סופית ביינו שלא היינו 'שם' לבין הניצולים, אותם שעברו את התופת כבוגרים די כדי להבין...
נכון - ישנם כאלה שנולדו אל בית של ניצולים... רבים רבים מאיתנו הם דור שני לשואה, אני באה אליהם מבחוץ...
אני באה ממקום שהשואה עשתה אותנו יותר חזקים... כי 'אנחנו' הרי לא נפגענו... המשפחות שלנו
שלמות... לכולנו שני סבים ושתי סבתות... וכל הדודים והדודות ב"ה... אבל אצל בעלי כמשל... לפני מספר חודשים
נודע לו שהיה להם בן דוד לא ידוע עד אז... מאחות אביהם שניספתה...
ואני?
נערה בהריון מחוץ לנישואים שהוברחה אליו הביתה... שם
ממש לא שמחים לכלה השחרחורת, מבטאים זאת במילים ברורות וקול רם מספיק
שמנת המרק שקבלתי נראה לי לרגע כרעל לחיסול עכברושים וחולדות... עד לשניה הזו...
לקליק הזה בראשה של אימו שעומדת היא לקבל אליה נכד/ה אולי מעט שחרחרה יותר מהממוצע
המשפחתי אבל כל לידה של יהודיה הרי היה להם כניצחון (בהא הידיעה) על הצורר...
כאותה אצבע משולשת אל העם הגרמני... ולכל האנטישמים שנתנו יד להשמדה...
ואז במקרה הנ"ל קבלתי עלי תפקיד שלא חלמתי עליו... - באמת... מי חלם...
להקשיב.
פשוט להקשיב להם. לא איזה פשוטי עם... שמבקשים לאוזן קשבת... ממש לו.
אימו של אישי... מורה בבית ספר תיכון מקומי בגמלאות... אביו פקיד ממשלתי בכיר מאוד,
שכמו רבים רבים - לא מצאו אוזן קשבת.
וכך יצא שישבתי שעות שבמילא הייתי כבדה בכדי לזוז... ומקשיבה, לעיתים עד שהיתה מתעייפת ומבקשת ממני
מנוחה 'ונמשיך אחר כך'... כמו לימדה אותי למבחני הבגרות...
והיו ימים שעד שעות הערב הקשבתי לה... ובערב הקשבתי לו... והוא יותר פרקטי... היה אומר בפשטות...
'הילדים שלנו סרבו לשמוע'...
כך למדתי על המעמדות שבין הניצולים... בין אלה שסבלו סבל נורי... לבין מי שסבל פי כמה...
ועד לאותו אבק אדם שנות ממנו מעט...
או כמו שסיפר אפרים קישון... שהשואה לא היתה המשרפות... השואה לא היתה במכות... השואה היתה
הרבה יותר קטנה ואכזרית... היא היתה בהוראות שעה שניחתו על היהודים... פעם זה איסור לגדל דג זהב בבית...
למחרת האיסור לנגן... שלאחריו הוציאו מאות לנקות עיר במברשות שיניים... והלאה והלאה והלאה...
הייתי בת 21. עברתי בבית הניצולים גם את יום השואה (שלנו), שלא היה שונה בהרבה מימים אחרים של הקשבה...
הבדל היה בנרות הנשמה שהודלקו... אחד לזכר הניספים ממשפחתה ןהשני שהודלק לזכר נשמתם של בני משפחתו...
ואיש לא יכול היה לנחש כמה בני אדם צויינו בכל אחד מהנרות. הרבה.