יום הסיגד .

[יעלקר]

ילדת הקשת בענן /נעמי שמואל /קיבוץ מאוחד

נעמי שמואל, סופרת ואנתרופולוגית, עוסקת בתחום החינוך וגישור בין תרבותי. היא עצמה עלתה לארץ מאנגליה, בעלה מאתיופיה, ולהם ארבעה ילדים. מספריה לילדים: ``אבא חום``, ``איך עושים שלום``, ``דסטה ואני``, ``אל תספרו לילדים``, ``עץ החיים``, ``מה שמי ומי אני``... ``אבא תספר לי עוד``. ``הנה עולה מאתיופיה, הנה עולה מאתיפיה!`` שמעתי קריאות. הסתובבתי לאחור ולא ראיתי מאחורי שום ילדה מאתיופיה. ילדים התחילו להתקהל סביבי, ועדיין לא קלטתי שהם מתכוונים אלי. מסקרם נולדה בארץ לאלם שעלתה מאתיופיה ולאב שעלה מארצות הברית. כשמשפחתה עוברת מקצרין להרצליה, זמן קצר לאחר מבצע שלמה, עליה להתמודד עם דעות קדומות של ילדים הנפגשים בפעם הראשונה עם ילדה שצבע עורה חום. החוויה הקשה גורמת למסקרם להתעמת עם שורשיה השונים. בעזרת סיפורי סבתה האתיופית, המתגוררת בקצרין, היא לומדת להשלים עם זהותה המגוונת.

 

[חולית 10]

אברה

המסע אל הציור
של שוהם סמיט
אברהם פדרו .
בהוצאת כנרת זמורה ביתן
סיפורו האישי של אברה, אברהם פדרו שעלה מאתיופיה .
המתאר בציור ובמלל את החיים בכפר, והמסע לירושלים .

 

[חולית 10]

יום הסיגד .

אתמול ציון ,בעדה האתיופית יום הסיגד :
בדקתי וקראתי. ציטוט של קטע קטן מתוך המידע המענין
"סיגד הוא יום של צום, טהרה והתחדשות, ובמרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס {ספרי קודש }וברכות ותפילות לגאולה."

ברכות לעדה ..

הזדמנות מצוינת לחשוף את הספר :עץ הסוכריות של יובי "

בוקר טוב , בוקר אור.

 

[יעלקר]

הצמות של למלם / טובה מדהני-גבייאו / אוריון

&nbsp
שם המאייר: צבי פדלמן
ספר זה מבוסס על סיפור אמיתי שקרה, כאשר בתה הקטנה של מחברת הספר לא הסכימה שתיקלע לה צמות, כי רצתה שיער חלק ותסרוקת כמו שאר הילדים בגן.
כדי לעזור לבתה, כתבה את הסיפור הזה. היא אהבה מאוד לשמוע את הסיפור, ודרכו הבינה שהצמות הן דבר יפה ומיוחד.
המניעים שהביאו אותה לכתוב את הספר, מלבד כדרך להגשמה עצמית:
מצד אחד - הרצון להעביר לילדים ממוצא אתיופי וגם לילדים אחרים, המרגישים שונים במראם החיצוני, את החשיבות של קבלה עצמית.
ומצד שני – לומר לכלל החברה הישראלית, המורכבת מאוכלוסיות שונות, כי אם נלמד לקבל את השוני ולכבד את האחר, החיים יוכלו להיראות אחרת.
הסופרת: טובה גבייאו-מדהני, יוצאת אתיופיה. אם לשלושה ילדים, בעלת תואר שני במנהל עסקים.

 

[יעלקר]

אלמז פוסעת בשבילי ילדותה / ד"ר ווביט וורקו מנגסטו

ותקוה סנדקה
שם ההוצאה: אוריון
שם המאייר: שלומי צ'רקה
&nbsp
לַתְּאוֹמִים מוּלוּ וְצָגַאי יֵשׁ שִׁקּוּי אֹמֶץ .יֵשׁ לָהֶם גַּם עֶצֶם נֶגֶד חַיּוֹת טֶרֶף, אֶבֶן נֶגֶד אוֹיְבִים וְזֶרַע נֶגֶד גַּעְגּוּעִים. בְּכָל אֵלּוּ צִיְּדָה אוֹתָם אִמָּא לִפְנֵי שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתָם מֵהַכְּפָר שֶׁלָּהֶם — שֶׁעָלָה בָּאֵשׁ — לְמַסָּע שֶׁיַּצִּיל אֶת חַיֵּיהֶם.
בַּדֶּרֶךְ אוֹרְבוֹת לָהֶם סַכָּנוֹת רַבּוֹת: אֲרָיוֹת, צְבוֹעִים וְלֵילוֹת חֲשׁוּכִים. הַאִם יַצְלִיחוּ מוּלוּ וְצָגַאי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמִּכְשׁוֹלִים וּלְהַגִּיעַ לִמְקוֹם מִבְטַחִים?
הַסּוֹפֶרֶת תָּמָר וֵרֵטֶה–זֶהָבִי וְהָעוֹרֶכֶת רוֹנִית רוֹזֶנְטַל נִפְגְּשׁוּ עִם פְּלִיטִים מֵאַפְרִיקָה וְשָׁמְעוּ מֵהֶם סִפּוּרִים עַל יַלְדוּתָם וְעַל מַסָּעָם הַמְּפָרֵךְ. הַצַּיֶּרֶת סִילְבְיָה כַּבִּיבּ הִצְטָרְפָה לַמִּפְגָּשִׁים, וְכָךְ נוֹלַד סֵפֶר הַיְּלָדִים הַזֶּה.
מוּלוּ וְצָגַאי הֵם שְׁנַיִם מִבֵּין כַּ–50 מִילְיוֹן פְּלִיטִים בָּעוֹלָם. לְכָל אֶחָד וְאַחַת סִפּוּר אִישִׁי מִשֶּׁלּוֹ, וּלְכֻלָּם סִפּוּר מְשֻׁתָּף — הֵם בָּרְחוּ מֵאַרְצָם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיֵּיהֶם, וְהֵם מְנַסִּים לִשְׂרֹד בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת וּמְקַוִּים שֶׁיּוֹם אֶחָד יוּכְלוּ לָשׁוּב לְמוֹלַדְתָּם.

 

[יעלקר]

יום החרגול וימים אחרים / אורגד דורית /הקיבוץ המאוחד

&nbsp
אסנת, עולה מאתיופיה, מספרת ביומנה על ימים טובים וימים קשים שהיא חווה במרוצת השנה. היא מתארת את קשיי הקליטה, את הגעגועים לאביה שעזב את הבית וחזר לאתיופיה, ומספרת גם על הצלחותיה ועל חבריה החדשים בארץ. דרך סיפורה מתוודע הקורא לעולמם של עולי אתיופיה, וחש הזדהות עם הנערה הזאת, שמתגלה כנערה מחוננת,רגישה ויצירתית, המצליחה להתגבר על קשייה. סיפורה של אסנת הוא סיפור של התמודדות והצלחה.

 

[יעלקר]

קלקידן / אורגד דורית /הקיבוץ המאוחד

&nbsp
את הנער קלקידן פגשה דורית אורגד בעת שקיימה מפגשי ספרות באחד מבתי הספר באשקלון.
&nbsp
סיפרו לה עליו שהוא תלמיד מצטיין, וגם מבחינה חברתית הוא מצליח מאוד, וזאת למרות הקשיים שמשפחתו נאלצת להתמודד אתם. תשובתו של הנער הייתה חיובית, ועל סמך התרשמותה של הסופרת מן השיחה שקיימה אתו, היא רקמה את עלילת הספר.
&nbsp
בעיצוב דמותו של קלקידן באים לידי ביטוי נחישותו ועוז רוחו, והדרך שבה הוא צולח את מסלול המכשולים שהחיים מעמידים לפניו, מעוררת כבוד. ואכן, כזה הוא יחסם של חבריו אליו. וכמו בסיפור בלשי, הם מסייעים לו לאתר את האיש האשם בעוול שנעשה למשפחתו, ופועלים אתו לתיקונו.

 

[יעלקר]

מבצע אחים / רונית לוינשטיין-מלץ/ידיעות ספרים

גל, שייט מפרשיות בן 13 , מתקשה להבין: מדוע גיורא, מדריך השיט הנערץ עליו, מתייחס לחברו דוד באופן כה גס רוח? האם ייתכן שלגיורא יש משהו נגד אתיופים? בהדרגה, מתגלה לדוד ולגל סיפור הקשר המיוחד בין גיורא למשפחתו של דוד. סיפור של גבורה ואשמה, של סבל ושל גאולה.
שני סיפורים מופלאים נפגשים בספר הזה — זה של אנשי המוסד הישראלי וזה של יהודי אתיופיה, שחברו יחד לאחד המבצעים הנועזים ביותר להעלאת יהודי אתיופיה לארץ: מבצע אחים.
&nbsp
בספרה החדש פורשת רונית לוינשטיין־מלץ סיפור מפתיע ומרתק על אנשי המוסד הישראלי אשר פעלו בעורף האויב כדי לסייע לקבוצות עולים מאתיופיה להגשים חלום ישן ולהגיע לארץ שכולה זהב. מבצע אחים מצטרף לספרים הקודמים בסדרה המצליחה "מסע בעקבות שמי", שבה בני נוער מגלים את המקור לשמם ומתוודעים לסיפוריהם המשפחתיים, שכולם חלק מסיפורה של מדינת ישראל.
&nbsp
מבצע אחים הוא הספר השישי בסדרה "מסע בעקבות שמי". קדמו לו הספרים תריסים ירוקים פתוחים, נס של אהבה, מעבר לפינה, בין ים לים ו־ 13 אדום

 

[יעלקר]

בנו של צייד האריות/ שמואל נעמי /הקיבוץ המאוחד

&nbsp
סיפורם של אהרון, שהיה צייד אריות באתיופיה ושל בנו, אורן, נער מתבגר שנולד בארץ ומתקשה למצוא את מקומו במשפחה ובחברה. אל קשיי הקליטה ופער הדורות נוסף פער תרבותי המביא להתנגשויות בלתי פוסקות בין השניים. רק כאשר אורן, תוך סיכון עצמי מונע פיגוע, הוא זוכה להערכה מאביו.

 

[יעלקר]

ספרי ילדים: הצצה קסומה לתרבות האתיופית הספר "ירוס הולכת

לירוסלם" נותן טעימה מוצלחת מסיפור העלייה האתיופית, דרך עיניה של ילדה שעלתה לישראל עם משפחתה. התוצאה הרפתקנית ועשירה בפנינים מהתרבות הרחוקה
&nbsp
מור דבורקין-פולגמן
קאתה לא ישראלי עד שצוחקים עליך. בדיחות עדתיות והומור עוקצני על הבאים לארץ מהווים חלק מ"שרשרת החיול" לישראליות כבר עשורים רבים. אורי זהר ואריק איינשטיין אמרו את זה קודם במערכון העולים הידוע, שבו גרישה ומישה, מיצי ופריצי, מריומה, אלבר, וולאדק ושווילי צעקו, התגזענו וצחקו זה על זה, אבל בסופו של דבר עשו את זה יחד.
&nbsp
» חדש על המדף: מור דבורקין פוגלמן ממליצה על ספרי ילדים במישור אחר, גם ספרי ילדים העוסקים בסיפורי עלייתן של העדות השונות הם ממבשריה הראשונים של הקליטה בישראל, או לפחות של ראשית נוכחותן בזירה התרבותית שלה. "סופה בין הדקלים" ו"פחונים וחלומות" של סמי מיכאל העוסקים בעלייתם של יהודי עיראק, "אל מקום חדש" מאת דורית אורגד העוסק בקשייהם של עולי מרוקו בעיירת פיתוח דרומית, "המצחיקה עם העגילים" בו מספרת יעל רוזמן על תלאותיהם של עולי ברית המועצות ועוד ועוד. כולם נותנים תוקף למקומה של עדה זו או אחרת במרחב התרבותי הישראלי, כאשר לעיתים הכותב הוא בן העדה ולעיתים מי שיש לו נגיעה כזו או אחרת להווי חייה בארץ.לרוב מופיעים ספרים אלו כאשר העדה כבר הולידה בארץ לפחות דורי "צברי" אחד, ועונים על צורך כפול: להעביר את מורשת סיפור עלייתה וקליטתה לדור שנולד כאן, וכן להופכו לחלק מהנוף התרבותי והתודעתי של כלל ילדי ישראל.
&nbsp
כל עדה והסיפורים שלה. ירוס הולכת לירוסלם (כריכת הספר)העוסק במסע עלייתם הקשה והמסוכן של יהודי אתיופיה בשנות השמונים והתשעים, נכתב בהשראת סיפוריהם של עולי אתיופיה תושבי בית שמש, אותם הכירה מלניק במסגרת עבודתה כמתעדת סיפורי חיים. הסיפור מובא דרך עיניה של ירוּס - ילדה העושה את הדרך עם בני משפחתה. ירוס מגוללת בפני הקורא הצעיר, באופן מרתק, מותח ומרגש, את החלום רב הדורות של בני העדה להגיע לארץ ישראל, את היציאה לדרך באישון לילה, את תלאות הדרך והסכנות הרבות שחוו (רעב וצמא, שודדי דרכים והפחד להתגלות על ידי הצבא הסודני או להאבד במדבר) וכן את המפגש הראשון עם בני אדם לבנים שהם גם חיילים יהודים ואת ההגעה המרגשת לארץ.
&nbsp
מלבד תיאור המסע והכמיהה לארץ, מביא הספר טעימה מוצלחת מתרבותה של העדה האתיופית דרך שימוש בפתגמים, שירים וביטויים מהווי חייה, כשהם כתובים הן באותיות אמהריות והן בעבריות ופירושיהם בצידם. כך נחשף הקורא הצעיר לא רק לסיפור מסעם של יהודי אתיופיה, אלא גם למטען התרבותי והרוחני שהביאו עמם לאחר שנים ארוכות של געגוע ותפילה לציון. גם איוריה הנפלאים של מורן יוגב מוסיפים עוד נדבך תרבותי, בזכות השימוש שנעשה בהם בצבעים האופייניים לאומנות אפריקאית וסגנון ציור המזכיר טכניקות של פיסול וחיתוכי עץ המשמשות בה גם כן. גם השימוש במוטיב האיורי החוזר של החסידה, הנזכרת באחד משירי הכמיהה לירושלים של העדה, מוסיף תוכן רב והופך את האיור לשווה ערך לטקסט בהעברת מורשתה התרבותית.
&nbsp
זהו ספר הילדים הראשון של הוצאת הספרים "דרור לנפש", השייכת לתנועת "דרור-ישראל" (תנועת האם של "הנוער העובד") ופועלת ללא כוונת רווח. ההוצאה בוחרת את ספריה מתוך שיקולים של קידום והרחבת השיח התרבותי בישראל, תוך מתן מקום לקולן של אוכלוסיות הנשמעות בו פחות, דוגמת העדה האתיופית. אם "ירוּס הולכת לירוּסלם" מסמן את הכיוון התוכני והסגנוני אליו הולכת ההוצאה בבחירת ספרי הילדים שלה, הרי ששוה להמשיך ולעקוב אחרי פועלה בתחום.
&nbsp
"ירוּס הולכת לירוּסלם", מאת בת-עמי מלניק, איירה מורן יוגב, הוצאת דרור לנפש
&nbsp
https://www.haaretz.co.il/kids/1.3263329

 

[יעלקר]

שבועת האדרה/ דורית אורגד איורים: אבי כץ /הקיבוץ המאוחד

&nbsp
הסיפור מתרחש באתיופיה, זמן קצר לפני "מבצע משה", שבמהלכו עלו לישראל יהודים רבים ממדינה זו. הוא מסופר מפיו של ממו, נער יהודי, בן למשפחה שחיה בכפר אתיופי ומתכננת לעלות לארץ. בכפר של ממו, כמו בכפרים אחרים באתיופיה, פועל מיסיון נוצרי, שעובדיו מנסים למשוך אליו נערים יהודים וכך ללחוץ על המשפחות היהודיות שימירו את דתן. בתגובה מחליטים הוריו של ממו לשלוח אותו אל אחותו הנשואה, שגרה במקום אחר. אולם מיד אחרי המסע הרגלי המפרך של ממו אל אחותו מתחיל מסע הרבה יותר קשה וארוך - המסע אל ארץ ישראל. וכך ממו, חלק מבני משפחתו, ויהודים אחרים עושים ביחד את הדרך הארוכה והמסוכנת אל גבול סודאן, שממנה יוכלו לעלות לישראל.
&nbsp
באמצעות סיפורו האישי של ממו נפגש הקורא עם היופי והעדינות של חיי היהודים באתיופיה בימי שלווה, וכן לאימה ולסבל של תלאותיהם במסעם לישראל. הסיפור מסופר ברגישות ובאהבה רבה לעדה זו, ומקרב אליה את הקוראים. סיפור העלילה סוחף ומרגש, והתיאורים שבו ממחישים את המקום, הזמן והתרבות המיוחדת של העדה האתיופית.

 

[יעלקר]

אבא חום /נעמי שמואל/ הוצאת מסדה

דניאל הוא ילד בן 4. ילד חום. לא חום מאכילה של שוקולד. לאבא שלו גוון עור חום. אביו הוא בן העדה האתיופית. זאת הסיבה שדניאל הוא ילד חום.
&nbsp
הספר מלווה את דניאל בימיו הראשונים בגן הילדים, מנקודת המבט שלו כילד חדש בגן, כעולה חדש בסביבה חדשה. תוך כדי כך הוא שוזר את סיפורו של האב כסיפור אחד מיני רבים על עליית יהודי אתיופיה.
&nbsp
הבדלי הצבע בין דניאל ה"חום" לבין חבריו ה"לבנים", כפי שהוא מכנה אותם, מעלים חוסר ידע והבנה, ואלה יוצרים כעסים, כנויי גנאי מעליבים ואף אלימות פיזית.
&nbsp
דניאל ואביו מספרים לילדי הגן על אתיופיה, על כפר הולדת האב – הכפר קינו, ועל בני משפחתם. מתוך כך אנו לומדים על מנהגי העדה, על חשיבות השייכות המשפחתית, על מעמדם השונה של עיסוקים שונים ועל התמודדות היומיומית של יהודי אתיופיה לשם קיום.
&nbsp
אכן, התרבות שונה, הצבע השונה, אך יש גם נקודות דמיון לישראל ולילדים, ילדי הארץ. דניאל מספר על העיר הגדולה אדיס אבבה שיש בה, כמו בארץ מכוניות ובניינים רבים.
&nbsp
דניאל מספר גם על סבו – דניאל שעל שמו הוא נקרא.
&nbsp
סיפור על שייכות, על געגועים ועל ערגה אל הבית האמתי – ישראל , על השורשים בארץ אחרת, על המסע ברגל בדרך לארץ-ישראל ועל העץ העבות – עץ המשפחה – ששורשיו באתיופיה וענפיו הצעירים בארץ.
&nbsp
הספר מלווה באיורים של הסופרת נעמי שמואל, על-פי תמונות שצילמה בביקוריה באתיופיה.

 

[יעלקר]

דסטה ואני /נעמי שמואל /הוצאת לילך

https://www.youtube.com/watch?v=B0Lu5TtaNNY

 

[יעלקר]

מה שמי ומי אני ? נעמי שמואל יצא לאור ע"י הוצאת המכון לחקר

הטיפוח בחינוך
&nbsp
הספר מספר איך תינוקת באתיופיה מקבלת הרבה שמות ממשפחתה, על המעבר הבין תרבותי וההקשר לשם וזהות. איך תקרא לעצמה בישראל?