1precious1
New member
יום הורים
היום יש יום הורים בבית הספר של שניים מבני.
אני לא סובל יום הורים!
שהייתי תלמיד לא סבלתי יום הורים כי הייתי תלמיד לא משהו ולמרות שההורים שלי והמורים שלי ידעו שאני תלמיד לא משהו (פשוט כי הייתי לא למדן ומבריזן תמידי) זה היה המקום והזמן שכולנו היינו אנוסים ללדבר על זה למרות שזה מן הסתם לא הפתיע אף אחד.
זה לא שאמא שלי נפלה מהכסא שהיא שמעה שנכשלתי בספרות או שאני לא מכין שיעורים או שיש לי מלא העדרויות. היא ידעה וזה היה כנראה חלק מ (אי) החינוך שאני קיבלתי מההורים שלי לגבי כמה הם רוצים ומוכנים ומתכוונים להשקיע או להתעניין בי כתלמיד תיכון.
זה סתם גרם לאי נעימות ומבוכה של אמא שלי לעבור את זה מול המורים, אי נעימות שלי מולה להסתכל לה בעיניים על דברים שהיו ידועים ואי נעימות של שנינו ללכת ולשחק את המשחק מול "אבא" שגם ככה לא היה מעורב בכלום אבל דאג "להתאכזב" בכל פעם שהוא שמע את זה פעם בחצי שנה.
גם אני בדרך כלל לא הולך לימי הורים של הילדים שלי כי בבית שלנו דוקא יש שקיפות ומעורבות יותר גבוהה למה שקורא עם הילדים בבית הספר, וחוצמזה בדרך כלל אישתי הולכת וכן גם אצלי בבית אישתי היא "שר החינוך".
אני מעדיף ומקווה לדעת מראש אם איזה ילד שלי "יש לו בעיה" של שיעורים, ציונים, העדרויות, התנהגות בית ספרית, ואני ארגיש בושה וכשלון ואי נעימות מאוד גבוהה אם אני אשב מול המורה/מחנך/ת מורה מקצועי ורק שם אני אגלה שמשהו לא תקין בהתנהלות של הבן שלי ואני הייתי ה"טמבל היחידי" שלא ידע מזה עד אותו רגע.
וזה המסר שאני גם מעביר לילדים שלי, שעדיף להם ולכולנו אנו שאני אדע מראש למה אני צפוי ביום ההורים ולא שיפתיעו אותי, כי אני מגיב לא טוב להפתעות
אני בטוח שגם הצוות החינוכי סובל מימי ההורים האלה, יום שלם בית הספר, לעבור מסכת מתישה של הורה הורה תלמיד תלמיד, ולנסות להיות גושפנקא חינוכית ומגשרת בין הילד להורה, ובטח להתמודד עם כל סוגי ההורים, מהמעורבים יתר ועד האדישים.
והילדים, גם הם סובלים מזה. הם בטח לא צריכים את זה, סתם אח"צ שנדפק להם, והם צריכים לשבת כמו "נדונים למוות" וכאילו שחברו אותם למכונת אמת, ולשבת שם כאשר המורה/מחנך מספר עליהם בגוף שלישי בנוכחותם להורה והוא צריך להקשיב לכל זה ואחרי זה "להסביר ולסנגר על עצמו", מביך ומשפיל לדעתי.
אז איך אתם וימי הורים?
היום יש יום הורים בבית הספר של שניים מבני.
אני לא סובל יום הורים!
שהייתי תלמיד לא סבלתי יום הורים כי הייתי תלמיד לא משהו ולמרות שההורים שלי והמורים שלי ידעו שאני תלמיד לא משהו (פשוט כי הייתי לא למדן ומבריזן תמידי) זה היה המקום והזמן שכולנו היינו אנוסים ללדבר על זה למרות שזה מן הסתם לא הפתיע אף אחד.
זה לא שאמא שלי נפלה מהכסא שהיא שמעה שנכשלתי בספרות או שאני לא מכין שיעורים או שיש לי מלא העדרויות. היא ידעה וזה היה כנראה חלק מ (אי) החינוך שאני קיבלתי מההורים שלי לגבי כמה הם רוצים ומוכנים ומתכוונים להשקיע או להתעניין בי כתלמיד תיכון.
זה סתם גרם לאי נעימות ומבוכה של אמא שלי לעבור את זה מול המורים, אי נעימות שלי מולה להסתכל לה בעיניים על דברים שהיו ידועים ואי נעימות של שנינו ללכת ולשחק את המשחק מול "אבא" שגם ככה לא היה מעורב בכלום אבל דאג "להתאכזב" בכל פעם שהוא שמע את זה פעם בחצי שנה.
גם אני בדרך כלל לא הולך לימי הורים של הילדים שלי כי בבית שלנו דוקא יש שקיפות ומעורבות יותר גבוהה למה שקורא עם הילדים בבית הספר, וחוצמזה בדרך כלל אישתי הולכת וכן גם אצלי בבית אישתי היא "שר החינוך".
אני מעדיף ומקווה לדעת מראש אם איזה ילד שלי "יש לו בעיה" של שיעורים, ציונים, העדרויות, התנהגות בית ספרית, ואני ארגיש בושה וכשלון ואי נעימות מאוד גבוהה אם אני אשב מול המורה/מחנך/ת מורה מקצועי ורק שם אני אגלה שמשהו לא תקין בהתנהלות של הבן שלי ואני הייתי ה"טמבל היחידי" שלא ידע מזה עד אותו רגע.
וזה המסר שאני גם מעביר לילדים שלי, שעדיף להם ולכולנו אנו שאני אדע מראש למה אני צפוי ביום ההורים ולא שיפתיעו אותי, כי אני מגיב לא טוב להפתעות
אני בטוח שגם הצוות החינוכי סובל מימי ההורים האלה, יום שלם בית הספר, לעבור מסכת מתישה של הורה הורה תלמיד תלמיד, ולנסות להיות גושפנקא חינוכית ומגשרת בין הילד להורה, ובטח להתמודד עם כל סוגי ההורים, מהמעורבים יתר ועד האדישים.
והילדים, גם הם סובלים מזה. הם בטח לא צריכים את זה, סתם אח"צ שנדפק להם, והם צריכים לשבת כמו "נדונים למוות" וכאילו שחברו אותם למכונת אמת, ולשבת שם כאשר המורה/מחנך מספר עליהם בגוף שלישי בנוכחותם להורה והוא צריך להקשיב לכל זה ואחרי זה "להסביר ולסנגר על עצמו", מביך ומשפיל לדעתי.
אז איך אתם וימי הורים?