אפשר גם משהו אחר?
נתת 2 אלטרנטיבות קיצוניות. יש הרבה אפשרויות אחרות, באמצע. אני הייתי עסוקה בשרידה מגיל ילדות צעיר מאוד. יום הולדת מעבר לגיל 12 ממש לא העסיק אותי. הייתי עסוקה בלהישאר בחיים ולנשום מידי פעם. לא הייתי צריכה את הסימפוזיונים סביבי - כמה שפחות יזכרו אותי ויתעסקו בי - פחות תקלות ובלגן בכל מה שכרוך במגע עם "אוהבי"... אבל בהחלט נהניתי להכין עוגה לאחרים, שזה היה חשוב להם והם אהבו לחגוג. כשהתבגרתי והיה לי ילד מתוק, קצת דקר לי שאני עושה לו כל שנה יומולדת הכי יפה בעולם, עם העוגה הכי יפה שיש, בדיוק בצורה שהוא ביקש, והוא לא מעלה בדעתו לקנות לי מתנה בשקל וחצי מדמי הכיס שלו. אבל אז נזכרתי שאפשר לבחור להיות שמחים גם אם האופי שלו לא ממש רומנטי, אלא בעצם דומה לשלי. אפשר לבחור לעשות סרט מזה שאף אחד לא זוכר אותך, ולבכות לתוך הכרית, ואפשר גם לבחור אחרת - פשוט לא לעשות עניין, לא להתעסק בקטע הזה, לא להודיע לאף אחד את התאריך (וממילא אין מה להתאכזב שאף אחד לא זוכר), ולגלות שברבות השנים גם אני עצמי מפספסת ושוכחת את התאריך. לפני שלוש שנים התקשרו אלי מהעבודה ואמרו לי "מזל טוב", ולא ידעתי מה רוצים ממני. באמת שלא ידעתי! (אני מתייחסת לתאריך העברי, והם התקשרו בתאריך הלועזי...). בגיל 40 עשיתי מסיבה גדולה לחברות, בגלל ששמחתי מאוד, ועד היום מדברים בעיר על המסיבה שלי ועל הסלט כרוב... בשנים האחרונות יש לי צרות של עשירים. החברות האנרגטיות מלאות שמחת החיים שלי עושות לי הפתעות ליומולדת, בלונים ומתנות עם שליח ובלגן. תאמינו לי - סתם מעיק. שונאת הפתעות ובלגנים! בקיצור, תברח מימי הולדת - הם ירדפו אחריך...
איך אתם אוהבים לחגוג את היום הולדת שלכם