יום הולדת שמח ניצן

[סינ דרלה]

רסיסים קחי לך ../images/Emo39.gif

ואם לא תכתבי פה אז איפה? וחוץ מזה אין לי מה להגיד מה אומרים? מה יש להגיד? היי חזקה רסיסים! ובכל זאת למרות שאת לא אוהבת שולחת לך

אחד מרחוק. סינ ברגעי שתיקה

 

[ארזזז36]

חיבוק ענק רסיסים.... חיבוק עצוב

ראשית, מסתבר שאת במקום הנכון לעניין זה חומד. אין פורום "מתאים " לקבל חום וקבוצת תמיכה של נושאית אולי תבין יותר את הכאב שלך אבל אולי יש בהם קצת פחות חום לתת לכאב של אחרים? (שואל, באמת לא יודע) שנית, עכשיו הניק שלך מובן הרבה יותר , רסיסים של אושר, הכאב על אבדן ילד - אלוהים , כל הורה מקבל צמרמורת בכל הגוף רק מהמחשבה על זה . אני מעריץ אותך על הכח שלך להמשיך, על הכח שלך להמשיך ולרצות לאהוב לחיות לחוות . אישה חזקה שכמוך (ואני יודע שעכשיו תצעקי ותקטרי שההגדרה לא נכונה לך - עופיונית שכמוך, אבל זו דעתי. הלוואי והניק שלך ישתנה בהמשך למשהו יותר מאשר רק רסיסים של אושר אני מאמין שכך יקרה

 

[רסיסים של אושר]

ארז... כשכתבתי שהתבלבלתי בפורום

התכוונתי שרציתי לכתוב את זה בפורום "שכול ואובדן". בסך הכל לא רציתי להעיק ולהכביד. נכון שזה אינטימי ונכון שזה אישי ונכון שאני זקוקה לים של תמיכה בענין ואתם עושים את זה בצורה מעולה אבל... שוב. לא רציתי להעיק. בדיעבד אני "שמחה" על הטעות הזו. עשיתם לי כל כך טוב בלב שזה נפלא. אין לי את מי לשתף בכאב שלי. בעלי כרגיל מדחיק. לא חושב על זה, מסרב לדבר על זה. בדיוק כמו על אבא שלי. אמא שלי כועסת עלי שאני חושבת על זה כי אני צריכה להמשיך הלאה. כאילו מה? אני ממשיכה הלאה. אני זוכרת אותו כל יום וממשיכה הלאה. אבל פעם בשנה אני מרשה לעצמי להפליג לאחור ולקדימה. לזכור מה היה. לחשוב מה היה יכול להיות וזה הכל. כי ממילא קבר אין לי... אז לפחות זכרון קלוש. תמיד דיברתי על כך רק עם אבא שלי. הוא היחידי שזכר כמוני את התאריך. תמיד היה מתקשר ואומר לי בחיוך "יום הולדת שמח" ולא היינו בוכים היינו מחייכים ונזכרים וחושבים ביחד. אוף לעזאזל אני כל כך מתגעגעת.

 

[אחותו של שקספיר]

המלאכים שרים לו ואני בוכה -על ניצן

שלך על ניצן שלי, שאפילו שם לא היה לו.

 

[רסיסים של אושר]

קראתי לו ניצן כי הוא נולד בערב חג

השבועות.... הוא היה כל כך קטן. רק 670 גרם. הוא שרד שלושה שבועות. שלושה שבועות שבהם אני כואבת ודואבת - גם בגלל תחלואי הגוף - ביקרתי אצלו וישבתי לידו וחיכיתי שהוא יתפתח. אבל הוא לא. חשבתי שהוא יפרח כמו ניצן ויהפוך לפרח מלבלב. אבל הוא לא. ב - 4/6/02 בחמש לפנות בוקר הודיעו לנו על מותו. שכבנו המומים במיטה, חבוקים. אפילו לא דומעים. שני ילדים מנסים לקלוט את האובדן שנפל עליהם. מנסים להבין איך מתמודדים. ולא הבנו איך. נסענו לפגיה של קפלן. אבא שלי היקר חיכה לנו שם. והפרופסור אמר שכמו שאמא שלו לקתה ברעלת נדירה כך גם הילד לקה בפטריה נדירה שאכלה לו את כל הגוף מבפנים. והוא נפטר. נכנסתי עם אבא שלי לראות את ניצן. לאמר לו שלום בפעם האחרונה. הוא שכב שם קטנטן ומתוק עם חיוך על השפתיים (אמנם בגלל שהיו לו צינורות קודם לכן בפה וזה היה סתם עיוות אבל בשבילי זה חיוך !) והיה נעים לראות אותו ככה בלי צינורות ובלי סדים תומכים ובלי כיסוי על העיניים ובלי הגבס ובלי הצינורית לבית החזה. תינוק קטן ונקי ומחייך. וסופסוף נגעתי בו. חשתי אותו. בהמלצה של אבא שלי ניצן נקבר בקבר אחים. אז אין לי איפה לבקר אותו אבל יש לי אותו תמיד בלב. לעולם לא אשכח אותך ניצן בכור שלי. מלאך יפה שלי אמא אוהבת אותך ניצן.

 

[עיניים]

../images/Emo141.gif דימעה. כאב.

כל מילה נוספת רק תיגרע. רק המשיכי להיות חזקה.

 

[דג דניאל דן op]

אוף, מה קורה פה?

קטע מטורף לגמרי. כמה עוצמות צריך כדי לעבור ולשרוד. כל כך הרבה אנשים יש בעולם ולכל אחד סיפור קורע לב משלו.... מכיר מלא סיפורים מקרוב, קורע את הלב מחדש כל סיפור וסיפור, ואני נדהם מאילו שמתמודדים...לטוב ולרע. גיליתי מכל האנשים מסביבי שעברו ארועים מטורפים שההתמודדות איתם קשה מנשוא... שכל אחד מוצא לו את הדרך.. כל אחד ודרכו. וכל אחד עם זכותו. ולך רסיסים של נשמה - קדימה - הלאה - מבלי לבדוק כמה מבינים אותך - הלאה עם המציאות והעשיה. הלאה עם החיים - חבל על כל רגע.... ותפסיקי לבדור האם באמת מתכוונים - תהני מהנתינה ללא אינטרפטציות. ומעבר להמלצות ההגיוניות. אני מחבק אותך קרוב קרוב. אני מקדיש לך את הנשמה והלב שלי - לכמה דקות - רק לך. אני מערייייץץץץץץ אותך על מה שאת ואיך שאת. ומאחל לך חיים קסומים מגיע לך שיהיה לך רק טוב - ורק טוב מגיע אלייך! דניאל

 

[מאדאם באטרפליי]

לרסיסים היקרה....כל כך קשה

להגיד משהו ששומעים על מות על אבדן חיים פשוט כל העולם נעצר לכמה רגעים אפילו שעוד לא מכירה אותך בכלל כי חדשה כאן הדברים שלך גרמו לי להרהר איך כל התשעה חודשים שהתינוק בבטן כבר מתקשרים אליו כל כך ליצור הזה וכמה קשה לראות תינוק קטנטן כל כך סובל פשוט בלתי אפשר בלתי נסבל להעלות על הדעת אפילו כשהתינוק שלי חלה בצהבת וקשרו אותו כדי לעשות לו מנורה כחולה כמה בכיתי כשראיתי אותו חסר אונים כזה מתפתח ובוכה אוי זה כל כך צובט ושורף את הלב מה שכתבת חיים שלמים שנגדעו בעודם באיבם רוצה לחזק אותך ככה בחוסר אונים כזה של מקלדת ומסך ואנונימיות שמהווים מין אוקיאנוס כזה במצב של כאב כזה שלא תדעי צער עוד ותתנחמי בילדים נפלאים חדשים למרות שאף ילד לא מפצה על אבדן ילד אחר שלך באהבה ובהרהורים עצובים של בינערביים

 

[פסיפלורה]

כמה שאני אוהבת אותך, אחותי

אוהבת אותך על ששיתפת אותנו אוהבת אותך על שאת אישה אמיצה כל כך אוהבת אותך על כל עוצמת האמוציות שיש בך אוהבת אותך על היכולת לאסוף את הרסיסים ולהיות כל כך אישה אוהבת אותך בבגלל שאני אוהבת אותך וזהו.. ומבינה כל כך את ה.. יום הולדת. מקרוב.

המוןןןןןןןןןן

 

[אורמור]

רסיסונת....

צמרמורת, וכאב ילד ילד שלך שאיננו, שולחת גל חום ואין מילים, שמחה שיש לך את מעין, שתהה היא אור חייך ומקור לנחמה אור מצטערת על ניצן שלא הספיק לפרוח

 

[תותית11]

../images/Emo10.gif

לעזאזל החיים כפויי הטובה האלה רסיסים יקרה הרבה זמן לא קראתי קטע כל כך מרגש. שמחה ששיתפת אותנו מי ייתן ויזמנו לך החיים הרבה ניצנים אחרים שיפרחו ויאריכו ימים. הלוואי באהבה רבה אשה יקרה

 

[redredole]

לרסיסים של אושר

אספי את כל הרסיסים שמרי על כל רגע של אושר רק אישה חזקה ואמיתית מסוגלת לעמוד מול כל הכאבים ולהתגבר ולהמשיך הלאה ומהרסיסים תפרוץ מעין

 

[תבור.]

רסיסים ריגשת את כולנו

 

[רשפים של אור]

רסיסים

בתוך הרסיסים פורח לו הניצן, חשים אותו פורח שם בתוכך. מפריח את חייך, יוצק לתוכם כוחות ואיכויות. תודה ששיתפת וריגשת איתך

 

[פרח גן עדן]

תודה-פשוט תודה

על עוצמות הכתיבה על שיתוף על תעוזה על הזכות שהענקת לנו בנוכחות שלך עימנו-אישה מופלאה!

 

[דינה.מיט]

בדמעה משותפת

של אם שאבדה של אישה רגישה של סיפור אנושי חסר הסבר משכנע ונוגע... כל כך נוגע... דינה. מרכינה ראש

 

[רסיסים של אושר]

תודה לכם . לכולכם.

אני מחייכת עכשיו שאני כותבת כיוון שפתאום הרגשתי - וסליחה מראש על הקיטשיות - כאילו החלפתם את המקום של אבא שלי. כי כמו שכתבתי באחת ההודעות קודם לכן הוא היחידי שזכר תמיד את יום ההולדת - ואת יום הפטירה 25/6/95. תמיד התקשר אלי ותמיד דיברנו קצת, שחזרנו וזה עשה לי טוב ואני מניחה שבדרכו שלו זה עשה גם לו טוב. אז... תודה. מכל הלב. ואתם יודעים מה? עם המון חיבוקים של אהבה ותודה רבה ) הילה.

 

[מייקי69]

כל היום אני קוראת

את הכאב שלך. את הכאבים כולם פרושים בענק על כל דף הפורום. איזו צעקה, איזו זעקה. ענקית. כמה חום את מקבלת - כי את ראויה. ואני רואה גם את היופי את יופי השחרור. איך נתת לו ללכת, לניצן. איך שלחת אותו אל אבא שלך. איך העברת חזקה, ממך - לאחר. נחמה קטנטונת - סבא ונכד. האוהב האולטימטיבי, שומר על האהוב האולטימטיבי. לכי תדעי מי זה מי. ככה אני רואה את שניהם בהשתקפות של הנשמה הענקית והרגישה שלך. ככה אני בוחרת לראות את השכול הנורא הזה. בסופו של דבר - היום יום הולדת וכמו שאמרת ותיארת כל כך יפה - מגיע לו חיוך. אז יש שליח שם למעלה. שיעביר את האהבה הגדולה, את הדאגה הגדולה. כי היום יום הולדת. אני מאחלת להם שם למצוא את הנחמה זה אצל זה. ולך - פה, על האדמה החזקה הזאת, שהצמיחה את כולם לך אני מאחלת שתדעי המון אור ושמחה ואהבה. אוהבת אותך אני.

 

[גלית34]

שולחת לך ../images/Emo20.gif

 

[המסע לעבר הקשת]

רסיסים.....

עכשיו הבנתי למה רסיסים... איך אפשר להיות עם אושר מושלם כשלא הצליח לפרוח הניצן..... אבל את חזקה, את אמיצה (אני מקווה) שבין כל הטיפות המלוחות מצאת לך גם קצת מאושרות... רסיסים של אושר....... נגעת בי... יום הולדת שמח..... ניצן.....