יום הולדת באילת
- פותח הנושא Gרר
- פורסם בתאריך
סבתא רותרות
New member
תודה על הדיווח. בהחלט נראה משהו
שונה משאר מסעדות אילת.
הערונת לגבי המוח: זה מוח מטוגן ולא מוח בבישול ארוך והמלצר לא ידע מה הוא אומר. דווקא במוח, בישול ארוך [כמו מוח בסגנון מרוקאי] מקשה את המוח ולא להיפך. בטיגון, כפי שנראה בצלחת, המוח נשאר במרקמו הטבעי שהוא באמת רך מאד. וטעים, טעים...
שונה משאר מסעדות אילת.
הערונת לגבי המוח: זה מוח מטוגן ולא מוח בבישול ארוך והמלצר לא ידע מה הוא אומר. דווקא במוח, בישול ארוך [כמו מוח בסגנון מרוקאי] מקשה את המוח ולא להיפך. בטיגון, כפי שנראה בצלחת, המוח נשאר במרקמו הטבעי שהוא באמת רך מאד. וטעים, טעים...
מי שדפוק כאן זה אני, לא המלצר
ועכשיו בזכות ההסבר שלך אני באמת מבין מה המלצר ניסה להסביר. מה שהוא התכוון להגיד זה שהמרקם הרגיל שאנחנו מכירים הוא של מח בבישול ארוך ומה שקיבלנו כאן הוא מח בטיגון וזו הסיבה להבדל הגדול במרקם. המלצר ידע יפה מאד מה שהוא מדבר. עכשיו אחרי ההסבר שלך גם הבנתי סוף סוף למה הוא בדיוק התכוון
ועכשיו בזכות ההסבר שלך אני באמת מבין מה המלצר ניסה להסביר. מה שהוא התכוון להגיד זה שהמרקם הרגיל שאנחנו מכירים הוא של מח בבישול ארוך ומה שקיבלנו כאן הוא מח בטיגון וזו הסיבה להבדל הגדול במרקם. המלצר ידע יפה מאד מה שהוא מדבר. עכשיו אחרי ההסבר שלך גם הבנתי סוף סוף למה הוא בדיוק התכוון
סבתא רותרות
New member
טוב, מתוך נימוס הפלתי זאת על המלצר...
העיקר שעכשיו הכל ברור.
העיקר שעכשיו הכל ברור.
פאגו פאגו אינדאסטריז
אוי כמה רצינו לנסות את היקימונו החדשה שבמלון הרויאל ביץ, אבל זו פתוחה רק משש בערב וסגורה בשישי (בגלל הכשרות) וכיוון שבתחרות על המקום הנחשק של חמישי בערב זכתה המסגר 5, לא נותרה ברירה אלא לחפש מסעדה שפתוחה בשישי בערב וברוח ההרפתקנות החלטנו לנסות את פאגו פאגו החדשה שבה עדיין לא היינו.
כהערת אגב, הגענו למקום ברגל. הוא נמצא לא רחוק מקניון הקרח שסוף סוף נפתח אחרי שנות הזדחלות וזה מדהים כמה קניון אחד יכול לשנות איזור. כל האיזור של פאגו פאגו (הטיילת שליד מלון המלך שלמה) שעד לאחרונה היה צחיח למדי עובר החיאה רצינית ולאורך התעלה הולך להפתח איזור שלם של חנויות והשד יודע מה עוד, שכרגע הוא רק בבנייה.
יש לקוות שהתהליך הזה יצליח להפיח רוח חיים באיזור הזה של אילת שסך הכל הוא די קרוב למרכז המלונות ולתת קצת גיוון לטיילת הצפונית שכרגע מחוסר אלטרנטיבות אתה נאלץ לדגום, על שלל דוכניה המפושפשים, כמה פעמים בכל ביקור.
הביקור בגילגול הקודם של המסעדה, לפני לא מעט שנים, השאיר בזיכרון רושם של מקום עם אוכל חביב, לא יותר לא פחות, אבל מאד נעימה בעיקר בזכות הישיבה על ה"canal" האיליתי. אם היינו יודעים לאיזה גודל היא תפחה בגילגול הנוכחי אולי גם היינו מבקשים מקום שצופה על המים. כיוון שלא ידענו, לא ביקשנו, ומצאנו את עצמנו בשולחן שהנוף היחיד ממנו היה רכבת של שולחנות בארבעה כיווני אוויר. איך אמרה האישה? דיינר במלוא המובן התעשייתי של המילה.
דקות די ארוכות עברו עד שניגש המלצר. הדקות האלה הספיקו כדי להבין שמהראשונות אין שום דבר שיותר מדי מושך אותנו ומהעיקריות המנות היותר מעניינות שקרצו לנו היו שתי ורסיות של שרימפס וקלאמארי.
מציאת יין ראוי היתה משימה הרבה יותר קשה. טעמנו לא פחות משלושה סוגים של יין. שנים מהיקבים של רמת הגולן (לא זוכר שמות אבל שניהם הרגישו כמו היינות הכי בסיסיים של הסדרות שלהם) ושירז אוסטרלי שהיה מאד אנמי. אחרי שלושה סבבים כאלה האישה העדיפה לוותר. אני הימרתי על מרלו גמלא שגם הוא לא היה ממש לטעמי אבל עוד איכשהו.
מכל הזמן שזה לקח המנות נחתו על השולחן הרבה לפני שהגיע היין. מעבר לעבודה שזה נחשב תקלה מבחינתי, זה גם הצטרף לתחושה הכללית מהאווירה התעשייתית של המקום.
דווקא המנות עצמן לא היו רעות. שרימפס וקלמארי מוקפצים בקרם מרטיני וטאראגון (94 למנה גדולה, 52 לקטנה).. לי הורגשה גם נוכחות של חלב קוקוס אבל אני לא סגור על זה. creamy מאד. נעים מאד. חומר גלם סביר. מנה באיכות סבירה למדי. תוספת שהמלצר כינה כדורי ריזוטו ראויה מבחינתי להקרא כדורי אורז. אני לא חובב גדול של אורז נטו כך שהכדורים האלה לא ממש דיברו אליי. למי שאוהב אורז זה אולי נחמד צורת ההגשה הזו.
המנה שלי: שרימפס וקלמרי מוקפץ ביין לבן, חמאה ושום (94 למנה גדולה, 52 לקטנה). המנה הזו הוגשה עם ניוקי כתוספת והאמת שדווקא הניוקי התאימו לי יותר לרוטב ה"קרמי" של המנה של האישה מאשר לרוטב של המנה שלי שהיה נוזלי יותר אבל סך הכל גם כאן מנה חביבה עם ביצוע סביר למדי.
קופון שהבאנו הקנה לנו קינוח. אף אחד מהקינוחים לא נשמע יותר מדי מלהיב אבל אמרנו ננסה, מקסימום לא נאכל זה ממילא לא עולה לנו. מהאופציות שהוצעו בחרנו בקרם ברולה עם דובדבני אמרטו. בהמשך לקו ה"הנחתה" של המנות העיקריות גם הברולה הגיע תוך משהו כמו 52 שניות מה שהוריד לי כל ציפיה לקבל משהו שהוא סביר, ולצערי אכן לא התבדיתי: קרם ברולה עם מרקם של מרשמלו שיותר מכל עורר תהיות על כמה ימים הדבר הזה "התייבש" במקרר לפני שיצא בדרכו אלינו.
לתוך כל המסטיק הזה תקעו שלושה דובדני אמרטה כאילו עשו איתם טקס וודו בתוך הברולה. שני ביסים וחצי לפני שהנפל הזה זכה לכותרת "חבל על הקלוריות" והושלך הצידה. המלצר, לא מפתיע, אפילו לא התעניין אם יש בעיה.
קערית ריקה בשביל לזרוק לתוכה את הזנבות של השרימפסים היינו צריכים לבקש במיוחד, ולא ברור למה זה לא ברירת מחדל במקום שאמור להתמחות בפירות ים. כפות כדי שיהיה אפשר לאכול את הרוטב של המנות גם כן היינו צריכים לבקש וגם כאן לא ברור לי למה זה לא ברירת מחדל למנה ש-50% מתוכה הוא נוזל.
בשורה תחתונה והקצת עצובה, פאגו פאגו היא אחת ההוכחות לכך שארוחה היא הרבה מעבר לאוכל נטו. אם אני שם את הקינוח בצד כי זה לא אמור להיות ההתמחות שלהם אז שתי המנות היו סבירות ביותר ובכל זאת יצאנו משם בתחושה מאד סתמית ולא בגלל האוכל אלא בגלל שלא היה שום דבר מעבר לאוכל. מאד מבאס שפאגו פאגו, שזכרנו כמקום הרבה יותר אינטימי ונחמד, הפכה להיות מקום נטול נשמה ורגש, עם שירות מכני ואווירה תעשייתית.
חבל, כי הרוב הגדול של המקומות באילת נופל דווקא על האוכל וכאן למרות שהוא לא מתעלה לגבהים הוא בסך הכל די סביר, ואם רק היו יודעים להכניס למקום קצת יותר נשמה הוא יכל להיות אופציה די נחמדה. אבל עם האווירה הנוכחית שלו הבוטום ליין הוא שלא נחזור לשם בעתיד, כי אם כבר ויתרת על החיים הקלים של ארוחת ערב במלון, התלבשת יפה, טרחת ויצאת לאכול בחוץ - מגיעה לך ארוחה שנותנת חווית בילוי שהיא מעבר לאוכל נטו. ושם, בפאגו פאגו, איבדו את העניין הזה. באסה.
אוי כמה רצינו לנסות את היקימונו החדשה שבמלון הרויאל ביץ, אבל זו פתוחה רק משש בערב וסגורה בשישי (בגלל הכשרות) וכיוון שבתחרות על המקום הנחשק של חמישי בערב זכתה המסגר 5, לא נותרה ברירה אלא לחפש מסעדה שפתוחה בשישי בערב וברוח ההרפתקנות החלטנו לנסות את פאגו פאגו החדשה שבה עדיין לא היינו.
כהערת אגב, הגענו למקום ברגל. הוא נמצא לא רחוק מקניון הקרח שסוף סוף נפתח אחרי שנות הזדחלות וזה מדהים כמה קניון אחד יכול לשנות איזור. כל האיזור של פאגו פאגו (הטיילת שליד מלון המלך שלמה) שעד לאחרונה היה צחיח למדי עובר החיאה רצינית ולאורך התעלה הולך להפתח איזור שלם של חנויות והשד יודע מה עוד, שכרגע הוא רק בבנייה.
יש לקוות שהתהליך הזה יצליח להפיח רוח חיים באיזור הזה של אילת שסך הכל הוא די קרוב למרכז המלונות ולתת קצת גיוון לטיילת הצפונית שכרגע מחוסר אלטרנטיבות אתה נאלץ לדגום, על שלל דוכניה המפושפשים, כמה פעמים בכל ביקור.
הביקור בגילגול הקודם של המסעדה, לפני לא מעט שנים, השאיר בזיכרון רושם של מקום עם אוכל חביב, לא יותר לא פחות, אבל מאד נעימה בעיקר בזכות הישיבה על ה"canal" האיליתי. אם היינו יודעים לאיזה גודל היא תפחה בגילגול הנוכחי אולי גם היינו מבקשים מקום שצופה על המים. כיוון שלא ידענו, לא ביקשנו, ומצאנו את עצמנו בשולחן שהנוף היחיד ממנו היה רכבת של שולחנות בארבעה כיווני אוויר. איך אמרה האישה? דיינר במלוא המובן התעשייתי של המילה.
דקות די ארוכות עברו עד שניגש המלצר. הדקות האלה הספיקו כדי להבין שמהראשונות אין שום דבר שיותר מדי מושך אותנו ומהעיקריות המנות היותר מעניינות שקרצו לנו היו שתי ורסיות של שרימפס וקלאמארי.
מציאת יין ראוי היתה משימה הרבה יותר קשה. טעמנו לא פחות משלושה סוגים של יין. שנים מהיקבים של רמת הגולן (לא זוכר שמות אבל שניהם הרגישו כמו היינות הכי בסיסיים של הסדרות שלהם) ושירז אוסטרלי שהיה מאד אנמי. אחרי שלושה סבבים כאלה האישה העדיפה לוותר. אני הימרתי על מרלו גמלא שגם הוא לא היה ממש לטעמי אבל עוד איכשהו.
מכל הזמן שזה לקח המנות נחתו על השולחן הרבה לפני שהגיע היין. מעבר לעבודה שזה נחשב תקלה מבחינתי, זה גם הצטרף לתחושה הכללית מהאווירה התעשייתית של המקום.
דווקא המנות עצמן לא היו רעות. שרימפס וקלמארי מוקפצים בקרם מרטיני וטאראגון (94 למנה גדולה, 52 לקטנה).. לי הורגשה גם נוכחות של חלב קוקוס אבל אני לא סגור על זה. creamy מאד. נעים מאד. חומר גלם סביר. מנה באיכות סבירה למדי. תוספת שהמלצר כינה כדורי ריזוטו ראויה מבחינתי להקרא כדורי אורז. אני לא חובב גדול של אורז נטו כך שהכדורים האלה לא ממש דיברו אליי. למי שאוהב אורז זה אולי נחמד צורת ההגשה הזו.
המנה שלי: שרימפס וקלמרי מוקפץ ביין לבן, חמאה ושום (94 למנה גדולה, 52 לקטנה). המנה הזו הוגשה עם ניוקי כתוספת והאמת שדווקא הניוקי התאימו לי יותר לרוטב ה"קרמי" של המנה של האישה מאשר לרוטב של המנה שלי שהיה נוזלי יותר אבל סך הכל גם כאן מנה חביבה עם ביצוע סביר למדי.
קופון שהבאנו הקנה לנו קינוח. אף אחד מהקינוחים לא נשמע יותר מדי מלהיב אבל אמרנו ננסה, מקסימום לא נאכל זה ממילא לא עולה לנו. מהאופציות שהוצעו בחרנו בקרם ברולה עם דובדבני אמרטו. בהמשך לקו ה"הנחתה" של המנות העיקריות גם הברולה הגיע תוך משהו כמו 52 שניות מה שהוריד לי כל ציפיה לקבל משהו שהוא סביר, ולצערי אכן לא התבדיתי: קרם ברולה עם מרקם של מרשמלו שיותר מכל עורר תהיות על כמה ימים הדבר הזה "התייבש" במקרר לפני שיצא בדרכו אלינו.
לתוך כל המסטיק הזה תקעו שלושה דובדני אמרטה כאילו עשו איתם טקס וודו בתוך הברולה. שני ביסים וחצי לפני שהנפל הזה זכה לכותרת "חבל על הקלוריות" והושלך הצידה. המלצר, לא מפתיע, אפילו לא התעניין אם יש בעיה.
קערית ריקה בשביל לזרוק לתוכה את הזנבות של השרימפסים היינו צריכים לבקש במיוחד, ולא ברור למה זה לא ברירת מחדל במקום שאמור להתמחות בפירות ים. כפות כדי שיהיה אפשר לאכול את הרוטב של המנות גם כן היינו צריכים לבקש וגם כאן לא ברור לי למה זה לא ברירת מחדל למנה ש-50% מתוכה הוא נוזל.
בשורה תחתונה והקצת עצובה, פאגו פאגו היא אחת ההוכחות לכך שארוחה היא הרבה מעבר לאוכל נטו. אם אני שם את הקינוח בצד כי זה לא אמור להיות ההתמחות שלהם אז שתי המנות היו סבירות ביותר ובכל זאת יצאנו משם בתחושה מאד סתמית ולא בגלל האוכל אלא בגלל שלא היה שום דבר מעבר לאוכל. מאד מבאס שפאגו פאגו, שזכרנו כמקום הרבה יותר אינטימי ונחמד, הפכה להיות מקום נטול נשמה ורגש, עם שירות מכני ואווירה תעשייתית.
חבל, כי הרוב הגדול של המקומות באילת נופל דווקא על האוכל וכאן למרות שהוא לא מתעלה לגבהים הוא בסך הכל די סביר, ואם רק היו יודעים להכניס למקום קצת יותר נשמה הוא יכל להיות אופציה די נחמדה. אבל עם האווירה הנוכחית שלו הבוטום ליין הוא שלא נחזור לשם בעתיד, כי אם כבר ויתרת על החיים הקלים של ארוחת ערב במלון, התלבשת יפה, טרחת ויצאת לאכול בחוץ - מגיעה לך ארוחה שנותנת חווית בילוי שהיא מעבר לאוכל נטו. ושם, בפאגו פאגו, איבדו את העניין הזה. באסה.
אמרנה..
די אהבנו את פאגו פאגו לפני כמה חודשים, הישיבה עם "המרפסת" למים היא באמת משהו יוצא דופן.. האוכל לא הפיל אבל היה יותר מבסדר, במיוחד מנה ראשונה של סלט ראשי קלאמרי שהייתה מצויינת ומנת מוסר ים נדיבה שהייתה טובה. לעיקרית. אם הסושי שם דומה למסעדת האחות ג'ינג'ר, אז בהחלט עוד אופציה ראויה בהחלט למחפשי מה לאכול שם. דווקא הקינוחים שניסינו בזמנו היו מאוד שוקולדיים ודי טובים לסוגם, חבל שקיבלתם מנה כל כך לא מוצלחת.
די אהבנו את פאגו פאגו לפני כמה חודשים, הישיבה עם "המרפסת" למים היא באמת משהו יוצא דופן.. האוכל לא הפיל אבל היה יותר מבסדר, במיוחד מנה ראשונה של סלט ראשי קלאמרי שהייתה מצויינת ומנת מוסר ים נדיבה שהייתה טובה. לעיקרית. אם הסושי שם דומה למסעדת האחות ג'ינג'ר, אז בהחלט עוד אופציה ראויה בהחלט למחפשי מה לאכול שם. דווקא הקינוחים שניסינו בזמנו היו מאוד שוקולדיים ודי טובים לסוגם, חבל שקיבלתם מנה כל כך לא מוצלחת.
הבובעס של הרויאל ביץ'
לא פעם שואלים בפורום על המלצות למלונות באילת. להמלצה שלי על הרויאל ביץ' אני מוסיף את הטיפ שאם כבר רויאל ביץ' אז רק חדר שמקנה את האופציה של VIP, בעיקר בזכות הכניסה לטרקלין שנמצא ליד הבריכה ומציע אופציה מעולה לרענן את עצמך עם שתיה קרה ונישנושים לאורך כל היום - ממש על שפת הבריכה (להבדיל מדן והרודס ששם הטרקלין נמצא בקומות הגבוהות של המלון, שזה הרבה פחות אטרקטיבי בהתחשב בעובדה שבמשך היום האורח הממוצע לא נמצא בקומה ה-14 אלא בקומת הבריכה ובגובה פני הים).
אחרי הביקור הנוכחי שלנו שם אני נאלץ לחדד את ההמלצה ולהוסיף שמומלץ לבדוק היטב מול המלון את ההבדלים המאד דקים בין סוגי החדרים שמקנים את אופציית ה-VIP. מסתבר ששני חדרים שזוכים לאותו תיאור באתר ("חדר זוגי מפואר ורחב ידיים, עם מיטה זוגית, חדר אמבטיה מפואר, פינת ישיבה ומרפסת פרטית הפונה לנוף המרהיב של הים האדום") יכולים להיות מאד שונים זה מזה לא רק בצורת החדר (על אף התיאור הזהה) אלא גם בפינוקים הנלווים, ושתוספת לא משמעותית (100 שקל ללילה על עיסקה של כמה אלפי שקלים) יכולה להיות מתורגמת לשורה של פינוקים שחדר אחד מציע והשני לא.
לגלות את זה בדיעבד (כפי שקרה לנו) יכול להיות די מבאס, ולכן מומלץ מאד לבדוק טוב מול המלון את החדרים ולא להסתמך רק על התיאור באתר.
עכשיו לענייננו. אחת ההטבות שזוכים לה כל חדרי ה-VIP ושהמלון מאד אוהבים למנטר אותה כמשהו ממש שווה היא האופציה לאכול ארוחת בוקר במסעדת הבובעס של המלון במקום בחדר האוכל המרכזי.
למרות שאני די סנוב בכל הקשור לאוכל, דווקא בכל הקשור לארוחות בוקר - תן לי את החדר אוכל הענק עם הכיף של ההסתובבות בין כל המזנונים שפזורים שם. לטעמי זה חלק מה-essence של חופשה בארץ. זו גם הסיבה שלמרות שבכל הביקורים במלון היתה לנו האופציה לאכול בבובע'ס - ויתרנו על זה. הפעם בכל זאת סיקרן אותנו מה זה הבובע'ס הזה ואולי בכל זאת יש איזה משהו שאנחנו מפסידים? החלטנו שכיוון שארוחת הבוקר של שבת היא ממילא לא שווה, אז בשישי לעשות כרגיל ובשבת לשים את הז'יטונים על הבובע'ס.
כבר בשישי קפצנו לתת הצצה בבובע'ס כדי להבין מה בדיוק הקונספט. צמד המילים שבלטו שם היו "הגשה אישית". אפשר היה להבין שאם הנייטיבז צריכים לצוד את מזונם מהמיזנון אז בבובע'ס אתה מקבל את האוכל בהגשה אישית ושאפילו אם יש משהו בחדר אוכל "ההוא" שבא לך - יישלח המלך רץ במיוחד בשבילך ויביא לך את זה משם.
פה כבר התחילה הלוגיקה שלי להתערער. אם אתה אוכל פה, איך אתה יודע מה יש שם? החלטנו לא להסתמך על הגורל ולפני הכניסה לבובע'ס לשלוח את האישה לסיור קצר בחדר האוכל כדי שתצלם בעיניים מה שיש שם ונשווה מול מה שמקבלים בבובע'ס. האישה הסתובבה. קיטלגה. והנה אנחנו בבובע'ס.
כאן חשוב אולי להזכיר שמדובר על יום שבת. יכול להיות שבאמצע השבוע מפנקים אותך בבובע'ס בחביתה בהתאמה אישית במקום לעמוד בתור לחביתה. אולי גם אפשר לבקש איזה קפה מיוחד מהמלצר. אולי. בשבת גם לא מרכיבים חביתות וגם לא מכינים קפה. אז מה נשאר? נשאר שאת כל היתר אתה ממילא קם ומביא לעצמך כמו בחדר אוכל הרגיל. אז נכון שיש פחות אנשים. מצד שני יש גם פחות מבחר. דוגמא? קיגל. בחדר אוכל השני היה, כאן - אין. מזל שהאישה צילמה בעיניים ושלחה את הרץ לחדר האוכל של פשוטי העם להביא לנו משם קיגל, כי בתכלס זה גם היה הדבר שהיא הכי נהנתה ממנו בכל הארוחה.
עוד משהו שהיה שם ולא כאן - עוגת גבינה. שוב פעם קוראים למלצרית בתגובה מצביעה על עגלת הקינוחים "אבל יש כאן עוגת גבינה!". כן אבל זו עוגת גבינה עגולה חמה. שם זה משולשים של עוגת גבינה קרה. המלצרית עושה פרצוף חמוץ אבל עם האישה לא מתווכחים על צילומי אוכל. תלכי ותראי שהיא צודקת. הולכת ואכן חוזרת עם עוגת גבינה. חבל רק שהעוגה היתה ממש לא מוצלחת ונאלצנו לנטוש אותה אחרי ביס אחד.
כאן מתגלית השיטה בכל מערומיה. גם מישהו שהוא די קהה רגש לא ישלח את המצלצרית עשר פעמים לעלות קומה ולהביא לו משהו מהחדר אוכל השני (וזה בהנחה שהוא יודע מה יש בחדר אוכל השני). אתה תעשה את זה פעמיים שלוש גג. ועל אחת כמה וכמה אם שלחת אותה להביא ובסוף זה התגלה כמשהו שלא היה שווה אפילו לטרוח עבורו. וזה בדיוק היתרון בחדר אוכל הרגיל: האפשרות לקחת כמה מנות ולנסות. אהבת נסעת. לא אהבת - לא קרה כלום. כל העודפים קודש לחתולי המלון.
אם היה משהו בבובע'ס הזה שהוא מעבר לחדר האוכל הרגיל - ניחא. ציפיתי שיהיו שם סלטים יותר מעניינים. גבינות יותר שוות. איפה. הכל אותו דבר חוץ מזה שבחדר אוכל הרגיל מבחר יותר גדול.
אז למה זה מוצג כאיזו הטבה היסטרית של ה-VIP? באמת שאין לי מושג. דווקא הטרקלין נחמד מאד, ועושה את העבודה מעולה בבריכה, במיוחד אם בא לך לנשנש איזה סלט קטן בצהרים או להתרענן בשתיה קרה. בכל הקשור לבובע'ס מבחינתי זה יותר בובע מייסע ולכן הביקור ש היה ויהיה ביקור חד פעמי, שלא יחזור, ועם כל הכבוד לפלצניותי הידועה - את ארוחות הבוקר שלי אני אמשיך ללקט בעצמי מתוך המבחר הגדול של חדר האוכל הרגיל, שהוא לא רע בכלל ברויאל ביץ' (עם ההסתייגותה רגילה לשבת בבוקר) ואם אני אצטרך לעמוד בגלל זה עוד דקה וחצי בתור לחביתה אז לא קרה שום דבר. חופש זה חופש, לא?
לא פעם שואלים בפורום על המלצות למלונות באילת. להמלצה שלי על הרויאל ביץ' אני מוסיף את הטיפ שאם כבר רויאל ביץ' אז רק חדר שמקנה את האופציה של VIP, בעיקר בזכות הכניסה לטרקלין שנמצא ליד הבריכה ומציע אופציה מעולה לרענן את עצמך עם שתיה קרה ונישנושים לאורך כל היום - ממש על שפת הבריכה (להבדיל מדן והרודס ששם הטרקלין נמצא בקומות הגבוהות של המלון, שזה הרבה פחות אטרקטיבי בהתחשב בעובדה שבמשך היום האורח הממוצע לא נמצא בקומה ה-14 אלא בקומת הבריכה ובגובה פני הים).
אחרי הביקור הנוכחי שלנו שם אני נאלץ לחדד את ההמלצה ולהוסיף שמומלץ לבדוק היטב מול המלון את ההבדלים המאד דקים בין סוגי החדרים שמקנים את אופציית ה-VIP. מסתבר ששני חדרים שזוכים לאותו תיאור באתר ("חדר זוגי מפואר ורחב ידיים, עם מיטה זוגית, חדר אמבטיה מפואר, פינת ישיבה ומרפסת פרטית הפונה לנוף המרהיב של הים האדום") יכולים להיות מאד שונים זה מזה לא רק בצורת החדר (על אף התיאור הזהה) אלא גם בפינוקים הנלווים, ושתוספת לא משמעותית (100 שקל ללילה על עיסקה של כמה אלפי שקלים) יכולה להיות מתורגמת לשורה של פינוקים שחדר אחד מציע והשני לא.
לגלות את זה בדיעבד (כפי שקרה לנו) יכול להיות די מבאס, ולכן מומלץ מאד לבדוק טוב מול המלון את החדרים ולא להסתמך רק על התיאור באתר.
עכשיו לענייננו. אחת ההטבות שזוכים לה כל חדרי ה-VIP ושהמלון מאד אוהבים למנטר אותה כמשהו ממש שווה היא האופציה לאכול ארוחת בוקר במסעדת הבובעס של המלון במקום בחדר האוכל המרכזי.
למרות שאני די סנוב בכל הקשור לאוכל, דווקא בכל הקשור לארוחות בוקר - תן לי את החדר אוכל הענק עם הכיף של ההסתובבות בין כל המזנונים שפזורים שם. לטעמי זה חלק מה-essence של חופשה בארץ. זו גם הסיבה שלמרות שבכל הביקורים במלון היתה לנו האופציה לאכול בבובע'ס - ויתרנו על זה. הפעם בכל זאת סיקרן אותנו מה זה הבובע'ס הזה ואולי בכל זאת יש איזה משהו שאנחנו מפסידים? החלטנו שכיוון שארוחת הבוקר של שבת היא ממילא לא שווה, אז בשישי לעשות כרגיל ובשבת לשים את הז'יטונים על הבובע'ס.
כבר בשישי קפצנו לתת הצצה בבובע'ס כדי להבין מה בדיוק הקונספט. צמד המילים שבלטו שם היו "הגשה אישית". אפשר היה להבין שאם הנייטיבז צריכים לצוד את מזונם מהמיזנון אז בבובע'ס אתה מקבל את האוכל בהגשה אישית ושאפילו אם יש משהו בחדר אוכל "ההוא" שבא לך - יישלח המלך רץ במיוחד בשבילך ויביא לך את זה משם.
פה כבר התחילה הלוגיקה שלי להתערער. אם אתה אוכל פה, איך אתה יודע מה יש שם? החלטנו לא להסתמך על הגורל ולפני הכניסה לבובע'ס לשלוח את האישה לסיור קצר בחדר האוכל כדי שתצלם בעיניים מה שיש שם ונשווה מול מה שמקבלים בבובע'ס. האישה הסתובבה. קיטלגה. והנה אנחנו בבובע'ס.
כאן חשוב אולי להזכיר שמדובר על יום שבת. יכול להיות שבאמצע השבוע מפנקים אותך בבובע'ס בחביתה בהתאמה אישית במקום לעמוד בתור לחביתה. אולי גם אפשר לבקש איזה קפה מיוחד מהמלצר. אולי. בשבת גם לא מרכיבים חביתות וגם לא מכינים קפה. אז מה נשאר? נשאר שאת כל היתר אתה ממילא קם ומביא לעצמך כמו בחדר אוכל הרגיל. אז נכון שיש פחות אנשים. מצד שני יש גם פחות מבחר. דוגמא? קיגל. בחדר אוכל השני היה, כאן - אין. מזל שהאישה צילמה בעיניים ושלחה את הרץ לחדר האוכל של פשוטי העם להביא לנו משם קיגל, כי בתכלס זה גם היה הדבר שהיא הכי נהנתה ממנו בכל הארוחה.
עוד משהו שהיה שם ולא כאן - עוגת גבינה. שוב פעם קוראים למלצרית בתגובה מצביעה על עגלת הקינוחים "אבל יש כאן עוגת גבינה!". כן אבל זו עוגת גבינה עגולה חמה. שם זה משולשים של עוגת גבינה קרה. המלצרית עושה פרצוף חמוץ אבל עם האישה לא מתווכחים על צילומי אוכל. תלכי ותראי שהיא צודקת. הולכת ואכן חוזרת עם עוגת גבינה. חבל רק שהעוגה היתה ממש לא מוצלחת ונאלצנו לנטוש אותה אחרי ביס אחד.
כאן מתגלית השיטה בכל מערומיה. גם מישהו שהוא די קהה רגש לא ישלח את המצלצרית עשר פעמים לעלות קומה ולהביא לו משהו מהחדר אוכל השני (וזה בהנחה שהוא יודע מה יש בחדר אוכל השני). אתה תעשה את זה פעמיים שלוש גג. ועל אחת כמה וכמה אם שלחת אותה להביא ובסוף זה התגלה כמשהו שלא היה שווה אפילו לטרוח עבורו. וזה בדיוק היתרון בחדר אוכל הרגיל: האפשרות לקחת כמה מנות ולנסות. אהבת נסעת. לא אהבת - לא קרה כלום. כל העודפים קודש לחתולי המלון.
אם היה משהו בבובע'ס הזה שהוא מעבר לחדר האוכל הרגיל - ניחא. ציפיתי שיהיו שם סלטים יותר מעניינים. גבינות יותר שוות. איפה. הכל אותו דבר חוץ מזה שבחדר אוכל הרגיל מבחר יותר גדול.
אז למה זה מוצג כאיזו הטבה היסטרית של ה-VIP? באמת שאין לי מושג. דווקא הטרקלין נחמד מאד, ועושה את העבודה מעולה בבריכה, במיוחד אם בא לך לנשנש איזה סלט קטן בצהרים או להתרענן בשתיה קרה. בכל הקשור לבובע'ס מבחינתי זה יותר בובע מייסע ולכן הביקור ש היה ויהיה ביקור חד פעמי, שלא יחזור, ועם כל הכבוד לפלצניותי הידועה - את ארוחות הבוקר שלי אני אמשיך ללקט בעצמי מתוך המבחר הגדול של חדר האוכל הרגיל, שהוא לא רע בכלל ברויאל ביץ' (עם ההסתייגותה רגילה לשבת בבוקר) ואם אני אצטרך לעמוד בגלל זה עוד דקה וחצי בתור לחביתה אז לא קרה שום דבר. חופש זה חופש, לא?
אני לגמרי איתך בסינגור על ארוחות הבוקר במלון
אני נהנית מאוד להסתובב בחדר האוכל, לרוב בארוחות הבוקר האוכל יהיה טרי וטעים ומושקע, ומאפשר לי להתמקד במה שאני הכי אוהבת. בכלל, במלונות אילת יש תחרות על ארוחות בוקר שוות וזה בהחלט מורגש ומבורך.
לי לא חסרה ההגשה האישית כלל, אבל אני תמיד מעדיפה מזנון.
אני נהנית מאוד להסתובב בחדר האוכל, לרוב בארוחות הבוקר האוכל יהיה טרי וטעים ומושקע, ומאפשר לי להתמקד במה שאני הכי אוהבת. בכלל, במלונות אילת יש תחרות על ארוחות בוקר שוות וזה בהחלט מורגש ומבורך.
לי לא חסרה ההגשה האישית כלל, אבל אני תמיד מעדיפה מזנון.
השניים הכי בולטים מבחינתי
הם הדן והרויאל ביץ'. בדן המבחר הוא ממש לא נתפס, ולפעמים זה מרגיש לי אפילו קצת מוגזם מדי. שמים עשרים סוגי סלטים עם וריאציה קטנה ביניהם כשבתכלס גם שמונה סוגים יותר מובחנים יכלו להספיק, אבל זה הקטע שלהם וכיוון שזה לא בא על חשבון האיכות שם אז ממש לא אכפת לי. ברויאל המבחר פחות מופלץ אבל בהחלט מספק והאיכות די שווה למה שמוגש בדן.
מלון שקצת ביאס אותנו הוא רימונים המחודש. ארוחת הבוקר מאד מיוחדת שם. הכל מוגש במנות קטנות שנראות מאד מיוחד אבל איכשהו שום דבר לא היה לנו ממש טעים שם. זה מבאס כי סך הכל החדרים שם נחמדים מאד אחרי השיפוץ והמיקום שלו אגדי. אם ארוחת הבוקר היתה יותר מספקת היינו בשמחה מכניסים אותו להתלבטות הקבועה שם, במיוחד בנסיעות עם הקטנה (יש שם מועדון ילדים מאד נחמד). אבל אם ארוחתה בוקר מבאסת אז זה די פוסל.
מה שמצחיק בבובע'ס זה שתכלס זה לא הגשה אישית ולא נעלים. זה מזנון בדיוק כמו בחדר אוכל הרגיל בהבדל אחד: מבחר יותר מצומצם. אבל כנראה שאם אלף פעם ממנטרים לך שאתה זכאי לארוחה בבובע'ס ושזה ממש שווה ומשודרג ובהגשה אישית ובלה בלה בלה אז אנשים קונים את הבלוף הזה.
הם הדן והרויאל ביץ'. בדן המבחר הוא ממש לא נתפס, ולפעמים זה מרגיש לי אפילו קצת מוגזם מדי. שמים עשרים סוגי סלטים עם וריאציה קטנה ביניהם כשבתכלס גם שמונה סוגים יותר מובחנים יכלו להספיק, אבל זה הקטע שלהם וכיוון שזה לא בא על חשבון האיכות שם אז ממש לא אכפת לי. ברויאל המבחר פחות מופלץ אבל בהחלט מספק והאיכות די שווה למה שמוגש בדן.
מלון שקצת ביאס אותנו הוא רימונים המחודש. ארוחת הבוקר מאד מיוחדת שם. הכל מוגש במנות קטנות שנראות מאד מיוחד אבל איכשהו שום דבר לא היה לנו ממש טעים שם. זה מבאס כי סך הכל החדרים שם נחמדים מאד אחרי השיפוץ והמיקום שלו אגדי. אם ארוחת הבוקר היתה יותר מספקת היינו בשמחה מכניסים אותו להתלבטות הקבועה שם, במיוחד בנסיעות עם הקטנה (יש שם מועדון ילדים מאד נחמד). אבל אם ארוחתה בוקר מבאסת אז זה די פוסל.
מה שמצחיק בבובע'ס זה שתכלס זה לא הגשה אישית ולא נעלים. זה מזנון בדיוק כמו בחדר אוכל הרגיל בהבדל אחד: מבחר יותר מצומצם. אבל כנראה שאם אלף פעם ממנטרים לך שאתה זכאי לארוחה בבובע'ס ושזה ממש שווה ומשודרג ובהגשה אישית ובלה בלה בלה אז אנשים קונים את הבלוף הזה.
אני בד"כ לא נוסעת לאילת, אז קשה לי להשוות
הביקור האחרון שלנו היה לפני שנה ב"שלמה המלך"- היתה ארוחה בסדר גמור, כולל פינת שף עם מנות מתחלפות כל יום לשמחת הקהל והילדודס: יום של ספינג' ודונטס, יום של פאנקייקס טריים, יום של וופל בלגי, יום של גלידה ותוספות.... ממש כייף !
בארץ ארוחת הבוקר הטובה היותר היתה במצפה הימים. אולי כי התחברתי מאוד לבחורה שהכינה את החביתות בהזמנה אישית. אולי שפע הגבינות המעולות... לא יודעת, ממש נהנתי שם. ביערות הכרמל אגב נהנתי פחות, כי לא כייף לי לראות כמה קלוריות אני אוכלת בכל ביס (יש שלטים בולטים על כל מנה... מבאס קצת).
היעד הבא הוא ארוחת בוקר במלון הסקוטי. מתישהו.
בחו"ל, ללא ספק הכי נהנתי בבופה של מלון PARIS בלאס וגאס..... אח, הגעגועים !
הביקור האחרון שלנו היה לפני שנה ב"שלמה המלך"- היתה ארוחה בסדר גמור, כולל פינת שף עם מנות מתחלפות כל יום לשמחת הקהל והילדודס: יום של ספינג' ודונטס, יום של פאנקייקס טריים, יום של וופל בלגי, יום של גלידה ותוספות.... ממש כייף !
בארץ ארוחת הבוקר הטובה היותר היתה במצפה הימים. אולי כי התחברתי מאוד לבחורה שהכינה את החביתות בהזמנה אישית. אולי שפע הגבינות המעולות... לא יודעת, ממש נהנתי שם. ביערות הכרמל אגב נהנתי פחות, כי לא כייף לי לראות כמה קלוריות אני אוכלת בכל ביס (יש שלטים בולטים על כל מנה... מבאס קצת).
היעד הבא הוא ארוחת בוקר במלון הסקוטי. מתישהו.
בחו"ל, ללא ספק הכי נהנתי בבופה של מלון PARIS בלאס וגאס..... אח, הגעגועים !
מסכים איתך לחלוטין...
גם בנוגע לדן ולרויאל ביץ' (ואני דווקא מעדיף את הרויאל ביץ')
וגם בעניין בובע'ס... אנחנו לא החלטנו לקחת את הסיכון כמוך ונשארנו עם החדר אוכל הגדול, אבל תודה שאיששת את התאורייה שאין שום טעם לאכול בבובע'ס הזה...
והטרקלין של רויאל ביץ' בהחלט חביב, במיוחד עם אפשרויות האלכוהול שם, אבל בהרודס יצא לי לראות מבחר הרבה יותר מעניין ויוקרתי של מזון ואפילו במלך שלמה המזאטים היו יותר מעניינים.
גם בנוגע לדן ולרויאל ביץ' (ואני דווקא מעדיף את הרויאל ביץ')
וגם בעניין בובע'ס... אנחנו לא החלטנו לקחת את הסיכון כמוך ונשארנו עם החדר אוכל הגדול, אבל תודה שאיששת את התאורייה שאין שום טעם לאכול בבובע'ס הזה...
והטרקלין של רויאל ביץ' בהחלט חביב, במיוחד עם אפשרויות האלכוהול שם, אבל בהרודס יצא לי לראות מבחר הרבה יותר מעניין ויוקרתי של מזון ואפילו במלך שלמה המזאטים היו יותר מעניינים.
הסבר לגבי ההבדלים
בפעם הקודמת היינו ככל הנראה בחדר שנקרא "נשיאותי". בדרך כלל שומרים את המילה הזאת לסוויטות עם מחיר של 5 ספרות ללילה ואולי זו היתה הסיבה שפסחנו עליו מלכתחילה. ייתכן גם שבתאריך שחיפשנו לא היו חדרים מהסוג הזה. בכל מקרה מדובר על חדר שההבדל במחיר בינו לבין חדר "רויאל" שבו היינו הפעם הוא זניח. ההבדלים בין החדרים
לחדר נשיאותי יש עיצוב יותר חדשני וקצת יותר. יש לו גם קיר זכוכית (לא שקוף) שמפריד בין החדר לבין האמבטיה. זה אמנם עניין של טעם אבל בעינינו העיצוב של החדר הנשיאותי משרה תחושה יותר יוקרתית. חדר הרויאל, מבחינת העיצוב של החדר, לא הרגיש לנו שונה מחדר סטנדרטי.
דוקא בחדר רויאל יש ג'קוזי קטן במקום אמבטיה. בחדר הנשיאותי, למיטב ההבנה שלי, אין.
בחדר הנשיאותי יש להם משהו מגניב שנקרא "תפריט כריות" שמאפשר לך להזמין כרית מתוך מבחר מגניב של כריות.
בחדר הנשיאותי מקבלים סלסלת פירות ושני בקבוקי מים. בחדר הרויאל לא קיבלנו, למרות שבבדיקה מוקדמת מול המלון אמרו לאישה שכן, אבל כנראה שהיתה שם אי הבנה כלשהי.
זה פחות או יותר ההבדל בין החדרים. נשמע אזוטרי? כן, אבל כמשלמים אקסטרה מחיר כדי לקבל חדר יותר משודרג רוצים להרגיש שאכן קיבלת תמורה כלשהי על התוספת ואם בסופו של דבר אתה מקבל חדר שמרגיש לך סטנדרטי לחלוטין (למעט הג'קוזי שלא ממש עניין אותנו באילת) וכשמסתבר שבהבדל של 100 שקל זניחים היית יכול לקבל הרבה יותר זה קצת מבאס.
ומעל הכל, מקומם שהתיאור באתר (עם התמונות המאד קטנות שלא ממש עוזרות) מאד לוקה ולא מצליח לעשות סדר.
בפעם הקודמת היינו ככל הנראה בחדר שנקרא "נשיאותי". בדרך כלל שומרים את המילה הזאת לסוויטות עם מחיר של 5 ספרות ללילה ואולי זו היתה הסיבה שפסחנו עליו מלכתחילה. ייתכן גם שבתאריך שחיפשנו לא היו חדרים מהסוג הזה. בכל מקרה מדובר על חדר שההבדל במחיר בינו לבין חדר "רויאל" שבו היינו הפעם הוא זניח. ההבדלים בין החדרים
לחדר נשיאותי יש עיצוב יותר חדשני וקצת יותר. יש לו גם קיר זכוכית (לא שקוף) שמפריד בין החדר לבין האמבטיה. זה אמנם עניין של טעם אבל בעינינו העיצוב של החדר הנשיאותי משרה תחושה יותר יוקרתית. חדר הרויאל, מבחינת העיצוב של החדר, לא הרגיש לנו שונה מחדר סטנדרטי.
דוקא בחדר רויאל יש ג'קוזי קטן במקום אמבטיה. בחדר הנשיאותי, למיטב ההבנה שלי, אין.
בחדר הנשיאותי יש להם משהו מגניב שנקרא "תפריט כריות" שמאפשר לך להזמין כרית מתוך מבחר מגניב של כריות.
בחדר הנשיאותי מקבלים סלסלת פירות ושני בקבוקי מים. בחדר הרויאל לא קיבלנו, למרות שבבדיקה מוקדמת מול המלון אמרו לאישה שכן, אבל כנראה שהיתה שם אי הבנה כלשהי.
זה פחות או יותר ההבדל בין החדרים. נשמע אזוטרי? כן, אבל כמשלמים אקסטרה מחיר כדי לקבל חדר יותר משודרג רוצים להרגיש שאכן קיבלת תמורה כלשהי על התוספת ואם בסופו של דבר אתה מקבל חדר שמרגיש לך סטנדרטי לחלוטין (למעט הג'קוזי שלא ממש עניין אותנו באילת) וכשמסתבר שבהבדל של 100 שקל זניחים היית יכול לקבל הרבה יותר זה קצת מבאס.
ומעל הכל, מקומם שהתיאור באתר (עם התמונות המאד קטנות שלא ממש עוזרות) מאד לוקה ולא מצליח לעשות סדר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.