יום אחד

[R a c h e li]

אמרו לי בגלל הקאטרט (גיל)

זה למה לא ראיתי

שבת שלום.....

 

[אופק דגנית]

יום אחד..

אני גם אגיע לירח..

 

[חיפוש ית]

יום אחד

יום אחד תרשה לעצמך להזיל את כול הדמעות שבעולם. תעשה את זה בעיניים פקוחות, עם הבנה שהדמעות מרחיקות אותך מהאמת. יום אחד תרשה לעצמך להרגיש. האמת... היא שם. היא תהיה שם גם אחרי הדמעות.

 

[Looking at the stars]

עוורים האנשים עוורים...

עוברים אנחנו לידם נוגעים בחייהם והם עוברים כאן מול הים טובעים בחייהם רואים אותנו? לא רואים! שקועים בצערם עוברים להם כך בודדים לבד פה בעולם ואם אתה יותר חכם - למדת מכאב אולי תלמד להושיט יד ללב אחר רעב...

 

[גרוש במכנסיים]

עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים

מבלי לראות כחול של ים ירוק של עץ מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם מבלי לראות את החיים כמו שהם.......... מושיט הרבה יותר מרק יד ירח יקר שלי

 

[Looking at the stars]

ואילו עיני...

אינן רואות את הירח... הכוכבים כולם ברחו איהו עלם עם מפתח יפתח היום לי לב שבור

 

[דורית מור]

דמעות...

והאמת...ואהבה...הן תמיד לידנו, תמיד עוטפות אותנו בחום, אבל כמה אנו עוורים לפעמים...כמה לא רואים זאת, ובסוף, רק כשזה כבר מאוחר מדי , רק אז מתפכחים. אבל כשמפסיק לכאוב, אלו , האוהבים אותנו, לפעמים כבר סגרו את הדלת...ולא יפתחו אותה שוב בפנינו. האמת..כמו האהבה...אסור לתת לדמעות להסתיר אותן, הן הולכות ועלולות לא לחזור.

 

[ב ה י ר]

יום אחד

תבין: שהדמעות לא גורמות לעיוורון שהאמת שלך איתך תמיד שאתה מנוע מהאמת בגלל פחדיך שדמעות הן פורקן רגשות וצריך לפעמים להרגיש.

 

[תימניה]

יום אחד

יום אחד קם עייף, מתלבט אם לעלות לאוטובוס המתרחק. מפנה ערימת עננים מאתמול, על גופך מהיום מתפנק, וחושב ממה הים עשוי, אם לא מקצת דמעה? (שלמה ארצי)

 

[אפשרית]

ביום שהתחלתי לבכות, התחלתי לראות

בראשית אציין כי כתיבתך כאן מחדדת אצלי את עומק המחשבות לעיתים על אותם נושאים. לעיתים מוצאת אני עונה למשפט שאמרת כשגמלה בתוכי לשאול שאלה או לומר משפט דומה לזה. אז תודה על התחדדות הרגש והמוח דרכך. כתבתי בבלוג שלי על הדמעות שלי, שהן משהו מיוחד. ...ככה סתם כשבא לי לבכות, ולא, אין לי סיבות לבכי, אפילו לא התרעה מוקדמת אלא סתם כך הן זולגות, חמות רטובות ומשחררות... לא, אינני רגשנית ולא חמלנית, אני נחשבת לטיפוס קר ונוקשה, שמבט אחד בעיניי משתק גם את הגדולים ביותר, לא, אינני נחשבת אפילו לנשית ובטח לא לילדותית, הילדים שלי ראו אותי בוכה רק בתקופה האחרונה כשאני מבכה את מותו של אבי, והם רואים נטפים של מים על הפנים ומנחשים שבכיתי... לא, אין לדמעות אצלי מקום קבע, אפילו לא ארעי...כל זאת למראית עין... יש לדמעות אצלי בלב מקום מיוחד מקום של כבוד, לדמעות שלי יש תפקיד זמן ומועד, הן מחושבות, הן מקצועיות, כמה שצריך מתי שצריך ולא טיפה יותר. גם את השבעה של אבי הן כיבדו הדמעות, לא זלגו מהר מדי, ולא הרבה מדי, הן לא היו רעשניות או צעקניות, הן היו דמעות שמורגלות למשמעת, משמעת נוקשה ביותר... "לדמעות שלי יש תפקיד להיות שם כשאני צריכה אותן, (מתי אני צריכה אותן???) אני אומרת לכם, לדמעות שלי יש תפקיד והן בזמן האחרון מועלות בו. הן זולגות כך סתם בלי התראה ולפעמים בלי סיבה, הן זולגות גם מול אנשים(אוי ואבוי רואים אותי בוכה).הן זולגות גם מאושר וגם מעצב, הן זולגות ומלחכות את הפנים עד הצואר. כך סתם בלי סיבה וללא התראה - הן זולגות. הדמעות המחושבות שלי, הדמעות הממושמעות שלי מצאו להן פתח לדרור לחופש, לעשות כרצונן ואולי לעשות את תפקידן - לזלוג..."(הרשומה המלאה בבלוג). אז אני לא ראיתי דוקא בלעדיהן, כיון שהעיניים היו פקוחות מדי,רעבות מדי,טורפות מדי,ציידת מדי. אחרי הדמעות הגיעו ימים אחרים... היום אני רואה איתן,דרכן,בלעדיהן,ופשוט מעולה לי. יום נפלא שבוע טוב

 

[גרוש במכנסיים]

יש לי הרגשה ממש חזקה

שלמרות שאת משדרת קר ונוקשה שלמרות שמבט מעייניך משתק גם את הגדולים ביותר אולי גם גמדים אבל ההרגשה היא שאת כואבת שאת רוצה ליהיות קטנה שאת רוצה שיעטפו אותך ושלא יהיה לך יותר צורך ליהיות כ'כ חזקה כל הזמן אבל זו רק הרגשתי ואין לה משמעות של ממש יום נפלא לך ומלא בכוח

 

[אפשרית]

אתה צודק, נו אז?.....

 

[גרוש במכנסיים]

אז תפרגני לך איזה חולשה

תפרגני לך מבט שאף אחד לא יפחד ממנו תניחי את כלי הנשק ותעשי שלום בעיקר בינך לבינך כי שם אנחנו במלחמה הקשה ביותר

 

[אפשרית]

אני כן!

כל מה שאני כתבתי כותבת, אלו אינן חולשות? אינן צד רך ומעודן יותר? אני שונה ואני אחרת, ולכן קל לי לדבר משני צידי המתרס. יש בי גם וגם.

 

[גרוש במכנסיים]

נכון

אבל בכתיבה שלך יש משהו שנותן מקום של דריכות של הנה אני שולפת ויש הרגשה שאינך ממש יודעת לפרגן לעצמך חולשה אני אשלח לך דוגמא בפרטי