יולי 94
עכשיו אמא חפשה משהו בשבילי בארון שלך, איזה בגד ים כדי לבדוק משהו בצבעים. לא מצאנו. אמא הביאה לי עוד שקית עם דברים שלך. עכשיו אני גם אשתמש בתיקים שלך, שגם אותם אהבתי נורא. היא גם הביאה לי את השקית שבה היה הביביליס, צהוב, ישן, שגם הספיק לשרוף לי את האוזן, תודות לאדווה. כמובן שאני והשטויתו שלי מיד התחלנו לשחק בביביליס, ואני חושבת שהוא עוד יפעל אטבל מפחדת לנסות על השיער שלי, שלא יהרס. אולי אפשר לגלגל את השיער ולחמם עם פן את השיער כדי שיהיו לי בקבוקים, עוד מעט אנסה. אם לא יצליח, אלך לנוגה, היא כבר תעשה לי ביביליס לפני ל"ג בעומר, השנה אנחנו הולכים לים, ואם אהיה סתם עם החלק שלי שיתבלגן אראה פשוטה, אבל קצת גלים, זה כבר יפה הרבה יותר. בתוך השקית של הדברים שלך, מצאנו מצלמה. חשבתי שיהיו שם פילים, אבל לא היו. אבא אומר שהיא עוד תפעל. אם תפעל אני אקח אותה לעצמי, כמו כל הדברים שלך, כמעט. פתחנו להוציא את הסוללות כדי להחליף אותן "יולי 94" שנה לפני שקפצת, או קצת יותר. אמא אומרת שבזו המצלמה הצטלמת גם פעם אחונה, בפסטיבל ערד. שבה צילמת את כל החברים שלך צוחקים, שהם צילמו אותך, צוחקת, שמחה. ככה היית. ככה אני זוכרת. אמא אומרת שאדווה דומה לך, אבל אני חושבת שבכלל לא. את היית עדינה ויפה, ולאדווה יש אף מגעיל ועור לא מטופח. את אהבת אותי, אדווה מציקה לי תמיד. אני אף פעם לא אזוכר את הדברים הלא טובים שבך, רק את הטובים, גם בעבודת שורשרים שלי, כתבתי רק מזיכרון של בת חמש, רק איך שאת מושלמת, איך שאת יפה, חכמה, מתוקה, עדינה, מטיילת ושמחה. לא, לא כתבתי בכלל על המחלה שלך, על שקפצת, על זה שגם את לפעמים היית לחוצה וגם לך היו חצ'קונים. אני בכלל לא זוכרת שהיו לך חצ'קונים. הייתי רוצה להראות כמוך, כמו שנראת, אבל מה לעשות, אני בדיוק ההפך ממך, לך היו גלים, מאיפה היו לך גלים?! לי יש סתם חלק. מור אומרת שקשקש מכיתה ט' נדלק עליי כי אני יפה, אבל לדעתי אין בי שום דבר יפה, אפילו שהעניים שלי כחולות והשיער שלי בלונדיני וחלק, אני חושבת שאני דיי מכוערת. מור אומרת שאני לא חתיכה, או כוסית, אבל יפה. לדעתי מור לא יפה בכלל, היא אם כבר, יחסית כוסית. אבל מור מאוד מיוחדת ויש לה תלתלים. גם אדווה לאדומה לך, איך לכן אותן פנים, אותו שיער, הכל הכל אצלכן שונה. אבל אמא אומרת שאתן בכל מקרה דומות. את יודעת שאלמוג מגמגם? את יודעת שאני בוכה? שאמא לא מחייכת? שאבא בכלל שונה? רק אדווה עושה את עצמה כאילו כלום. בטח כל הלילה בוכה על הכר. גליה, את יודעת שאני לא מכירה אותך, את יודעת, את יודעת הכל. את יודעת למה שמרתי את הברביות, למה אני לא מאמינה באלוהים, את יודעת. ובכל זאת, אני לא יודעת את זה בוודאות. ימית.
עכשיו אמא חפשה משהו בשבילי בארון שלך, איזה בגד ים כדי לבדוק משהו בצבעים. לא מצאנו. אמא הביאה לי עוד שקית עם דברים שלך. עכשיו אני גם אשתמש בתיקים שלך, שגם אותם אהבתי נורא. היא גם הביאה לי את השקית שבה היה הביביליס, צהוב, ישן, שגם הספיק לשרוף לי את האוזן, תודות לאדווה. כמובן שאני והשטויתו שלי מיד התחלנו לשחק בביביליס, ואני חושבת שהוא עוד יפעל אטבל מפחדת לנסות על השיער שלי, שלא יהרס. אולי אפשר לגלגל את השיער ולחמם עם פן את השיער כדי שיהיו לי בקבוקים, עוד מעט אנסה. אם לא יצליח, אלך לנוגה, היא כבר תעשה לי ביביליס לפני ל"ג בעומר, השנה אנחנו הולכים לים, ואם אהיה סתם עם החלק שלי שיתבלגן אראה פשוטה, אבל קצת גלים, זה כבר יפה הרבה יותר. בתוך השקית של הדברים שלך, מצאנו מצלמה. חשבתי שיהיו שם פילים, אבל לא היו. אבא אומר שהיא עוד תפעל. אם תפעל אני אקח אותה לעצמי, כמו כל הדברים שלך, כמעט. פתחנו להוציא את הסוללות כדי להחליף אותן "יולי 94" שנה לפני שקפצת, או קצת יותר. אמא אומרת שבזו המצלמה הצטלמת גם פעם אחונה, בפסטיבל ערד. שבה צילמת את כל החברים שלך צוחקים, שהם צילמו אותך, צוחקת, שמחה. ככה היית. ככה אני זוכרת. אמא אומרת שאדווה דומה לך, אבל אני חושבת שבכלל לא. את היית עדינה ויפה, ולאדווה יש אף מגעיל ועור לא מטופח. את אהבת אותי, אדווה מציקה לי תמיד. אני אף פעם לא אזוכר את הדברים הלא טובים שבך, רק את הטובים, גם בעבודת שורשרים שלי, כתבתי רק מזיכרון של בת חמש, רק איך שאת מושלמת, איך שאת יפה, חכמה, מתוקה, עדינה, מטיילת ושמחה. לא, לא כתבתי בכלל על המחלה שלך, על שקפצת, על זה שגם את לפעמים היית לחוצה וגם לך היו חצ'קונים. אני בכלל לא זוכרת שהיו לך חצ'קונים. הייתי רוצה להראות כמוך, כמו שנראת, אבל מה לעשות, אני בדיוק ההפך ממך, לך היו גלים, מאיפה היו לך גלים?! לי יש סתם חלק. מור אומרת שקשקש מכיתה ט' נדלק עליי כי אני יפה, אבל לדעתי אין בי שום דבר יפה, אפילו שהעניים שלי כחולות והשיער שלי בלונדיני וחלק, אני חושבת שאני דיי מכוערת. מור אומרת שאני לא חתיכה, או כוסית, אבל יפה. לדעתי מור לא יפה בכלל, היא אם כבר, יחסית כוסית. אבל מור מאוד מיוחדת ויש לה תלתלים. גם אדווה לאדומה לך, איך לכן אותן פנים, אותו שיער, הכל הכל אצלכן שונה. אבל אמא אומרת שאתן בכל מקרה דומות. את יודעת שאלמוג מגמגם? את יודעת שאני בוכה? שאמא לא מחייכת? שאבא בכלל שונה? רק אדווה עושה את עצמה כאילו כלום. בטח כל הלילה בוכה על הכר. גליה, את יודעת שאני לא מכירה אותך, את יודעת, את יודעת הכל. את יודעת למה שמרתי את הברביות, למה אני לא מאמינה באלוהים, את יודעת. ובכל זאת, אני לא יודעת את זה בוודאות. ימית.