יודעת שאתן תבינו

[זברה כתומה 19]

מסכימה עם כל קודומתיי לגבי הכיף בבית גדול

וחייבת להוסיף: ברור לי שזה נורא אישי וכו' וכו' - אבל אני הפסקתי להאמין בעין רעה אחרי האובדן שלי. הסיפור שלי והסיפורים כאן בפורום (ובכלל) הביאו אותי למסקנה שהתוכניות והמעשים שלנו לא גורמים לאובדנים. זה לא עין רעה. דברים רעים קורים לאנשים טובים. נקודה. אפשר לקרוא לזה מנחוס, גורל, יד אלוהים, מכתוב, מזל רע - אבל זה לא קשור למשהו שעשית/לא עשית. זה לא קשור לזה שקנית עגלה, בחרת שם או העזת לחלום על ילד נוסף. וזה גם לא קשור למעבר לבית גדול יותר. כמה בורדריות את מכירה שהודיעו לכולם על ההיריון בשבוע 8 + בחרו שם לילד + איבזרו חדר תינוקות קומפלט לפני הלידה ובסוף....זכו ללידה קלה ובריאה? הדבר היחיד שאני מסכימה איתו זה שהכאב לפעמים יותר גדול אם יש משהו מוחשי שמזכיר כל הזמן את אובדן החלום, את ה"אין". אבל בעיניי זו לא סיבה לא לעבור לדירה נעימה ומרווחת יותר. המשפט הראשון בהודעה שלך אמר שהדירה צפופה. זו עובדה (גם אם הילדים שלך עדיין לא גבוהים מספיק כדי שזה באמת יפריע). ותחושה של צפיפות בגוף היא תחושה של צפיפות בנפש והיא סיבה מצויינת לעבור דירה, במיוחד בעיר הקודש שלא פשוט למצוא בה דירות טובות. אני בעד לעבור דירה, ואח"כ להתמודד עם כל השאר. ומציעה שינויי ניסוח של המשפטים: במקום "דירה עם חדר פנוי" - דירה מרווחת עם פניות פיזית ונפשית להתחלות חדשות (מכל הסוגים, כולל סתם בלאגן שאפשר לסגור אחריו את הדלת ולשכוח ממנו). במקום להגיד למתווכים ש"אתם רוצים להתרחב" - להגיד שאתם רוצים בית רחב, עם רווחה. ובכל מקרה, מבינה מבינה מבינה את ההתלבטות. ומאחלת הרבה בהצלחה (-: (ואפילו מוסיפה

, שאם לא יועיל לא יזיק)

 

[נייטי]

בכנות? אבל ממש בכנות - הצלחת לבלבל אותי

ומזל שפלגיה נכנסה לכאן עם הביטויים החכמים שהיא אוספת וזה עשה לי קצת שקט. אנחנו בדיוק עכשיו בדילמה גדולה לגבי עתיד המגורים שלנו. יש לנו איזה אופציה תיאורתית לשדרג את הבית שלנו בכמה חדרים. אנחנו רוצים את זה כי אנחנו חושבים על עוד ילדים מתי שהוא וכי כבר עכשיו אנחנו דורכים אחד על השני בבית כי צפוף לנו. ההתלבטות שלנו לגבי העניין היא המחיר ולרגיע אחד לא עלה בדעתי העניין הזה של יותר מידי חדרים לילדים שאולי לא יהיו. לא עלה בדעתי לא כי אני בטוחה שיהיו לי עוד ילדים אלא כי זה פשוט בכלל לא חצה לי ת'ראש בהקשר של עוד חדרים. אני אומרת, בטח להשתדרג. קודם כל כי בטוח יהיה עוד ילד אבל לא פחות בלי קשר לעוד ילד, פשוט בלי קשר. שולחת חיבוק גדול ומצביעה בעד שידרוג!

 

[אמאדובה]

מזל שהרגיעו אותך לפני שהספקת להתבלבל ../images/Emo8.gif

גם לי עשית סדר בראש. אני בכלל בעד לשדרג את עצמנו לוילה בטלביה של 7 חדרים ומה שעצר אותי עד עכשיו היה זה שאני לא מתכננת 5 ילדים - אז יופי, רק נשאר לשלוף את 3-4 מיליוני הדולרים וללכת על זה

תראי, אולי ההבדל הוא שאם היה לנו ברור שעוצרים בשני ילדים, היינו יכולים איכשהו להישאר בבית הזה כי לא ממש בא לנו לשעבד את נשמתנו לקירות, ויהיו רחבים כאשר יהיו. בינתיים ביררתי עם בעלי שהוא חושב שאנחנו צריכים לעבור בלי קשר לכמות הילדים שיש או תהיה לנו בעתיד (איכשהו מהשאלה העמומה שלי נראה לי שהוא גם הבין בדיוק מה עבר לי בראש).

 

[פאקא]

האני שלפני והאני שאחרי מתווכחים אם לענות לך

אבל החלטתי שכן... מאד, מאד מקוה שלא לבאס אותך.... האני שלפני אומר שתלכי על זה, תמצאי לך ולכם בית שיעשה לכם טוב, כיחידים וכמשפחה, שבו לכל אחד יהיה מקום וגם יהיה מקום של ביחד, בית שייתן לכם מקום לחלום ולפנטז גם על העתיד. האני הנוכחי לעומת זאת לא מצליח כבר כמה זמן לקנות ארון ומיטה לקטנה שלי, כי הקניה כרוכה בהחלטה מסוימת על סידור החדרים הנוספים וזו החלטה שאני פשוט לא מצליחה לעשות. והצורך לעשות אותה מעלה בי דמעות או סתם דחיינות, מצד שני היא באמת צריכה כבר רהיטים... ואני גם יודעת שהחלטנו שאיכשהו ולא חשוב איך, יהיה לנו עוד ילד, אבל אני לא באמת מצליחה להתחבר לזה. בסופו של דבר נראה שמה שקובע הוא איך את רואה את הדברים עכשיו. באופן אישי לא מאמינה בעין הרע וחושבת שאם יש קושי להביא ילד נוסף, זהו קושי אמיתי וחדר פנוי בבית לא באמת משמעותי לקושי הזה. וכמובן כמו שכבר אמרו לך, הוא לא באמת יישאר פנוי, תעשו בו מן הסתם דברים אחרים. סליחה אם יצא קצת מבולבל, נגעת לי בנקודה כזאת מין

פאקא

 

[אמאדובה]

דווקא לא מבולבל

אולי כי התחברת לנקודות הבלבול שלי.... ולא ביאסת בכלל. תודה.

 

[תמי ס]

וואו, איזה נושא

יש לי המון מה להגיד, אבל אין לי זמן. והאמת? לא בטוחה שהתשובה שלי טובה כאן. אני סתם מלהגת, אולי אכתוב שוב הלילה.

 

[תמי ס]

ובכל זאת - בהרחבה ../images/Emo3.gif

מעט אחרי שנישאנו (לפני כמעט 20 שנה

) רכשנו את הדירה שלנו, דירת ארבעה חדרים. לא חשבנו על מספר מסויים של ילדים, לא דיברנו על זה בכלל, רק ידענו (ידעתי) שאני שונאת שינויים ולא ארצה להחליף דירה ולכן עדיף לקנות דירת ארבעה חדרים שבה נוכל לגור זמן רב. שלוש שנים חיינו לבד בדירת ארבעת החדרים שלנו, שהכילה: סלון, חדר שינה, חדר לכלב (!!!) וחדר נוסף לבלגן והכל היה יופי טופי. ואז נולד הבכור, וקיבל את חדר הבלגן, הבלגן עבר לחדר של הכלב (הם חיו יחד בשלווה ובנחת - הבלגן והכלב הכוונה

) ולאחר 4 שנים נולדה השניה. היא הצטרפה לבכור לחדרו, הבלגן נדד לכל הבית

הכלב נשאר בחדר הרביעי שהפך גם לחדר משחקים. עברו כמה שנים, רציתי ילד שלישי, והחלטתי שאין מצב שילד שלישי יגיע לדירה הזו לפני שיפוץ, והתחלנו שיפוץ בו הרסנו קירות פנימיים והפכנו את חדר הילדים וחדר המשחקים (שהיו גדולים) לשלושה חדרים קטנים יותר. וכך, ברוגע ובנחת, כשידעתי שיש מקום, הריתי את הריוני השלישי... שכשל. והחדר החדש, החדר שבניתי עבור הילד השלישי שלי הפך לחדר מחשב, ושנאתי אותו, ושנאתי את השיפוץ, ושנאתי את היהירות שלי ואת ההכרזה שאהרה רק אחרי שיהיה חדר נוסף.. והריתי את הריוני הרביעי, שכשל, והחדר נשאר חדר מחשב.. והריוני החמישי, והשישי, והחדר עדיין היה חדר מחשב

ואז הריתי את הריוני השביעי, וביליתי את רוב ההריון מול המחשב בחדר ההוא, והעזתי להביט סביב, ולקוות שאולי אולי החדר הזה יהפוך לחדר של ילד. והיום, החדר הזה הוא החדר של יהלי

אבל עזבי את הסיפור הארוך שלי, היום הייתי שמחה לבית גדול יותר, הייתי שמחה לעוד חדר בלי תכנונים של ילד נוסף בא לך בית גדול יותר? לכי על זה, בלי לחשוב על ילד נוסף כרגע, רק כי בא לך לחיות בבית מרווח יותר. שולחת מהר בלי הגהה כי אחרת אתחרט על כל הלהג שעלה בי מאז קראתי את הודעתך לראשונה.

 

[דנימר]

אין לתאר כמה אני מבינה...

לפני קצת יותר משנה, החלטתי, בספונטניות של רגע, לנסות למכור את הדירה שלנו. אחרי יומיים כבר היו קונים ותוך חודש היה חוזה חתום. כל זה - בעיצומו של ההריון החרדתי של איה. התחלנו לחפש בית גדול כדי לעבור אליו, מצאנו, חתמנו חוזה ותוך חודש, כשאני בחודש שביעי של הריון בסיכון, עברנו לבית החדש. כשנכנסנו לבית, מיד חשבתי לעצמי איך אפשר לצאת מכאן ולהחזיר את הגלגל אחורה אם משהו לא יהיה בסדר, והתפלאתי מאד על עצמי על המהלך (האמת? כעסתי על עצמי. אני בנאדם מאד מקובע ולא מתאים לי להיות כזו ספונטנית וכזו אופטימית...). ככה העברתי חודשיים. בכעסים עצמיים ובשאלות של "איך אצליח לגור כאן אם משהו לא יהיה בסדר". אחרי חודשיים איה נולדה ולסיפור יש סוף טוב. אני מאושרת על המעבר ושמחה שאיה נולדה לבית מרווח ולהתחלה חדשה. אז את לא משוגעת, אבל לפעמים צריך לקחת החלטות שלא בהכרח קשורות לאובדנים שלנו.

 

[יעל של עדי]

הרהורים על בתים ובכלל

כבר כמה ימים חושבת על מה שכתבת, ראיתי שכתבו לך די הרבה ממה שאני חושבת ובכל זאת גם אני כותבת. בתחילת חיינו המשותפים גרנו בדירת 3 חדרים, אנחנו בחדר אחד ועוד חדר עבודה. זאת הייתה הדירה הכי חמודה ומקסימה שלנו. כשהיו לנו בחדר העבודה כבר 2 ילדים, הרגשנו שאנחנו דורכים אחד על השני, על הילדים, ובכלל היה קצת צפוף, עברנו לדירת 4 חדרים שלא אהבתי כל כך. היה חדר שינה לילדים וחדר משחקים אבל בבית לא הייתה נשמה. סתם בית. ואז נולדה השלישית והיה מקום אבל החלטנו לעבור לבית קרוב יותר לעבודה של האיש. כשהתינוקת הייתה בת 3 שבועות עברנו לבית קרקע עם 3 חדרי שינה (כמו שהיה לנו) אבל עם סלון עעעעעעעעעעעעענק. וגינה כמובן. ואגב, מעבר דירה עם תינוקת יונקת שלא ישנה בלילה, לא מומלץ בכלל. המעבר היה סיוט. תוסיפו לזה חופש גדול ושני ילדים בבית, לא כיף. אחרי 1 בספטמבר יצאתי לחופשת לידה והתחלתי להנות מהבית. היה כיף. אח"כ עברנו לבית אחר במושב עם 4 חדרי שינה אבל הבית היה קטן כל כך וצפוף שזה היה פתטי. זאת בעצם הייתה דירה קטנה ש"הורידו" לקרקע. הייתה גינה ענקית אבל הבית היה פיצי. והיה נחמד וצפוף. בשלב מסויים, הצעצועים בסלון מילאו את הלול, לא היה מקום לכלום ומכל מני סיבות עברנו לבית הנוכחי שלנו. בהתחלה הוא היה עם 4 חדרי שינה, הבנים בשני חדרים, הבנות ביחד, (כן, נולדה בנתיים הקטנה) וזהו. ואז, בכלל בלי קשר לתוספות ילדים, הבנות רצו הפרדת כוחות אבל! חברים שלנו היו אמורים לנסוע לחו"ל, לא היה להם פתרון מגורים לתקופה לא ידועה והצענו להם לעזור לנו לבנות את הקומה למעלה בתמורה למגורים בבית שלנו כמה זמן שיצטרכו. תוך חודש ומשהו הגברים הרימו עוד קומה (תכנון שלי) והם גרו אצלנו חודשיים וחצי. זוג + 2בנות לא שקטות כל כך. היה מוזר אבל הסתדרנו די טוב. כשהם עזבו הבנים עלו למעלה, הבנות הופרדו ואני קיבלתי חדר עבודה (יועצת משפחתית, ארגנתי חדר עם ספה, כורסאות, משהו נחמד. אין יותר מדי עבודה בזה בדרום, ואני גם לא ממש יוזמת, שוב דיון העבודה עליו דברתי בשרשור אחר...). ועכשיו יש לנו בית מאוד גדול. ו???? מה שמקסים בעיני זה שהילדים בדרך כלל יושבים בסלון ורואים טלביזיה עם כולם. לבנים יש בחדר שינה טלביזיה, יש טלביזיה למעלה בחדר משפחה וכולם רבים על זאת שבסלון. ועל הישיבה על הספה שבסלון. וכשמזמינים חברים לראות סרט או משהו, זה גם בסלון... ו? כיף. קיצר, כל הסיפור הזה גם כי אני אוהבת לקשקש כנראה יותר מדי וגם כדי לומר שאין קשר בין גודל הבית וגודל המשפחה או דרך ההתנהלות של המשפחה. זה שיש להם מרחב גדול לא אומר שמשתמשים בו תמיד. אם צפוף לך עכשיו, תעשי את השינוי, לא חשוב לאיזו מטרה. כי צפוף, כי אפשר, כי מתחשק. ותצרי לך בית חם וטוב ואז אם יבואו עוד ילדים, ברוכים הבאים. ואם לא, אז לפחות יהיה לך בית מקסים ונוח. יעל