"יוגי גדול

lightflake

New member
הנה עוד תחרות השתנות

אתה מעדיף לצאת מהתוכן כדי להגיד "אבל גם אתה" כמו בגנון
חוץ מזה שאני כבר כמעט לא כותב פה, זה שבעבר טחנתי ת'שכל כמוך וכמוהו זה נכון אבל זה עבר
 

Mist2

New member
את תחרות ההשתנות יצרת בעצמך

בתור אחד שלא כותב כאן, הפורום די מלא בניק שלך...
בקיצור עזוב אותי באמא שלך...
 

Mist2

New member
אתה ממשיך?

אם הייתי אתה הייתי כבר מזמן רושם כאן שאתה פוץ או מוסיף פרצוף חמוץ -
 

lightflake

New member
הפורום מלא... כי אני מגיב לכם....

אני כבר לא כותב פה תיאוריות...
רק כתגובות...
גם זה יעבור....
&nbsp
מה איתך ככה? מה קורה בחיים?
&nbsp
 

Mist2

New member
כן, אתה רק מגיב בתאוריות

הכל טוב, נישאר כאן רק כדי לראות מתי זה יעבור לך...
 

ינוקא1

New member
אינני רואה רע במילים

או במחשבות , כאשר אלו מובילים למקומות טובים.

ולגופו של עניין :
זה שמישהו מסכים או לא מסכים איתך , משבח או מגנה אותך , זה לא משנה כלום.
מה שכן משנה זוהי תגובתך הפנימית.

אם באמת הגעת למשהו אמיתי , אז זה לא משנה לך אם משבחים אותך או מגנים אותך.
השתן לא עולה לראש לך כשמשבחים אותך , ואתה לא מרגיש פגוע כשמגנים אותך.
אתה מסוגל לראות דברים לגופם , ולהישאר שקט מבפנים.

אתה מסוגל לראות האם צודק מי שמגנה\ משבח אותך , או האם הוא טועה.
אתה מסוגל לתקן את עצמך אם צריך.
אתה מסוגל להגיד תודה , ואתה מסוגל גם לתקוף.
אתה מסוגל לתגמל , ואתה מסוגל אפילו לנקום.

אך אינך לוקח כלום באופן אישי

אתה פשוט "פועל נכון" בהתאם לסיטואציה , וזהו.



שיבחו אותי הרבה בפורום הזה ובפורומים אחרים , וגם גינו אותי הרבה בפורום הזה ובפורומים אחרים.

מה שמשנה לי זה לא שמשבחים או מגנים אותי , אלא איך אני מגיב מבפנים.
האם אני מרגיש "צביטה" כשמישהו מקלל אותי ,
או האם אני מרגיש "התרוממות" כשמישהו משבח אותי.

והיו לי דברים מעולם (בעיקר כמטפל) שאנשים ששיבחו אותי , גינו אותי שבוע אחר כך.
ולשמחתי קרו גם דברים הפוכים.

כך למדתי "לא להתרגש".
למדתי לעשות את שלי באופן הכי טוב , וזהו.

וזה נקרא באמת "אין אני" וחוסר אגו.
והלוואי ואגיע לזה יום אחד במאה אחוז.
 

lightflake

New member
אתה לא רואה רע במילים כי כבר אין כלום מלבד מילים

אז בטח שהן לא רואות רע בעצמן......
&nbsp
&nbsp
 

ינוקא1

New member
אז אל תדבר.

ואם לאו דזה התכווין לדבריך , הוא לא היה צריך לכתוב כלום.
&nbsp
 

מודטחדש

New member
אני כל-כך לא מסכים!!!

דרך רוחנית מחטיאה את המטרה שלה ב-180 מעלות, כשהיא מטיפה לסבל כדרך להתפתחות. סבל מעכב כל דבר טוב. אנשים מתפתחים רוחנית למרות הסבל ולא בגלל הסבל. כי טבע החיים הוא להתקדם. להתפתח. לגדול. המוות הוא מנוחה עמוקה. שאחריה, לרוב לא זוכרים מה היה לפני המנוחה. רק בחשיבה הזו, המוות יכול להיות "מורה". אני מצטט את גדול המשוררים שקמו ליהדות "...ברוב הדרכים שהלכתי (לבד) טעיתי ודאי לא מעט..." מה הקשר בין להאשים לבין מורה גדול? טעית בדרכך. לא המורה הוא מי שאשם. כנראה שהבנת אותו בצורה לא נכונה או (זה המצב ברוב המקרים) הוא אמר לך ללכת בדרך X והלכת בדרך אחרת. כי אתה יודע יותר טוב. מי שבוחר ללכת לבד כשיש לידו מורה גדול הוא עושה זאת פשוט מקמצנות. חומרית, רגשית או רוחנית.
 

ינוקא1

New member
אני לא מטיף לסבל

כדרך להתפתחות , אך מהסבל אי אפשר להתחמק.
יום אחד מגיעה זיקנה , מגיע עוני , מגיעות מחלות - של האדם עצמו או של קרוביו.
בסוף גם מגיע מוות.
&nbsp
וזה המבחן האמיתי.
האם אתה "מתפרק" במצבים הללו , או שאתה מוצא את נקודת היציבות שלך , ואתה נשאר שקט וצלול בכל מצב.
&nbsp
כעת , למשל , יש מישהו שמדבר על איזושהיא שיטת מדיטציה ומספר עליה ניסים ונפלאות.
זה סבבה לגמרי.
אך המבחן של שיטת המדיטציה איננו כעת כשטוב לו.
&nbsp
המבחן האמיתי של האדם הוא כיצד הוא עומד מול הסבל , מול המוות.
זה המבחן האמיתי היחיד.
כל השאר זה דיבורים באוויר.
&nbsp
וכאשר האדם רק חושב שהוא מפותח , אבל הוא איננו מפותח , אז הסבל יקיש עליו פעם ועוד פעם ויום אחד הוא יתפוצץ.
ורק אז לאחר שיפול בניין השקרים , הוא יגיע למשהו אמיתי.
לכן אני אומר שהסבל הוא מורה גדול.
&nbsp
כי למען האמת הוא המורה היחיד , רק במבחן שלו אתה יודע האם עברת או נכשלת.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

מודטחדש

New member
לא! אתה לא מטיף לסבל!

אבל אתה "מאמין שיש לכולנו מורה גדול , ושמו הוא הסבל או המוות." למה צריכים מורה? בשביל מה שאנחנו לא יודעים ומעוניינים ללמוד. אני רואה את המורה שלי. בן 73 - בריא, מאושר, שמח בחלקו (איזהו עשיר - השמח בחלקו), בכל יום הוא מתקדם במדדים האלה יותר ויותר. לגביו לא קיים ש-"י
ום אחד מגיעה זיקנה
". זקנה לא צריכה להיות סבל. פעם "זקני העם" היו האנשים החכמים, הבריאים והמאושרים ביותר שחלקו מנסיון החיים העשיר שלהם עם הצעירים יותר. היום, בעיקר בגלל מה שאדם גורם לעצמו, הזיקנה היא סבל. אתה יודע בטח עד איזה גיל חי משה. בגיל 100 "לא נס ליחו ולא כהתה עינו". כל מערכת הלימפה, מערכת העיכול, הדם... כל החושים שלו פעלו כמו אצל צעיר. זו זיקנה נכונה. מסכים ב-100% "
כאשר האדם רק חושב שהוא מפותח , אבל הוא איננו מפותח , אז הסבל יקיש עליו פעם ועוד פעם ויום אחד הוא יתפוצץ
". לזה בדיוק אני קורא מוד-מייקר. מי ש-"ח
ושב שהוא מפותח , אבל הוא איננו מפותח
". אז נוכל להסכים ביננו שאצל המוד-מייקר הסבל יכול לשמש מורה מעולה. אבל למה להיות מוד-מייקר מלכתחילה?
 

Mist2

New member
חוץ מכל מה שנאמר כאן כבר, אין יוגי גדול מהיוגי הזה

כאן היוגי הגדול מסביר כיצד ניתן להימלט מהכלא :)...
השאלה מי זה ״בובו״...?

 

ינוקא1

New member
התנוחות שייכות לענף

שנקרא "האתא יוגה" העוסק בעיקר בבריאות הגוף , אך כאן מדברים על "ראג'ה יוגה" - היוגה העוסקת בהכרה ובהארה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
למעלה