יוגה ומדיטציה
אני שמח שנדרשתי לנושא הזה כי הוא בהחלט נושא חשוב. ישנו היום צורך להסביר מדוע מדיטציה אינה יוגה , יוגה אינה מדיטציה ומה ההבדל העקרוני בינהן. מעבר לחשיבות הפילוסופית של הנושא, יש לו גם חשיבות פרקטית מכיוון שהיום במקומות שמלמדים יוגה מנסים ללמד גם מדיטציה. לכן , חשוב לדעת שלא תוכלו ללמוד טכניקות מדיטציה אמיתיות באף מקום בו מלמדים איזושהי אסכולה של היוגה הקלאסית. הכוונה להטה יוגה , ראג'ה יוגה , בהקתי יוגה וכן הלאה. הסהג'ה יוגה היא חריג , כי מדובר כאן בשיטה מודרנית מאוד וכבר היה לי ויכוח על זה עם עמיחי לפני שנתיים ואני חושב שהוא צודק . הטכניקה הבסיסית של הסהג'ה יוגה היא אכן טכניקת מדיטציה אמיתית, אני לא יודע לגבי היתר. fובכן לצורך ההסבר הזה אני אציג את הדגם שמכונה היררכיית הדתות , דגם שאושו מתווה באחד מספריו (נדמה לי "God is dead") ולפני שכולם מתנפלים עלי אני אגיד שבאמצעות הדגם הזה אני לא מנסה לתת ציונים , אלא רק להבהיר הבדלים ברמה הקונספטואלית. מה שהדגם הזה טוען הוא שישנו איזשהו סולם , שמהווה מדד מסויים לבחינה של דתות או של דרכים רוחניות. הסולם הזה לוקח כל דרך וממקם אותה על פי התפיסה הפילוסוסופית שלה וע"פ התרגול הפרגמטי כאחד. מי שנמצא בפסגת הסולם , וגם מגדיר את הפסגה הוא הטאו. בטאו אין דרכים ואין מטרות. לא ניתן להגדיר באופן חש משמעי שום נקודה בו בתור איזושהי הצלחה או כישלון. אין בו כיוונים. אין סיבה ומסובב. המודעות חייבת להיות מודעות גלובלית כיוון שבמסגרת כזאת לא יכול להיות עיקר וטפל וגם אם ישנם כאלו אי אפשר לזהות אותם.כדי להדגיש את הנקודה , כאן כל אדם חייב לבנות את מערכת הכללים שלו לבד ובעצמו ולצאת מנקודת הנחה שכל רגע היא עשויה להשתנות. וזה גם נכון לגביי מישהו שלא מגדיר לעצמו שום כלל.( מה שהכי פחות מבלבל אבל לא כל כך מעשי) במדרגה השניה של הסולם , נמצאות דתות שבאמת אין להן מטרה אבל יש להן דרך. אותה פסגה דתית , אמונתית , אלוהית , אולי קיימת אבל לא ניתן להגדיר אותה בכלים אנושיים ואין זה גם תפקידו של האדם לתהות על קנקנה. מצד שני , ישנם דברים שניתן לעשות או לא לעשות על מנת להיות חלק מהדרך הזאת אבל אין שום ביטחון שהמעשה או המחדל יביאו לתוצאה כי התוצאה האופטימלית נותרת בלתי מוגדרת. בדרגה השניה הזאת נמצא ה"זן בודהיזם" , נמצאים הסופים , ונמצאים כמה ענפים מטורפים למדי של היהדות כמו "תנועת המוסר" ואי אלו שיירים של החסידות הבעש"טנית האוטנטית. המדרגה השלישית קצת בעייתית . מדובר כאן על דרכים רוחניות שיש להן מטרה אבל אין להן דרך. בגלל כל מיני סיבות שקשורות למבנה האנושי דרכים כאלו יכולות להתקיים זמן מאוד קצר. כי ישנה אלוהות מאוד מוגדרת מצד אחד ומצד שני אין שום מנגנון שיקרב את האדם אליה. לכן ברור שדרכים כאלו מתנוונות מהר מאוד , אנשים לא יכולים לקבל אידיאליזם בלי שום היבט מעשי. הדוגמא היחידה שאני יכול לחשוב עליה הוא קרישנא-מורטי , שהפילוסופיה שלו מזכירה את המבנה הזה. אני לא חושב שהיא תשרוד עוד שנים רבות. הדרגה הרביעית היא הדרגה בה לא רק שקיימת דרך מוגדרת אל פסגת הדת , גם אתה פיסגה מוגדרת הייטב. התרגול מוביל למטרה , ושרשרת המטרות יוצרת התקרבות משמעותית אל האלוהות שנמצאת במקום מסויים בסוף השרשרת הזאת. כאן נמצאת היוגה . נמצאות כאן גם הקבלה וגם הבודהיזם הקלאסי. לכן ביוגה התרגול מכוון. הוא ספציפי. כל האסנה שייכת לרמה מאוד נקודתית של אנרגיה וככל שהתרגול נעשה יותר מורכב כך גם רמת האנרגיה עולה. זה מוציא את היוגה מכלל הרמה השניה (ששם כזכור יודעים איך לצעוד את הצעד אבל לא יודעים לאן הוא יוביל) ומכניס אותה לרמה הרביעית. המדיטציה תמיד תהיה ברמה השניה (אם היא אמיתית). כל טכניקות המדיטציה הן כאלו ולא משנה עם המקור שלהן הוא הינדי , תורכי , אמריקאי או אפריקאי. לכן היוגה היא שלבית ותהליכית. אין בה את הפריצה של מעגל הסובב-מסובב שקיים בדתות מהרמה השניה כמו הזן בודהיזם. גם מי שמלמד יוגה הוא נפעל של מערכת המושגים הזאת , הוא לא יכול להעלות את התלמידים שלו מעבר לרמה שלו. אם הם עולים הם עולים לבד , כמו בודהא עצמו שהיה יוגי והתעלה מעל היוגה. מה בכל זאת הקשר? הקשר הוא שהאנשים שפיתחו את טכניקות המדיטציה , לא בררו באמצעים. הם לקחו כל דבר שהתאים למטרה . יוגה , ריקוד , השבעות , הסתגפות , כישופים. לא משנה מה , כל אמצעי שיכול היה להביא את האדם למדיטציה היה כשר בעיניהם ובלבד שיעבוד. מצד שני , היוגים נמשכו אל רמת האנרגיה הגבוהה שיוצרת המדיטציה והשתמשו בה על מנת להקל את הדרך המאוד מוגדרת והמאוד קשה שלהם. אבל , השימוש הזה במדיטציה מוציא אותה מהקונטקסט שלה. זהו שימוש לא ראוי והוא מכניס למדיטציה אספקט אידיאולוגי שפוגם ביעילות שלה. יותר מזה , כשאנשים שלא מבינים במדיטציה מלמדים אותה , הם לא מסוגלים להקנות לתלמידים את הרגישות הדרושה. המדיטציה הופכת לעוד האסנה , או אפילו לסתם עוד טקס וזה מה שמאפיין היום את לימוד המדיטציה במבצרים היוגיים. לכן חברים , אל תעשו את הטעות הזאת. אל תתבלבלו. יש למדיטציה זכות קיום משמעותית משל עצמה צחוץ למעגל התן וקח היוגי במיוחד חשוב לא להתבלבל בין במדיטציה לבין הראג'ה יוגה שבגלל התרגול הפחות פיזי שלה , נחשבת למשהו פחות קונקרטי ולא היא. שוב אני אומר. אין לי כוונה לטעון שהיוגה נחותה מהמדיטציה או שהזן יותר טוב מהקבלה. כ"א שימצא לו דרך שהוא יכול לחיות איתה, שמתאימה לו. אבל , אותם ניסיונות בליעה חוזרים ונשנים של מדיטציה בתוך האסכולות היוגיות הן שעטנז ואולי הן באמת טובות ליוגה אבל הן הרסניות למדיטציה. דרול
אני שמח שנדרשתי לנושא הזה כי הוא בהחלט נושא חשוב. ישנו היום צורך להסביר מדוע מדיטציה אינה יוגה , יוגה אינה מדיטציה ומה ההבדל העקרוני בינהן. מעבר לחשיבות הפילוסופית של הנושא, יש לו גם חשיבות פרקטית מכיוון שהיום במקומות שמלמדים יוגה מנסים ללמד גם מדיטציה. לכן , חשוב לדעת שלא תוכלו ללמוד טכניקות מדיטציה אמיתיות באף מקום בו מלמדים איזושהי אסכולה של היוגה הקלאסית. הכוונה להטה יוגה , ראג'ה יוגה , בהקתי יוגה וכן הלאה. הסהג'ה יוגה היא חריג , כי מדובר כאן בשיטה מודרנית מאוד וכבר היה לי ויכוח על זה עם עמיחי לפני שנתיים ואני חושב שהוא צודק . הטכניקה הבסיסית של הסהג'ה יוגה היא אכן טכניקת מדיטציה אמיתית, אני לא יודע לגבי היתר. fובכן לצורך ההסבר הזה אני אציג את הדגם שמכונה היררכיית הדתות , דגם שאושו מתווה באחד מספריו (נדמה לי "God is dead") ולפני שכולם מתנפלים עלי אני אגיד שבאמצעות הדגם הזה אני לא מנסה לתת ציונים , אלא רק להבהיר הבדלים ברמה הקונספטואלית. מה שהדגם הזה טוען הוא שישנו איזשהו סולם , שמהווה מדד מסויים לבחינה של דתות או של דרכים רוחניות. הסולם הזה לוקח כל דרך וממקם אותה על פי התפיסה הפילוסוסופית שלה וע"פ התרגול הפרגמטי כאחד. מי שנמצא בפסגת הסולם , וגם מגדיר את הפסגה הוא הטאו. בטאו אין דרכים ואין מטרות. לא ניתן להגדיר באופן חש משמעי שום נקודה בו בתור איזושהי הצלחה או כישלון. אין בו כיוונים. אין סיבה ומסובב. המודעות חייבת להיות מודעות גלובלית כיוון שבמסגרת כזאת לא יכול להיות עיקר וטפל וגם אם ישנם כאלו אי אפשר לזהות אותם.כדי להדגיש את הנקודה , כאן כל אדם חייב לבנות את מערכת הכללים שלו לבד ובעצמו ולצאת מנקודת הנחה שכל רגע היא עשויה להשתנות. וזה גם נכון לגביי מישהו שלא מגדיר לעצמו שום כלל.( מה שהכי פחות מבלבל אבל לא כל כך מעשי) במדרגה השניה של הסולם , נמצאות דתות שבאמת אין להן מטרה אבל יש להן דרך. אותה פסגה דתית , אמונתית , אלוהית , אולי קיימת אבל לא ניתן להגדיר אותה בכלים אנושיים ואין זה גם תפקידו של האדם לתהות על קנקנה. מצד שני , ישנם דברים שניתן לעשות או לא לעשות על מנת להיות חלק מהדרך הזאת אבל אין שום ביטחון שהמעשה או המחדל יביאו לתוצאה כי התוצאה האופטימלית נותרת בלתי מוגדרת. בדרגה השניה הזאת נמצא ה"זן בודהיזם" , נמצאים הסופים , ונמצאים כמה ענפים מטורפים למדי של היהדות כמו "תנועת המוסר" ואי אלו שיירים של החסידות הבעש"טנית האוטנטית. המדרגה השלישית קצת בעייתית . מדובר כאן על דרכים רוחניות שיש להן מטרה אבל אין להן דרך. בגלל כל מיני סיבות שקשורות למבנה האנושי דרכים כאלו יכולות להתקיים זמן מאוד קצר. כי ישנה אלוהות מאוד מוגדרת מצד אחד ומצד שני אין שום מנגנון שיקרב את האדם אליה. לכן ברור שדרכים כאלו מתנוונות מהר מאוד , אנשים לא יכולים לקבל אידיאליזם בלי שום היבט מעשי. הדוגמא היחידה שאני יכול לחשוב עליה הוא קרישנא-מורטי , שהפילוסופיה שלו מזכירה את המבנה הזה. אני לא חושב שהיא תשרוד עוד שנים רבות. הדרגה הרביעית היא הדרגה בה לא רק שקיימת דרך מוגדרת אל פסגת הדת , גם אתה פיסגה מוגדרת הייטב. התרגול מוביל למטרה , ושרשרת המטרות יוצרת התקרבות משמעותית אל האלוהות שנמצאת במקום מסויים בסוף השרשרת הזאת. כאן נמצאת היוגה . נמצאות כאן גם הקבלה וגם הבודהיזם הקלאסי. לכן ביוגה התרגול מכוון. הוא ספציפי. כל האסנה שייכת לרמה מאוד נקודתית של אנרגיה וככל שהתרגול נעשה יותר מורכב כך גם רמת האנרגיה עולה. זה מוציא את היוגה מכלל הרמה השניה (ששם כזכור יודעים איך לצעוד את הצעד אבל לא יודעים לאן הוא יוביל) ומכניס אותה לרמה הרביעית. המדיטציה תמיד תהיה ברמה השניה (אם היא אמיתית). כל טכניקות המדיטציה הן כאלו ולא משנה עם המקור שלהן הוא הינדי , תורכי , אמריקאי או אפריקאי. לכן היוגה היא שלבית ותהליכית. אין בה את הפריצה של מעגל הסובב-מסובב שקיים בדתות מהרמה השניה כמו הזן בודהיזם. גם מי שמלמד יוגה הוא נפעל של מערכת המושגים הזאת , הוא לא יכול להעלות את התלמידים שלו מעבר לרמה שלו. אם הם עולים הם עולים לבד , כמו בודהא עצמו שהיה יוגי והתעלה מעל היוגה. מה בכל זאת הקשר? הקשר הוא שהאנשים שפיתחו את טכניקות המדיטציה , לא בררו באמצעים. הם לקחו כל דבר שהתאים למטרה . יוגה , ריקוד , השבעות , הסתגפות , כישופים. לא משנה מה , כל אמצעי שיכול היה להביא את האדם למדיטציה היה כשר בעיניהם ובלבד שיעבוד. מצד שני , היוגים נמשכו אל רמת האנרגיה הגבוהה שיוצרת המדיטציה והשתמשו בה על מנת להקל את הדרך המאוד מוגדרת והמאוד קשה שלהם. אבל , השימוש הזה במדיטציה מוציא אותה מהקונטקסט שלה. זהו שימוש לא ראוי והוא מכניס למדיטציה אספקט אידיאולוגי שפוגם ביעילות שלה. יותר מזה , כשאנשים שלא מבינים במדיטציה מלמדים אותה , הם לא מסוגלים להקנות לתלמידים את הרגישות הדרושה. המדיטציה הופכת לעוד האסנה , או אפילו לסתם עוד טקס וזה מה שמאפיין היום את לימוד המדיטציה במבצרים היוגיים. לכן חברים , אל תעשו את הטעות הזאת. אל תתבלבלו. יש למדיטציה זכות קיום משמעותית משל עצמה צחוץ למעגל התן וקח היוגי במיוחד חשוב לא להתבלבל בין במדיטציה לבין הראג'ה יוגה שבגלל התרגול הפחות פיזי שלה , נחשבת למשהו פחות קונקרטי ולא היא. שוב אני אומר. אין לי כוונה לטעון שהיוגה נחותה מהמדיטציה או שהזן יותר טוב מהקבלה. כ"א שימצא לו דרך שהוא יכול לחיות איתה, שמתאימה לו. אבל , אותם ניסיונות בליעה חוזרים ונשנים של מדיטציה בתוך האסכולות היוגיות הן שעטנז ואולי הן באמת טובות ליוגה אבל הן הרסניות למדיטציה. דרול