עברתי במקרה בסביבה, אז...
לקיצור תולדות האנושות צריך ידע וכשרון כמו של יובל נח הררי (ויכולת מופלאה כשלו "לעגל פינות"). אפשר לכתוב כך על נושאים שונים כמו התפתחות המחשבה המדעית, ההיסטוריה של המוזיקה ההודית, תולדות הפילוסופיה המערבית וכו'.
האמנויות הן שפות. אפשר לקרוא כמה וכמה ספרים על המוצא וההתפתחות של השפה האדיגית (צ'רקסית) למשל, אבל זה לא יעזור לנו להבין אפילו לא ספר ילדים פשוט באותה שפה. צריך לרצות ללמוד ולתרגל זאת ולאט לאט להבין את השפה.
יש די הרבה ספרים על הבארוק בכלל, או על באך בפרט, אבל קריאת כל הספרים הללו לא תועיל לנו בצורה ממשית כשנאזין לסונטות לצ'לו סולו שלו, לדוגמה.
האמנות, שפות רבות לה. שפת הציור הקוביסטי, שפת הפיסול של הרנסנס, שפת אופרות הוֶרִיזמוֹ (Verismo), שפת הפיסול והארכיטקטורה הגותית וכן הלאה. כל שפה שכזאת נטועה ברקע ההיסטורי שלה (טכנית, חברתית, דתית, פוליטית, טקסטואלית, כלכלית...). "השפה התיאטרונית" היוונית שונה מזאת השיקספירית, ושתיהן שונות משפות התיאטרון של ברכט או של יהושע סובול.
את אותו טקסט עצמו של המִיסָה הנוצרית הלחינו מאות מלחינים במקומות ותקופות וססגנונות שונים, כפי שאמנים רבים ציירו את אדם וחווה, או פיסלו את צליבתו של ישו. איזה ספר יוכל להסביר את ההבדלים בין הנ"ל, או את ההבדלים והאיכויות בין המיסות של מוצרט, ברוקנר או המיסה קריאוז'ה (Misa Criolla) של אריאל רמירז?
נכון, צריך להכיר את המסורות והטקסטים הדתיים והתרבותיים המכוננים, אבל חייבים להכיר את שפות האמנויות השונות, אלה המתייחסות לטקסטים ואת השפות המופשטות שלהן. וכאמור: כל שפה דורשת לימוד ותירגול.
איך מתחילים בכל זאת? בדיוק כמו בלימוד שפות דיבור: דבר ראשון רוצים, אח"כ מעיינים ומְתַרגלים את צורות הביטוי והדקדוק, את השפה הגבוהה והסלנג. לאט לאט רוכשים את המיומנויות ונפטרים מהאשליה שיש ספר שאם אקרא בו אדע פולנית ואמהרית וטורקית... או שאלמד מספר להבין ולהנות מסונטות של בטהובן, פסלים של הנרי מור או ציורים של מאטיס.
בהצלחה!
