ידידי הטובים

[יונית מהדרום]

ידידי הטובים

אני נפעמת מכמות המגיבים ומרצונם לעזור איש איש בדרכו


אני מבינה את ההזדעקות של חלק מהעונים
ישנם כאלה הסבטורים כי אני מנסה "לטאטא" את התופעה מתחת לשטיח ועל כן מרבית ההמלצות אם הבנתי נכון מנסות לרמוז לי

אל תהיי "דון קישוט " אל תלחמי בטחנות רוח- השלימי עם התופעה חשפי אותה וכך תמנעי מבנך סבל מיותר
ואם בנך זקוק לחממה - תני לו להכנס לתוכה הקלי עליו אל תקשי עליו
אין זה לכוחותיו להתמודד עם המציאות , למה ליצור לו בעיות נפשיות מיותרות ולהחמיר את מצבו הקלי עליו
" אכן מילים כדורבנות ועל פניו נשמעות כל כך נכונות
ובכן
כל אחד נוהג על פי נסיונו שלו בחיים והפידבקים אותם ספג
וכן הכרת הנפשות הפועלות
כשטענתי שאין מקום להעזר ביועצת או במנהלת או בגורמים רשמיים
לא אמרתי זאת סתם אלא לאחר הבנת הנפשות הפועלות והכרה יסודית של אופן התנהלותם
יש לי ילדים נוספים במסגרות במדוברות וכן מכרים וההכרות שלי עם כל אלה שהוזכרו הינה יסודית ומעמיקה
וכשאמרקתי שברמה התאורטית קיימות מסגרות עם כותרות אך ברמה המעשית יש מרחק רב בין הרצוי למצוי
אמרתי מספיק כמובן שלא אחשוף פרטים מזהים אולם עליכם להבין כי כל הנאמר לא נכתב כלאחר יד
יש כאלה שאמנם יושבים בפונקצטיות חברתיות מאד ספציפיות אולם חסרים את אותה תובנה והבנה שאינה נלמדת באוניברסיטאות אלא היא או שישנה או שאיננה

באשר להנהלות בתי ספר כל אותה אמפטיה הקיימת בבתי ספר בכיתות הקטנות המהוות המשך ישיר של הגן והמנהלת היא סופר נני או גננת על כל זה מתחלף ככל שעולים בכיתות ואז יחס ההנהלות , מורים יועצות מתחלף בחוסר סובלנות .
כמובן שאינני עושה הכללות אך גם מה שאני מתארת אינו מנותק מהמציאות
ועם יד על הלב רבים מהקוראים חשו זאת על בשרם
ה"חממה "המבוקשת במילים אכזריות איננה חממה לדאבון לב של רבים מאיתנו

החממה לדעתי היא גם פתרון קיצוני הנותן מעט שלוות נפש להורים או חברה סחוטים נפשית ורגשית

לטעמי זו אשליה אשר ביום מן הימים תתנפץ בפרצופו של הסובל וככל שהוא יתרחק מהחיים עצמם החזרה תהיה אף בלתי אפשרית

אני דוגלת במאמץ כביר ובעבודה על הילד עצמו , אכן עבודה סיזיפית
ניתן ברמות מסוימות לשתף בי"ס וזה רק במידה והדמויות העומדות בראשו אכן בעלות שאר רוח להתמודד עם הבעיה אחרת צריך לחשוב פעמיים
חשיפת הבעיה בידי אנשים שאינם בשלים לכך כמוה כמתן פצצה בידי כאלה שאינם מורשים להחזיקה לעיתים הנזק רב מתועלת ושוב אני אומרת זאת ע"ס נסיון אישי


כל שחיפשתי ושיתפתי אתכם בבעיתי היא מציאת פתרונות לא לרפא אלא להתמודד
סברתי שאולי בין העונים ישנם כאלה היודעים על שיטות חדשות על מכונים היכולים להתאים על רופאים אטו פסיכולוגים
על כאלה שעברו חויות דומות ויספרו כיצד הם התמודדו עם הבעיה ומה הייתה רמת הצלחתם

אני בטוחה שישנם רבים בין הקוראים שכן מבינים את הדילמות בהן אני מתלבטת ויכולים לתרום מנסיונם בייחוד אם נחלו הצלחה כזו או אחרת

אני מבינה שבוודאי מאמפטיה אדירה רובכם מייעצים לפנות למתי"א קרי למרכזי תמיכה אזוריים

אני סבורה שעדיף הן מבחינת צנעת הפרט של הילד אם ניתן לעבוד על הבעיה באופן פרטי ללא הדבקת תויות אשר ילוו את הילד זה עדיף

כמו כן אני סבורה שדווקא בשל כך שילד איתרא מזלו להיות אנטלגנטי קל אולי לעבוד איתו למרות שעל פניו זה נרקאה מנותק מהאינטלגנציה
,
מה שאני אומרת שאולי קל לקבל יותר שיתוף פעולה מהילד
אך בכל מקרה מאחר ומדובר בנושאיים רגשיים כל כך סבוכים

לדעתי יש לעשוטת מאמץ לפני שבעיית הילד הופכת לנחלת הכלל

אדגים רק דוגמה אחת לפני סיום
לגבי ילד אחר שסבל מבעית קומה נמוכה
דבר שבאמת לא ניתן להסתיר
והוריו פנו לסיוע יועצות ושאר הגורמים האמונים לסייע
תגובת אותו ביה"ס הייתה לשלוח אותו לכתה טיפולית
כל כמה שההורים טענו שאין קשר בין מצבו הפיזי לבין כושרו השכלי נפלו על אוזנים ערלות
למזלו של הילד ההורים עשו מעשה והוציאו אותו מאותו בי"ס והיום ילד זה נשוי סיים דוקטורט ובעל משפחה
לולא עקשנות ההורים שעמדו מול מערכות בית ספריות שמאד רצו לאכלס כיתה טיפולית לא היו להם
מספיק מועמדים
היה גורלו של אותו ילד לא רק פדיעה פיזית אלא גם נפשית

שוב במידה ואיש אינו יודע על שיטות או אמצעי הכוונה לא קרה כלום

אינני מחפשת נחמה - אני חזקה ואתמודד כל זמן שכוחותי יאפשרו לי
אני מחפשת פתרונות יישומיים איך לעבוד על או עם הילד לא איך לתקן את החברה

 

[schlomitsmile]

את צודקת כל אחד מדבר מנסיונו

ויש כאן לא מעט אנשים שיש להם נסיון לא מבוטל,
שעברו דרך חתחתים,
והם מבינים אותך מאד, ועם זאת היו רוצים לחסוך ממך,
ובעיקר מבנך, את המחירים הגבוהים שאתם עלולים לשלם.

אני ממש יודעת על מה את מדברת כשאת אומרת שיש אנשים
שלהפקיד בידיהם את הידיעה שהילד על הספקטרום,
זה לתת להם נשק נגדו.
זאת חרפה למערכת ה"חינוך", אבל זה נכון.
לא כולם כמובן, אבל התופעה מוכרת לי היטב לדאבוני.
אבל שוב- אם אלה הנפשות הפועלות בביה"ס הזה,
מה חטא הילד שהוא נמסר לידיהם?

אומרים: מה שלא יהרוג אותך, יחשל אותך.
ומה עם מה שכן יהרוג אותך?

ממליצה לך מאד לצפות בסרט המצורף בקישור.
סרט קשה, אבל מציאותי (נדמה לי שמבוסס על מקרה אמיתי),
על נער חכם מאד, "בתפקוד גבוה",שלמד בבי"ס רגיל, ללא שום סיוע.

http://www.youtube.com/watch?v=c2tBIoVvKDU

 

[asa112]

תאמיני לי אני מבינה את הדילמה

(בטוחה שגם מגיבים אחרים מבינים). ואני ממש לא מקנא בך.
כי אין פתרונות שאת מחפשת.

את אומרת שאולי קל יותר לקבל שיתוף פעולה מילד.
לצערי - לא ! אפילו אם ילד רוצה לשתף פעולה. הוא לא בנוי לתפקד במצבים חברתיים כמו ילד רגיל.

וזה אומרת אני, שיש לי ילד בן 11, אובחן בגיל 3, היה בהרבה מסגרות והיה לנו מזל עם מטפלים !
חוץ מזה יש לו מוטיבציה יוצאת דופן והוא ממש ממש משתדל.
היום הוא משולב עם סייעת ושילוב שלו נחשב מוצלח.

קשיים בהבנת מצבים חברתיים, תגובות לא מתאימות - מתמודדים עם זה כל יום וזה מאוד קשה, פה הוא צריך הכי הרבה עזרה. חייבים גם שיתוף פעולה מצד בית ספר ומצד ילדים (ומצד הורים של ילדים לפעמים). כל פעם צץ משהו חדש להתמודד איתו. פשוט אי אפשר לבנות רק על שיתוף פעולה מצד ילד ובמיוחד אם אין מישהו לעזור לו בשטח.

אני חושבת, שאת פשוט לא מעריכה נכון קשיים של הילד (בתנאי שאבחנה שלו נכונה והוא באמת על הספקטרום).
זה דורש זמן.

 

[schlomitsmile]

אי-אפשר ללמד חתול לחיות במיים בלי שנורקל

 

[שלומות0]

ועוד איך שאפשר

אבל עם מעבירים את כל המים לחתולים אחרים לא יישארו לחתול מים ואז גם אין שנורקל!

 

[dina199]

אי אפשר ללמד חתול להיות במים .

הוא יברח

 

[schlomitsmile]

אז אם כבר מאלצים אותו להשאר במיים בסביבה שאינה ידידותית עבורו,
נדמה לי שרצוי לפחות לספק לו שנורקל, לא?

ולא להגיד שלא תמיד יהיה שנורקל זמין,
אז שיתרגל להסתדר בלי...

 

[dina199]

אני מתכוונת בצורה ממש ישירה

את החתול בלתי אפשרי לאלץ להיות במקום בו הוא לא רוצה.
אז אם לאחרים אפשר לספקשנורקל (או עזרה אחרת) כדי לשרוד, חתול פשוט יברח (מה שא"ס לא יכול לעשות)

 

[bambina האחת]

תתפלאי, יש לי חתולה שכל היום רוצה להיות במים

 

[schlomitsmile]

אז זאת חתולה עם צרכים מיוחדים

 

[bambina האחת]

גם אני חשבתי על זה

 

[dina199]

למה שהאבחנה לא תהיה נכונה ?

ולפי תאור התגובות של הילד במקום בו הוא סובל , הוא אכן א"ס (אני מרשה לעצמי להגיד שהוא א"ס כי יש אבחנה מקצועית ז"א אני לא מאבחנת באינטנט).
גם לא ברור מי הגדיר (כנראה המאבחן) שהוא 'אוטיסט קל' כי אין שום דבר 'קל' באוטיזם .

 

[שלומות0]

קראתי את הפוסט הזה שלך

ואני מאוד מבינה אותך
יש לי אמפטיה מלאה על דברים שכתבת,
לצערי עלי לכתוב לך שכן כיום אין הכלה של ילדים עם צרכים מיוחדים,
כיום המערכת איננה בנויה כפי שאת בצדק רב רוצה להעניק לילדך,
ההשקעה הרבה עוברת לפתיחת כיתות חינוך מיוחד במקום ההשקעה בילד כמו בנך במסגרת רגילה..
אני גם מאוד מבינה את הקטע הזה שכתבת:
"חשיפת הבעיה בידי אנשים שאינם בשלים לכך כמוה כמתן פצצה בידי כאלה שאינם מורשים להחזיקה לעיתים הנזק רב מתועלת ושוב אני אומרת זאת ע"ס נסיון אישי"...
לצערי כל מילה נכונה כיום אנשים לא בשלים עובדים עם ילדים בעלי צריכים מיוחדים, זו נהייתה סוג של אופנה וכל אחד יכול לעסוק בתחום,
ולא רק זה יש הרבה במשפט הזה שכתבת,
אני יכולה מאוד להבין כל מילה שלך,
ולצערי מדובר במערכת שלא יכולה להבין את הדברים,
הלוואי שיבוא יום ויפתח שינוי בנושא.. כיום המצב של הסתרת לקות תביא ילד למצבים בלתי נעימים..
אני גם מסכימה אתך שהשיקולים לא טובת הילד ותמיד יש אינטרס סמוי בפתיחת כיתות טיפוליות. שכיום נקראות כיתות חינוך מיוחד...
לסיכום מסכימה עם כל מילה שכתבת!

 

[נועהספרבר]

האם יש אנשי מקצוע שעובדים עם הילד מחוץ לבי"ס?

 

[הירושלמית מירושלים]

הבן שלי בגן תקשורת. זה לא פתרון להורים

שנמאס להם להתעסק עם הילדים שלהם.
הוא פורח שם.
הוא מאושר.
טוב לו.
הוא רוכש מיומנויות שהוא כל כך זקוק להן, בסביבה *בטוחה*. האם את מסוגלת ללמוד כשצורחים לך "אש! יורים עלייך!" והסביבה כאוטית ומוטרפת?
כי זה מה שחווה הילד בסביבה הלימודית הרגילה. איך אפשר להתמקד בלימוד בצורה כזו? איך אפשר לרכוש מיומנות.
אני משוכנעת, שהמקום הזה יאפשר לפרח העדין שהוא לפרוח ולהתחזק ולצאת לעולם כשהוא הכי מוכן שהוא יכול להיות.

אני רואה שאת מאוד מפחדת, אני רואה שאת מאוד במגננה.
כל מה שאני יכולה להציע לך, זה להבין שאת צריכה *עכשיו* לטפל במה שקורה לילד שלך *עכשיו*.
מה יהיה, מי יודע מה יהיה?
אבל עכשיו הוא חרד, עכשיו יורדים עליו והוא לא מוצא את מקומו. עכשיו יש לו בעיות רציניות. עכשיו הוא לומד מה החברה חושבת עליו.
לא עדיף לעזור לו?
את נלחמת במציאות. אין תרופה לאוטיזם. זה לא קשור לאינטילגנציה. מי שנלחם עם המציאות, מפסיד. רק שבמקרה שלך, המפסיד יהיה הילד שלך.
התקפי בכי וצרחות לא תואמי גיל באמצע הכיתה? זה אומר שהוא לא במקום הנכון או לפחות לא עם העזרה שהוא צריך.
את יכולה לנסות להבין מה עובר עליו כשהוא נתון בהתקף כזה? כמה חרד ודפוק הוא מרגיש? הוא ילד חכם, הוא מבין שהוא לא כמו כולם. הוא גם מבין ממך שמדובר בסוד נוראי ומביש. אבל הוא לא יכול להפסיק להיות אוטיסט וכל עוד אין לזה שם ואין הגדרה והצוות לא יודע - הוא הבעיה ההיא.
האם זה מה שאת מעוניינת בו?
לא חבל לחיות ככה?

אני לא יודעת מה זה פצצה טעונה ובבירור, יש לך אוסף של טראומות משל עצמך. אבל את זה לא הוא ולמערכת יש מה לתת לכם. וגם אם זה לא אידאלי, זה בבירור יותר טוב ממה שקורה עכשיו לבן שלך. השאלה, אם את באמת רוצה שילדותו תהיה אומללה כילדותך ואולי אף יותר או שאת מוכנה להפסיק לפחד כל כך ולפעול כדי שייטיב לו. כרגע, את משרתת את האינטרסים שלך, הפחדים שלך, הטראומות שלך. לא את טובתו של בנך.

 

[יונית מהדרום]

יקירתי ,גן זה גן ובי"ס זה בי"ס

גם אצלי בגן הילד פרח והיה לו נהדר
הייתה לו גננת מאמי ממש חצי אמא אהובה קשובה ובעלת המון נסיון
דווקא שם הילד שימש אפילו דוגמה כי הביצועים שלו היו מעל לממוצע
בי"ס זה משהו אחר
בבי"ס יש מיגון של מורים , רבוי אנשי צוות , שינויים תחופים יותר ,אקלים חברתי פחות אישי , סביבה פחות מגוננת ,
כך שזה שהבן שלי היה בגן רגיל ולא בגן מותאם זה היה בסדר גמור
דבר נוסף אינני משליכה מחיי הפרטיים מאומה על חיי בני
למרות שאינני בעלת מקצוע בתחום זה
אני מחפשת את המתרון ללא כל קשר לחיי שלי
אם טענתי שמנסיון החיים בתאוריות הפתרונות נהדרים ובמציאות הם שונים לגמרי תשווי זאת לכל ההבטחות הניתנות טרם בחירות ומה קורה להן לאחר בחירות
אני בטוחה שהבנת את הדוגמה

אינני יודעת אם בנך כבר בגיל ביה"ס
אם לא - יש לך זמן להיווכח במערכות הציבוריות ולחוות דעתך עליהן עד כמה הן משביעות רצון
נשמע את אשר יש לך לומר לאחר מספר שנים של בילוי בבי"ס
חוץ מזה ייתכן ובנך ייתקל בבי"ס נהדר עם מנהל/ת ויועצ/ת נהדרים וסובלנות ומאור פנים ורגישות אינסופיים אזי שפר מזלך
וליתר דיוק מזלו של בנך
וזה נהדר
הבעיה שלא כל בתי הספר הם כאלה

 

[הירושלמית מירושלים]

עשי מה שתרצי. נדמה לי שדעתי ברורה.

אני לא יודעת למה את מתכוונת בביטוי שהביצועים שלו היו מעל לממוצע. אילו בדיוק ביצועים אמורים להיות לילד בגן?
או שהתכוונת שבגן לא הרביצו לו והוא לא הרביץ לאחרים?

הבן שלי ייכנס לבית ספר כשאחריו 4 שנות עבודה אינטנסיבית של רכישת כלים חברתיים, תרגול בויסות עצמי, תרגול של בקשת עזרה רלוונטית וכו' וכו'. ועם מפה מדויקת של הנקודות שקשה לו בהן (במידת האפשר, ברור שאנחנו לא מכונות)
המפה ודיווח מפורט כמה שאפשר יועברו בצורה מסודרת ותוך שיתוף פעולה מלא לכיתה הרגילה או כיתת התקשורת שישולב בה ובכל שלב תהיה שקיפות מלאה בנוגע לקשיים, הישגים ודברים לשיפור, ביננו ובין הצוות.
ניכנס רק לבית ספר שמעוניינים בו בשילוב ונעשה כל מה שצריך כדי לגייס את העזרה והאמפתיה של הצוות, כולל המאמץ העצום של לא להניח שהם השטן.
אני יודעת מצוין מה ההבדל בין בי"ס לגן ויודעת איך מתנהלים עם מערכת ואיך מגייסים אנשי מקצוע שיהיו לצידך ולא נגדך. לכן אני מאמינה במערכת, תוך בדיקה מתמדת כמובן. כי אני יודעת שהכוונות טובות והאנשים טובים ואני גם יודעת איך להעמיד במקום את מי שחושב שהוא מכיר את הילד יותר טוב ממני.
לכן, אין לך כל צורך לדאוג לי.

את הדוגמה לא הבנתי, אבל בואי נגיע לשורה תחתונה:
תרופה לאוטיזם - אין.
את מעוניינת בפתרון שבו גם לא תגידי כלום לאף אחד,
גם איכשהו תצליחי להסתיר את האוטיזם של הילד וגם איכשהו תצליחי לשפר את מצבו באופן דיסקרטי -
בהצלחה עם זה. ספרי איך הולך. כמו שאת רואה, לפחות עשרה או יותר אנשים עם ניסיון מצטבר רב, ילדים בוגרים, אחים ואבות על הספקטרום, חושבים שזה בלתי אפשרי. אולי את תהיי הראשונה, מי יודע. בנוסף - לדעתי אף אחד הוא לא בעל מקצוע כאן, אבל כולם בעלי ניסיון מעשי. המון ניסיון מעשי.
רצית לדעת איך אחרים מתמודדים עם זה. האם העובדה שאין אף אחד שכותב כאן ושמסתיר את היות ילדו אוטיסט, אומרת לך משהו?

אפשר רק לקוות שהמחיר שהילד ישלם על ההרפתקאות שלך בעולם ההסתרה ואי הטיפול באוטיזם - לא יהיה גבוה מדי לטעמכם, בסופו של דבר.
אני חושבת שאת כן משליכה, שאת פועלת מתוך חרדה ודעות קדומות, שאת לא רואה את הצרכים המידיים של הילד בגלל הפחדים שלך.
אל תעני על זה, זה לא חשוב מה אני חושבת. זה לא חשוב מה חושב אף אחד בפורום הזה.
חשוב הילד שלך.

נסי לתרגל את המשפטים הבאים:
אני לא מספרת למורים או למנהלת שלך מה יש לך באמת, כדי שיהיה לך יותר קל להתמודד עם חוסר ההבנה שלהם להתנהגות המשונה שלך.

אני לא מחפשת טיפול ללקות שלך, כדי שיהיה לך יותר קל להתמודד בלי שום עזרה עם המצב המסובך והמורכב שלך.

אני לא קוראת בשם הידוע של הלקות הזו, כדי שיהיה לך קל יותר להתמודד. כי יותר קל להתמודד כשאתה חושב שאתה הדפוק היחיד בעולם שעומד על כיסא וצורח. למרות שהאמת היא שיש הרבה אנשים שמגיבים בדיוק ככה וקוראים להם אוטיסטים.

אני לא מחפשת מסגרת שמותאמת לצרכים שלך, כדי שיהיה לך קל יותר להתמודד.

 

[יונית מהדרום]

לירושלמית

מתוך קריאת דברייך , אוכל רק לומר שהבנתי כי ילדך טרם נכנס לבי"ס
ועל כך אומרים "אל יתהלל חוגר כמפתח "

לי יש ילדים שכבר סיימו בתי ספר ויש לי נסיון מוכח עם מערכות בית ספריות

באמת ירושלמית יקרה
אינני רוצה להתעמת איתך
אני בטוחה שכוונותיך טובות וייתכן שגם קורצת מחומר מאד אסרטיבי ויכולת השפעה
אני יכולה לציין שמוכרים לי מקרים ולא אציין מהיכן הידע בהם ילדים נהדרים עם בעיות אובייקטיביות רפואיות אמיתיות בין אם זו מוגבלות רפואית כזו או אחרת עד לקויות כגון דיסלקציה , זכו ל"כתף קרה" מצד המערכת או טיפול גמלוני בסגנון של "פיל בחנות חרסינה"
לא בחינם כתבתי כי לתת הבידינאנשים בלתי מתאימים חומרר כה רגיש כמוהו כמו לתת "פצצה" בידי כאלה שאינם מורשים או לא עברו הכשרה להשתמש בה
זה נהדר שאת בוטחת בעצמך וביכולתך ל"הטות" את המערכת לכיוון של אמפטיה כלפי בנך ...את קצת תמהה מהיכן את שואבת את האופטימ יות הזו שכך זה ימשיך לא רק בכתה א' אלא גם בכיתות גבוהות ??

ושוב
אני נשאלת הכיצד אני "מעיזה " ל"הפקיר " את בני וממשילים זאת למצב שבו ילד זקוק למשקפיים ואני מסרבת לתת לו אותם
אענה בתשובה אחת אם ילד הוא קצר רואי אפשר לתת לו או משקפיים או עדשות מגע אשר נותנות את אותו האפקט אך ...גם אינן נראות

לסוג כזה של פתרון חיפשתי

אז פעם אחת ולתמיד לידיעת המתענינים כתבתי אולי לא הדגשתי ואציין שוב הילד מטופל , הוא חלילה אינו מוזנח , הוא במעקב צמוד ולהערכתי המטפלים בו ראויים ומקצועיים
ליידע את ביה"ס לעולם אינו מאוחר
השאלה העדינה כיצד לעשות זאת ועם מי?...
שאלה אחרת לה ביקשתי פתרון אך לצערי
רוב התשובות מפנות אותי שוב ושוב לכיוון כתה ייחודית


דעתי היא שכתה טיפולית או כיתת השמה או כיתה חברתית או כל שם אחר שתרצו לתת לה היא כיתה בה מצויים ילדים עם מגוון בעיות

לו הייתה זו כתה הומוגנית - ניחא
ברגע שכתה כזו מכילה מקבץ ילדים רגישים ופגועים בצורה זו או אחרת זה בדיוק כמו שתקחו חולים הזקוקים למחלקה אורטופדית ותערבבו אותם עם חולים אונקולוגים ועם מחלקה של חולים עם מחלות פנימיות ... לטעמי ההשואה ברורה
ומי שיטען כי אין הדברים כך טועה ומטעה
אינני מצפה כי בי"ס שבין כה וכה עלויותיו רבות וכספיו או משאביו מצומצמים יעשה כיתות ייעודיות לכל מטרה או בעיה שהיא
ברור שהדבר אינו מציאותי

אולם לטענתי כיתה טיפולית או חברתית הינה למעשה כיתה בה מעבירים את היום בנינוחות מירבית לשמחת ההורים , המורים והשקט התעשייתי
ייתכן וטהדברים אותם אני כותבת הינם חריפים עד כדי בוטים אולם אני בטוחה שיש הרבה הורים אשר מסכימים עימי

ירושלמית חביבה את כמובן אינך אשמה בכלום
אינני תוקפת אותך גם אישית -חלילה !!!
אני מניחה שאת מלאת תקווה ואינני רוצה לקלקל לך את האופטימיות
אני שבה ואומרת גם אם זה קשה לקריאה
מי שחושב שהשמת ילד אוטיסט או עם בעיה אחרת בכיתה ייעודית תיפתור את בעייתו כי אז יהיה בסביבה מוגנת מחבקת ותומכת דומה למי שסבור כי עליו לשהות כל חייו בבית חולים בקרבת רופאים אשר יחושו לעזרתו
עם כל אנקת כאב שישמיע
טענתי היא שרק במקרים מאד מסוימים מושראר חולה בביה"ח ובדרך כלל מנסים כמה שיותר מהר להחזירו לביתו


כעת טענתי היא שבניגוד לבי"חח בו יכול החולה לבחור לו את ביה"ח לא כך הדבר לגבי בי"ס
את יודעת היטב שהשיוך הגאוגרפי הוא הקובע בייחוד עד חטיבת הבינים
אז במקרה את בקרבת בי"ס ראוי ואמפטי אשרייך וטוב לך ואם לא .... זה עצוב בשבילך
ואינני מקבלת את הטיעון שבשיחת מוטיבציה את מסוגלת להשפיע עם כל הכבוד לך ולאישיחותך המיוחדת
בתוך אני חיה וגם כאן לצערי הרב יש משחקי איגו וכאלה שלא מוכנים להקשיב או להודות שאינם מבינים כלום בנוושא
והשאלה כמה כוח יש לך להאבק במערכת שבה יד רוחצת יד ושאינה אוהבת ביקורת ונותנת גיבוי בין חבריה

או אולי כדאי לבחור בכיוון אחר
להתאים את הילד לסביבה ולא את הסביבה לילד עד כמה שניתן כמובן ולכן אני שואלת בפעם המי יודע כמה

בקרב כל אותם הורים או כאלה שהתנס ו מנוסים בנושא
ביען אם אלה הורים , או סבים וסבתות , מטפלים, מדריכים , פסיכולוגים , רופאים
או סתם כאלה שחקרו זאת במסגרת מחקר כלשהו
לסייע ברעיונות בחדשנות , בשיטות הדרכה חדשניות , אולי אחה"צ בחוגי בית ייחודיים בהם ניתן להתקבץ ולערוך מסגרת לא פורמלית של החלפת רשמים של שיתוף ילדים בגילאים זהים לפעילות חברתית מהנה כמובן בסיוע ההורים
כל זאת בלי לתת לילדים הרגשה שהם קבוצה מתבדלת או שונה
מדוע שאנו לא נקים מסגרות של הורים וילדים
מדוע שלא נעביר רשמים
הפתרון לזרוק ילד לכתה טיפולית עם או בלי סייעת הוא פתרון קל ונוח למערכת ... ממש לא בטוח שזה טוב לילד
ונדבר שתי מילים על סייעת ברשותך ירושלמית יקרה
מי היא אותה סייעת ? מה הם כישוריה? האם נוכחותה בכיתה בת 30 -40 ילדים כשכווווללללם יודעים שזו הסייעת של מוישלה הקטן הנראה לך שזה יוסיף לבטחונו של מוישלה? כשמאחואי גבו יצחקו עליו שהוא הולך עם שמרטפית צמודה? זה נראה לך פחות מביך?

לפני שזורקים (לאר דווקא את ..) קלישאות מתוך הלקסיקון של משרד החינוך
בואו ההחשוב כולנו
האם הפתרון של משרד החינוך הוא אכן הפתרון הנכון והטוב
האם ידוע לכם כי משרד החינוך מתקצב בתצי ספר תיקצוב מיוחד עבור כיתות טיפוליות
ועל כןם בואו נקרא לילד בשמו בתי ספר מאד מעונינים לאכלס ילדים לכיתות אילו על מנת שייפתחו ועל מנת שייזכו באותו תיקצוב מיוחד
לי אישית הייתה מלחמה עם בי"ס על רצונו להכניס לכיתה טיפולית ילדה עם בעיה בריאותית שמקומה בכלל לא היה שם
בעיה של מוגבלות פיזיולוגית
ושאלתי בקול רם מה הקשר בין רגלים למוח ? ואז החלו הגימגומים...
בקיצור הרחבתי את היריעה לא רק בשבילך ירושלמית אלא בשביל כולם

אסתפק בזאת

 

[lavendula]

כיתת תקשורת היא כיתת תקשורת

ולומדים בה מקסימום 8 ילדים.
היא לא !!!! "כיתה טיפולית או חברתית שבה מעבירים את היום בנינוחות מירבית לשמחת ההורים, המורים והשקט התעשייתי". אין לי מושג מאיפה הבאת את זה, אבל תתדעכני לפני שאת קובעת מה זו כיתת תקשורת, ובטח שאל תקבעי עבור הורים שילדיהם שם מדוע עשו הזו. את הבן שלי לא "זרקתי" לכיתה כזאת. למען האמת אפילו נלחמתי שישובץ בכיתה כזאת, אחרי שבחנתי את שאר האפשרויות וקיבלתי החלטה מושכלת. האם ביקרת אי פעם בכיתת תקשורת בשנים האחרונות? האם שוחחת עם הורים שילדיהם בכיתות כאלה?

 

[יונית מהדרום]

לבנדולה קרא בעיון

בשום מקום לא השתמשתי בביטוי שהורים "זורקים" את הילדים שלהם לכיתת תקשורת - אז אנא דייק !!!!
בשום מקום לא קבעתי ולא התמיירתי לקבוע עבור הורים מה לעשות או היכן להציב את ילדיהם - אז אנא דייק!!!!
בשום מקום לא ציינתי שבאופן גורף כיתת תקשורת היא שלילית לכולם , נהפוך הוא ציינתי שיש הורים המאושרים עד הגג וכנראה את/ה נימנים ביניהם
שום טענה שהשמעתי לא הייתה מופנית כנגד הורים נהפוך הוא יש לי את כל האמפטיה וההבנה ואני בטוחה שכל הורה והורה המכיר את ילדו משתדל לעשות עבורו את הטוב ביותר - וחלילה לנו לשפוט מישהו אחר
גם אתה מתריס כנגדי כאילו פגעתי בך אישית ובשיקול דעתך

הרי ברור גם לך שאינני מכירה אותך ולא את בנך
אין לי מה לבקר בכיתת תקשורת הרי גם ביקור חטוף לא יאמר דבר
רק הורים שילדיהם מבקרים שם באופן קבוע הם הם ורק הם היכולים להעיד אם זה טוב או לא
ומקריאת כל התגובות עלי לציין שיש המחייבים ויש השוללים

ברור לך שאין לי שליטה על התגובות

כך שהנך יכול לכעוס עד מחר והנך יכול להתריס בפני עד כמה אני מכירה או לא מכירה כיתה טיפולית
אתה השמעת את דעתך שהנך מרוצה וזה נהדר - לעומתך ישנם כאלה שהביעו דעתם שהם מאד לא מרוצים
מה לעשות - לא כולם חושבים כמוך
זה היתרון של הדיון הציבורי

אני שבה ואומרת אין שום האשמה חלילה לשום הורה נהפוך הוא יש לי את כל האמפטיה על גבורתם של הורים אלה
הטענה שלי היא כנגד מערכות ציבוריות
אם אתה אדון יקר רושם ש"נלחמת" כדי שבנך ישובץ בכיתה כזו

זה כבר כשל של המערכת !!! אתה לא צריך להילחם !!! מגיע לך לקבל
,אז במקום לתקוף אותי ולהפנות כעסך כלפי
תקוף את הממסד שישפר את מערכותיו כדי שלא אתה ולא אחרים יצטרכו להילחם
כדי שמיגוון האפשרויות אשר יעמוד לילדים מוכים כאלה ישתפר
כדי להגביר את הסובלנות כלפי ילדים חריגים תיגדל - כהנחיה מפורשת מגבוה - ממשרד החינוך בכל בתי הספר!
ומורה או מנהל אשר לא ינהגו בהתאם להנחיות ברורות יענשו - כן כן ממש כך
ואז תראה כיצד כל פני החברה ישתנו
עזור לי להילחם על הדברים הנכונים
אל תצא נגדי