ידידי הטובים

[lavendula]

דווקא קראתי בעיון

כשאת כותבת שהילדים בכיתת התקשורת "מעבירים את היום בנינוחות מירבית לשמחת ההורים", משתמע מכך שכיתה כזו מספקת שקט תעשייתי להורים.
הפוסטים שלך מאוד ארוכים ואין לי זמן כרגע לחפש, אבל המילה "לזרוק" בהחלט נאמרה. אם יהיה לי זמן, אחפש מאוחר יותר.

לעומת זאת, כבר כמה גולשות כתבו לך שכיתת תקשורת נקראת כיתת תקשורת ולא כיתה טיפולית, ושהיא מיועדת רק לילדים על הספקטרום האוטיסטי, ואת ממשיכה להשתמש במונח "טיפולית" שמטעה אותך. חשוב לי להדגיש את זה, כי נראה שזהו אחד השיקולים למה כיתה כזאת לא מתאימה לבן שלך. אינני יודעת אם זה הפתרון עבור בנך, אבל את שוללת אותו מבלי להכיר מהי כיתת תקשורת בכלל. הביקור בכיתה כזאת לא חייב להיות חטוף - לנו ערכו סיור מסודר והסבירו לנו בדיוק איך מתנהלת כיתה כזאת ואיזה מענה היא נותנת לילדים על הספקטרום.

לגבי מלחמות, אני לא מאמינה שנשיג סובלנות כלפי ילדים "חריגים" ו"מוכים" (כהגדרתך) באמצעות מלחמה וכפייה. אחת הסיבות שהתעקשתי שהבן שלי יהיה בכיתת תקשורת ולא בבי"ס לאוטיסטים היא כדי שיהיה חלק מהקהילה, כדי שתהיה הפרייה הדדית בינו לבין ילדים מהכיתות הרגילות.

 

[יונית מהדרום]

לבנדולה אעזור לך

המקום היחידי בו השתמשתי במילה "לזרוק" הוא בפוסט לירושלמית שם כתבתי כך: "לפני שזורקים (לאר דווקא את ..) קלישאות מתוך הלקסיקון של משרד החינוך " כיצד מתוך זה הסקת שאמרתי שהורים זורקים ילדיהם לכיתת תקשורת ?????....לאל פתרונים ....


תיקון נוסף להבנת הניקרא: כשהשתמשתי במונח "ילדים מוכים" כוונתי הייתה מוכי גורל ולא מוכים פיזית -אבל, גם אני למדתי לקח - להבא ארשום ממש "מוכי גורל"
על מנת למנוע אינטרפרטציה שאליה לא התכוונתי.


לצערי מידע על כיתת תקשורת הוא סמוי באינטרנט - רשמי למשל בגוגל את המונח "כתת תקשורת" ותראי שלא תמצאי שום חומר אמיתי וממשי
אגב היה בויקיפדיה הגדרה לכיתת תקשורת והיא הורדה ...לדאבון לב

הרי לך עוד דוגמה -מדוע שמשרד החינוך לא ירשום תוך מתן הסברים מפורטים מה זאת כיתת תקשורת , כמה ילדים אמורים להיות בה , מה הקריטריונים להתקבל בה , סקרים מדעיים אובייקטיבים למדדי הצלחה וכישלון , פורומים גלויים להורי ילדים המצויים בכיתות תקשורת אשר יכולים להזין ולהפרות אחד את השני? אינפורמציה מקצועית למי מתאימה כיתת קשורת ולמי לא
כך יוכל כל אחד לקבל מידע שקוף בלי להעזר בטובות או לחטוף ביקורת בלי לעורר כעסים מיותרים

עלה במוחך רעיון כזה שאגב עלותו היא מיזערית ? עדיין את סבורה שהמערכת אינה זקוקה לשום ביקורת? שהכל שם בסדר?

מה כל כך נורא שאני מבקשת מודעות ותהודה לכשלים שישמערכת הציבורית ? לא נראה לך שגם את בסופו של יום תוכלי להנות מהשיפורים שיחולו אם יחולו בה?
אינני מבקשת כבר עידוד בסגנון חיזקי ואמצי, ... אבל , זריקת בוץ בפרצוף? למה?

 

[TikvaBonneh]

לא זרקו לך בוץ בפרצוף

זרקו בוץ על התאור שתארת כיתות תקשורת.
זה כואב לקרוא מילים כאלו על המסגרת שבחרנו בה כשחיפשנו מה יהיה הכי טוב לילדים האהובים שלנו.
אנחנו רוצים שכשהורים יעשו חיפוש על כיתות תקשורת בפורום, הם יוכלו למצוא את כל מה ששאלת.
אנחנו פורום גלוי שבו נמצאים הורים רבים לילדים בכיתות תקשורת.
אחת המטרות שלנו היא לספק להורים מידע על כל האפשריות העומדות בפניהם.

 

[שלומות0]

בשטח המצב מאוד שונה

ממה שאת מתארת כאן, נכון שהורים מחפשים מסגרות ונלחמים על מסגרות, בשטח יש לעשות שינוי רציני
אפשר לכעוס על מה שאני כותבת כאן אני בעלת ניסיון רב ורואה מה קורה בשטח..
הפטריות כלאחר הגשם שצצות בדמות כיתות ח"מ אינן מוצדקות! לא יתכן שילד משולב בשמונים אחוז מהזמן שלו בכיתות רגילות של 35 ילדים ללא שום בעיה ועדין יהיה זקוק לכיתת אם תקשורתית ילד כזה אם היה שינוי בהערכות של המערכת לא היה זקוק
לכיתה תקשורתית, וכיתה כזו הייתה מיועדת לאותם מקרים שבאמת אמורים להיות שם!! ושזקוקים להשקעה הזו של השילוב של העשרה אחוז בשילוב בכיתה רגילה לזה בדיוק אמורה להיות כיתת אם תקשורתית!
כן אפשר לכעוס עלי כיום המצב שכל ילד שיש לו בעיה הכי קטנה ישר ניזרק לכיתות החינוך המיוחד לא הייתי אומרת שההורים זורקים הייתי אומרת שההורים מאולצים לעשות את זה כי אחרת
הם מוצאים עצמם בבעיה מול המערכת!

 

[שלומות0]

מה קורה בשטח אולי לא כולם יודעים

מקימים בכל פינה כיתת חינוך מיוחד, של 4- 5 ילדים מחפשים ילדים גם אם לא צריך על מנת לסגור תקן,
משבצים שיבוצים לא מתאימים על מנת לסגור תקן לכיתה, מביאים צוותים חסרי ניסיון !
לא עורכים לכיתות כאלו, אבל מקימים עוד ועוד כיתות!
בסופו של דבר מי שנפגעים הם הילדים מהמצב הזה!
וההורים לא אשמים בזה ההורים עומדים בלחץ של המערכת כי אם לילד יש קושי אפילו קטן,
אפילו לא מנסים למצוא פתרונות במסגרות הרגילות ישר מציעים את הכיתות האלו ,
לא כל הורה יכול לעמוד ולהילחם במלחמות עם המערכת!
בסופו של דבר זה יפגע בילדינו!

 

[TikvaBonneh]

אני לא רוצה להיות חטטנית,

אבל מעניין אותי מאוד לדעת אם כותבת את זה מניסיון אישי.
מישהו במערכת לחץ עליך באיזשהו שלב להכניס ילד\ה שלך לכיתת תקשורת נגד רצונך?
ומה עשית? ויתרת?
הסכמת?
אם תשתפי אותנו בפורום פתוח בסיפור שלך, בלי פרטים מזהים כמובן, יותר אנשים, גם מי שזה לא קרה לו, יותר אנשים ידעו מה קורה בשטח, ממה צריך להזהר ולמה צריך להתכונן.

 

[שלומות0]

יש דברים שלא כותבים

וגם מה שכתבתי זה מספיק,
ואני לא חושבת שאני היחידה שרואה את השטח ומה שקורה בשטח

 

[TikvaBonneh]

למה לא כותבים אותם?

מי לא כותב אותם, ולמה?
מה יקרה אם יכתבו אותם?
אני מבינה שאת לא היחידה שראתה את מה שראתה, אבל בשבילי את הכתובת, כי את זו שסיפרת לי על התופעה.
אם את יכולה להפנות אותי למישהו אחר, אני אשמח.
אני נתקלתי עד עכשיו גם באופן אישי וגם בפורום בתופעה הפוכה.
בכיתות תקשורת מלאות ובאלוטפים מלאים ובגני תקשורת מלאים שהורים מתדפקים על דלתם ורוצים להכניס את הילד ולא היה מקום.
אני לא מתבישת לספר. כשהבן שלי אובחן אמרו לי שאין מקום באלוטף. כשהבן השני אובחן אמרו לי שאין מקום בכיתת תקשורת.
ויש לי בן בכיתת תקשורת, יש בה חמישה ילדים, כלומר יש מקום, ושוחחתי עם אם שרצתה להכניס את הבן שלה ואמרו לה שאין אצלנו מקום.
גם בפורום היה סיפור של לודויג שרצה להכניס לכיתת תקשורת ואמרו לו שאין מקום.

 

[שלומות0]

ולמה ההורים מתדפקים על הדלתות?

כי זה מה שיש אם הילד לא יהיה במסגרת המיוחדת לא יהיה לו היכן להיות!
כי יש צורך לשנות את השיטה!
ואני לא כתבתי כאן על האלוט"ף כי זה נושא אחר לגמרי!
לגבי לודוויג כן הוא היה צריך ממזמן עוד בתחילת שנה שעברה לדרוש כיתת תקשורת כי בנו מורכב, וקראנו את סיפורו
וכיצד המערכת לחצה אותו לפינה מצד אחד ומצד שני אין מקום לבנו..
וזה שאין מקום על זה אני מדברת שישנו את השיטות ההשמה יהיה מקום למי שבאמת זקוק לזה!

 

[schlomitsmile]

עליי לחצו ה

אובחן כשהיה בכתה א'.
במשך שנה נאבקתי בועדות השמה שהטיחו בי האשמות שונות וניתוחים פסיכולוגיים (כגון שאכפת לי רק מהאגו שלי ואני לא יכולה להשלים עם זה שהבן שלי לקוי, ולכן מתעקשת על שילוב,
שאני מזיקה לילד שלי וכו').
בסופו של דבר, הגעתי למסקנה שכיון שביה"ס התייחס אליו
כתפו"א לוהט ולא היה שותף אמיתי לשילוב,
לא הוגן כלפי הילד להפקירו בידי אנשים שלא רוצים אותו,
לא מבינים אותו ולא מעוניינים לנסות להבין אותו.
הלכתי לבקר בכתת התקשורת, פגשתי מחנכת ראויה לתארה,
אישיות מקסימה, חכמה, פתוחה, קשובה,
וה

עבר לכתתה בכתה ג'.

 

[עמליה עמית]

שלומות, את כל כך כועסת...

ואף אחד לא כועס על כך שאת כועסת... אני דווקא מבינה, כי את עוברת הרבה... הילדה שלך עם בעייה מורכבת ולא כל מערכת חינוכית יודעת להתמודד איתה. (כאן זה יותר קשור לידע ויכולת רגשית של המחנכים).

בעיני את צודקת חלקית, אכן כמעט כל בחירה שלנו במסגרת היא רעה חולה...ואנחנו חייבים להתפשר, מערכת הלימודית בישראל היא ציבורית ולא פרטית ולכן, אנחנו כאן ההורים צריכים לשמור על הילדים שלנו ולמצוא עבורם את המסגרת הכי מתאימה להם ולהיות כל הזמן עם יד על הדופק בהיותם במסגרת כזו, ולא לאפשר למערכת לפגוע בהם. זה התפקיד שלנו כהורים....

הניסיון שלי בהתמודדות עם מסגרות היה מאוד קשה... דניאל מורכב מאוד ומבלבל... ולכן דניאל לומד היום בחינוך ביתי שממומן ע"י משרד החינוך... הסיבה לכך, שהחיים הם לא מיקשה אחת, גם בכיתה רגילה יש ילדים מכל מיני סוגים, חלשים יותר, חזקים יותר, רגישים, אטומים, חכמים, או ילדים עם לקויות למידה, והאמת, החינוך הרגיל לא מסוגל להגיע לכולם... ודווקא בכיתות הקטנות שהם עם מספר ילדים מצומצם, אפשר להגיע לכולם, והאמת שלפעמים מגיעים, אך אם המורים לא מבינים למה זקוק הילד, אז לא חשוב באיזה כיתה הוא יהיה, זה לא יצליח..

לעומת זאת יש את אותו הדבר בכיתות הקטנות למרות ששם זה עדיין מחולק ליותר סוגי מסגרות...יש כיתה טיפולית, שהיא כיתה של ערב רב כשעדיין הקשיים של הילדים לא ברורים... יש כיתה ריגשית שמיועדת לילדים עם בעיות רגשיות, אך הרבה פעמים מכניסים לשם ילדים עם בעיות אחרות, כמו ילדי תקשורת שלא מתאימים לכיתה כזאת, יש כיתה לילדים עם בעיות התנהגות... כאן מתרכזים בעיקר ילדי הקשב והריכוז שמאוד מתקשים להתמודד בכיתה רגילה... ויש כיתות תקשורת שהכי מתאימות לילדים עם בעיות תקשורת..

לכיתת תקשורת יש פחות ילדים מאשר בכיתות קטנות אחרות, יש בהם פחות ילדים, והיחס בד"כ הרבה יותר אישי לכל ילד. הילדים לומדים לפי היכולות האישיות שלהם, והם לרוב מתקדמים. אך גם לכאן לא כל הילדים מתאימים, למשל הילדים המורכבים והפחות עצמאיים בתפקוד הגבוה, עדיין לא יכולים להיות בכיתה קטנה, כי בגלל תפקודם הגבוה והמטעה, נותנים להם יותר עצמאות ולא תמיד זה מתאים להם... שולחים אותם לשילובים לא פעם ללא ליווי, משאירים אותם בהפסקות להתמודד לבד, ואז הם יכולים להיפגע (כאן צריכה להיכנס הדמות ההורית, בשביל לשמור עליהם)

יש בתי ספר לחינוך מיוחד, ששם את הדגש על ההתמודדות ולא על שילוב, גם שם יש קושי לחלק מהילדים, במיוחד הגבוהים, שמאפשרים להם יותר עצמאות משהם מסוגלים, בהפסקות הם לבד ואין תיווך אמיתי...

ולכן, לחלק מהילדים הפתרונות המוצעים הם מתאימים, כי יש להם יכולת להתנהל עצמאית ויש להם יכולת התמודדות (אני הייתי מקנאה בילדים האלה, כאשר ראיתי את ההבדל ביניהם לבין דניאל) , דווקא ילדים שלא מצליחים להתמודד בכיתות קטנות, חייבים סייעת צמודה ולכן, חלק מהם משולבים (בשילוב הילד מקבל סייעת צמודה)...

אין שחור לבן... יש ילדים שמתמודדים נהדר במסגרות מתאימות להן, אך לעומת זאת, דווקא הילדים שמחוץ לקופסא, אלה ילדים כמו הבת שלך שלומית, הבן של יונית והבן שלי, אין להם כנראה פתרונות אמיתיים... ואנחנו ההורים צריכים לכתת את רגלינו ולהיות יצירתיים במציאת מסגרת הולמת... (לדעתי מסגרת כיתת מחוננים היתה יכולה להיות טובה, בתנאי שלילד יהיה סיוע צמוד ומישהו שיפרק לו מצבים בלתי מובנים וילמד אותו להתמודד, זה למשל פתרון יצירתי, ועכשיו נשאר רק את המלחמה לנהל...)

אבל אם אין פתרונות אמיתיים, אפשר לייצר פתרונות גמישים המתאימים לאותם ילדים... למשל ליווי של סייעת צמודה בחינוך המיוחד והרגיל, שתיבחר ע"י ההורים ולא דרך המערכת, או לקבל חינוך ביתי ממשרד החינוך כמו שאנחנו מקבלים...

לכל דבר יש פתרונות, אבל במקום לבכות על מר גורלינו, אנחנו צריכים לדאוג שנקבל תנאים מתאימים...

 

[שלומות0]

לעמליה היקרה

התגובה שלי לא נכתבה מסיבות אישיות אלא כלליות, ואני ממש לא כועסת!!!
התגבה שלי מגיעה מפניות שהיו לי ועדין יש לי מהורים, מדברים שראיתי והכרתי,
לא היה בתגובה שלי שום דבר על רק ע אישי על אף שהיו לי הרבה ניסיונות לא טובים..
הפרוט שכתבת מאוד יפה אבל אף אחד בשטח לא רוצה לעשו באמת את השינוי שצריך להיעשות!
מצבה של הבת שלי הרבה יותר טוב מהבן שלי
לבן שלי אין פתרון כי אף אחד לא רוצה להבין במערכת מה זה NVLD..
הרצון שלי שיתחלו להבין אותנו ההורים ממש כמו שכתבת ואני מצטטת:
"אפשר לייצר פתרונות גמישים המתאימים לאותם ילדים... למשל ליווי של סייעת צמודה בחינוך המיוחד והרגיל, שתיבחר ע"י ההורים ולא דרך המערכת, או לקבל חינוך ביתי ממשרד החינוך כמו שאנחנו מקבלים... "

 

[עמליה עמית]

שלומות, יש ילדים שמקבלים סייעת אישית

בחינוך המיוחד, אני מכירה באופן אישי כי הייתי זאת שעזרה להם לקבל אותה... אם הילד צריך, נלחמים ומשיגים... אם הילד לא צריך, זה הכי טוב!

למרות מה שעברנו במשרד החינוך, למרות הקשיים שנתקלנו בהם, אני לא ממורמרת ויש לי תקווה... אני מציעה לשנס מתניים ולא לוותר, כי ויתור יכול לפגוע בילדים שלנו... בעיני ןויתור זו כיתת מחוננים ללא סייעת וללא הבנה והכרה של הצוות את הקושי של הילד...

 

[lavendula]

 

[abashel13]

יונית הלעומתית מהדרום

המצב מוכר וידוע... בנך במקום שבחרת, בכיתת מחוננים, מאובחן אך לא מתוייג וככזה אין מתייחסים אליו על פי התיוג האוטיסטי שלו

אלא על פי התיוג המחונני שלו... האחד יוקרתי והשני הרבה פחות... לקותי בלשון המערכת... מאחר והמערכת אינה מטפלת בלקותו

באופן טבעי כפי שהיה ראוי ו/או אם תחשף "לקותו" יטפלו בו בדרך בה מטפלים בלקויות מסוג זה הבחירה הראשונית לקבל את יוקרת המחוננות עשויה להיעלם...

ואכן את כאמא לא מקבלת שירותים חינוכיים סבירים בשל התפיסה הקטגוריאלית הזאת של המערכת ואת מדגימה בדברייך את הפער בין תפיסת המערכת אודות מה טוב לילד לבין

תפיסתך... הקיצור לקטב את העניין אפשר עד בלי סוף ומכאן לא יתקבל מענה לילד.

טובתו של הילד ברגע זה כפי שנראה לי היא לקבל מענה לקושי בו הוא מתנסה... והקושי הוא להיות בחברת ילדים "טובים" כפי שאת אומרת שאינם יודעים לתקשר איתו

כפי שהוא אינו יודע לתקשר איתם...

התשובה האמיתית שלי היא שילמדו כולם לתקשר אלה עם אלה וזה ייקח זמן ואוסף של שינויים אצל בנך ובסביבתו. עושה רושם שהמסגרת בה הוא נמצא כעת

אינה יכולה לתת מענה ולו חלקי לעניין וייתכן שגם לא תוכל לתת מענה כזה.

בני הלא מחונן נמצא בבי"ס רגיל בכיתה רגילה (י"א) ומסתייע בסייעת (24 שעות בשבוע) ובעוד התאמות המאפשרות לו לצלוח את שנות בי"ס במצב סביר ויותר מכך

אך ברם אולם איני רואה במערכת הזאת בית גידול המתאים לו ומאפשר את פריחתו כי אם תחזוקה ראשונית בלבד... אפשר להגיד שאין נזקים נכון לשנים האחרונות

אך גם אין תועלת מי יודע מה...

ככל שמדובר על טובת הילד סבל שאפשר לוותר עליו מועיל גם מוותרים על כיתת מחוננים בכדי לא לסבול.

 

[lavendula]

צר לי, אבל אם אני לא היחידה שפרשה את דברייך

כפי שפרשה, כנראה שיש מקום לבדוק את צורת ההתנסחות שלך, אם כי נראה שאת יותר מדי מבוצרת בדעותייך שאינן בהכרח מבוססות על המציאות בשטח.
ברור שהבנתי שהתכוונת למוכי גורל ולא למוכים פיזית. זה ביטוי שמנציח את הסטיגמה והתיוג שאת כל כך מנסה לברוח מהם.
המידע על כיתות התקשורת אינו סמוי. נכון שיהיה מועיל אם משרד החינוך יפרט יותר, אבל אם רק תרצי, יש מספיק פורומים, קומונות וקבוצות בפייסבוק שבהם ישמחו הורים לשתף מנסיונם, הטוב או הרע. מעניין - האם לכיתת המחוננים כן סיפק לך משרד החינוך את כל המידע הזה? כמו כן, אם תפני למתי"א, אני מאמינה שגם שם יספקו לך מידע ואף יארגנו לך ביקור בכיתה כזאת. אין כמו התרשמות אישית. אבל נראה שאת יותר עסוקה בביקורת ובשלילת פתרונות מאשר בנקיטת פעולה.

אגב, בפוסט הראשון את בכלל שאלת כיצד להתמודד עם בית הספר. כעת משהשרשור סטה לעצות שלא נראות לך בנוגע לבנך, את מתמקדת ב"תעמולה" נגד המערכת ובגיוס תומכים במאבק, למרות שלא ברור לי בכלל על מה את נאבקת, כי עד היום שמרת על הלקות של בנך בסוד. איפה נתקלת במחסום, בכתף קרה, בחוסר שיתוף פעולה?

 

[schlomitsmile]

את מקבלת תהודה לכשלי המערכת, זה בכלל לא העניין

השאלה היא במצב הנתון, מה- לפי נסיונם של הכותבים- מומלץ לעשות.
רוב הכותבים המליצו לחסוך מהילד התמודדות לבד עם אותה מערכת כושלת.
חיפוש אחר פינה במערכת, אם הכרחי שהוא ישאר בה (גם האפשרות של חינוך ביתי קיימת) שבה הוא יחווה פחות את כשליה.

כתת תקשורת אינה סוד צבאי

את מוזמנת לשאול כאן כל מה שתרצי,
יש כאן בעלי נסיון שישמחו להשיב.
בנוסף (בינתיים,אשתדל לחפש בהמשך עוד):
http://www.kolzchut.org.il/he/מסגרות_חינוכיות_לאוטיסטים_בגיל_בית_ספר

 

[עמליה עמית]

יונית, אכן גן הוא גן ובי"ס הוא בי"ס...

במדינת ישראל הטיפול באוטיסטים הוא בעיה אמיתית, כי לא נותנים מענה למהות שלהם...
ולכן, יש לך מספר אפשרויות:
1. שילוב- את צודקת ששילוב יכול להיות קשה וההתמודדות בביה"ס בכיתה רגילה של 30, 40 ילדים, יהיה קשה להתמודדות... ולכן, אני מציעה שאם את שולחת אותו לשילוב בכיתה רגילה, שתוצמד לו סייעת אישית הכי טובה שיש, שתקבל הדרכה הכי טובה שיש (ממנחה מטעמך), שתעבוד איתו על הדברים החזקים שלו ותקדם אותו יותר מכל כיתת מחוננים שתהיה בה.

2. כיתה קטנה- את גם צודקת שילד כמו הבן שלך יתקשה להתמודד עם כיתת תקשורת, כי ישר יתייחסו לגאונות שלו וישלחו אותו לשילוב גם אם הוא לא מוכן, ולכן אני מציעה שאם את שולחת אותו לכיתה קטנה שתלמד אותו להתמודד עם קשייו, שם גם ימצא חברים מקבוצת השווים וירגיש שזה מותר להיות שונה, שתדאגי לשמור עליו לכל אורך הדרך, שתבדקי היטב אם הוא יכול להשתלב בכיתות הגדולות ללא ליווי, ואם לא, תדאגי שיהיה לו ליווי מקצועי...

3. כיתת מחוננים- יכול להיות מצויין בשבילו, כי הוא מתחבר לתכנים, אולם גם שם הוא צריך תמיכה כמו בבי"ס רגיל בדמות סייעת. כיתת מחוננים ללא תמיכה אמיתית בקשיו, יכולה להרוס ילד ולשלוח אותו לאשפוז פסיכיאטרי, כי מה שהוא עובר שם ללא מישהו שילמד אותו לפרק את הסיטואציות, זה גיהינום.

4. להקים כיתת מחוננים תקשורתית- ילדי הספקטרום המחוננים בכיתה אחת... גם כאן צריכה להיות חשיבה מיוחדת כיצד לבנות אותה... אך ניראה לי רעיון מצויין.

ואני רוצה להגיד לך משהו חשוב, זה שהילד בכיתת מחוננים אמנם מוכיח לכל העולם ואישתו כמה הילד חכם... אבל זה לא מספיק. בחיים הדבר הכי חשוב הוא ההתמודדות.

 

[הירושלמית מירושלים]

ואוסיף - בחיים הכי חשוב קשר. גם לאוטיסטים.

הכי לאוטיסטים.
ילדים, כל הילדים, לומדים מי הם ומה הם שווים קצת מהבית (הרבה פחות ממה שנדמה לנו, לפי מחקרים) ובעיקר מקבוצת השווים (קראי את "למה הילדים יוצאים כמו שהם יוצאים").
אם מה שקבוצת השווים מלמדת את הבן שלך שהוא ילד מוזר, שהוא קורבן, שהוא חלש וכו' וכו'. איך הוא יוכל לפרוח?
את יודעת משהו, אם נחזור לדימוי החממה - כשהוורד פורח, לא חשוב לאף אחד אם הוא היה קשוח ופילס דרכו אל הפריחה דרך קוצים ודרדרים והתגברות אינסופית על קשיים או שהוא גדל בחממה ורק ככה הוא פרח.
העיקר שהוא פורח.
תקראי מה שארנא כתב, כל מילה בסלע.

 

[פרח לי יפה ורוד]

סייעת יכולה להקל גם על בית הספר

כך שאם יוכל לקבל סייעת ולימודית הוא בסדר-אני לא בטוחה שיעיפו אותו.
אם את ממש לא רוצה אפשר לקחת לקלינאית תקשורת ולפסיכולוגית ששתיהן צריכות להיות מומחיות בספקטרום בתפקוד גבוה, וגם לקבוצת מיומנויות חברתיות.