מדהים אותי בכל פעם מחדש... ../images/Emo122.gif
המלחמה הלא מוכרזת בין גברים ונשים... ממתי זה קרה? ממתי אנחנו שייכים לשני מחנות? מחנה ה"גברים" מול מחנה ה"נשים"? מישהו מוכן לשבת איתי כאן בצד, כמה דקות (בעוד איזו חצי שעה אני מתפנה מהילדים, אשמח לשבת על כוס קפה ולהבין - אם לא, לא ממש תהיה לי ברירה ואאלץ לעשות משהו קיצוני, כמו ללכת לקרוא על קרח... ואל תשאלו למה
) ולהסביר לי מה בדיוק הולך כאן? זה לא אמור להיות משהו כזה שגברים מכירים נשים, נשים מכירות גברים, ובין כל ה"מכירים" הללו, שניים (לרוב זה יוצא גבר ואישה - אבל גם יש מקרים אחרים) מוצאים שיש איזה משהו, שאף אחד לא ממש מבין מהו, שגורם להם לראות כוכבים האמצע הצהריים, פרפרים בבטן ולשים המון מלח בקפה? פתאום... לא ממש ברור למה, אבל רק מביטים בטלפון לבדוק אם הוא על "שקט", או עוברים דרך תיבת המסרים מדי פעם? לבדוק אולי המערכת לא שמה לב שממתין לנו מסר מיוחד?... אתם יודעים, מתאפקים לא להיות לחוצים, אז מחכים, ומחכים... שעה, שעתיים... חמש... ואז הולכים לבדוק מסרים, מביטים שנייה בשעון של המחשב ומגלים שבדקנו מסרים לפני 4 דקות בערך...? אז מה זה בדיוק ה"נשים - קחו אתן את היוזמה!" הזו? מה הכוונה באמירה כמו "אני לא אתקשר, אתאמץ..." הזו? מה זה בדיוק ה"תתחילו להיות גברים" הזה?... למה כל העסק הזה הפך לעניין של אגו, של גברים מול נשים, ונשים מול גברים...? לא מצליח להבין...
ונשבע לכם שלא הייתי חסר הכרה בשנים האחרונות. אז... מי מתנדב להסביר לי? כי כמו שאני מבין את העסק, אני מכיר, ומדבר, וחבר וידיד... ויום אחד תהיה זו שבגללה "אראה כוכבים האמצע הצהריים, פרפרים בבטן ואתחיל לשים המון מלח בקפה"... ואז... ארצה להיות איתה בבוקר, ולשמוע אותה מדי פעם במהלך היום, ובערב, לא תהיה לי סבלנות לחכות שהיא תחזור מהעבודה... שלא לדבר שיהיה סתם כיף לראות ממנה SMS כשאני במעבדה בניסוי למשך הלילה של "לילה טוב... מתגעגעת...". או למות מגעגועים כשאני חוזר הביתה והיא בנסיעת עבודה לחו"ל... מישהו כאן חושב שאתן רק לה "לקחת את העניינים בידיים"? או שאתבייש לחזר במרץ עד כדי... הכי זוועה ליכול להיות? מי שלא תאהב את זה - פשוט לא תהיה זו שתתאים לי, לא קרה כלום. יום אחד תהיה אחרת שיהיה לי איתה מה שאני מחפש
אז מי מתנדב להסביר לי, לאן כל זה נעלם?...