ידידה בבעיה
שלום לכולכן/ם, אני אופיר, נשוי פעור (היום בדיוק חודשיים!
) ואופטימי. אני כותב אליכם לא בקשר לקשר שלי, אלא בנוגע למצב עגום שאשמח לקבל את חוות דעתכם עליו. אני בן להורים גרושים וכבר מזמן הבנתי שעדיף היה לי, כילד וכבוגר, שהוריי יתגרשו מאשר שישארו ביחד. לכן, בדיעבד, אין טענות. יש לי ידידה מאוד טובה, שנמצאת במערכת יחסים גרועה. יש לה בת בגיל שלוש ונישואין עם בן זוג לא מפרגן, לא עוזר וביבינו - דיי פרימיטיב. (לא משתף בחשבון הבנק, לא עוזר בבית ובקושי מתייחס לילדה). המשפחה שלה, ושלו, גם הם במערכות יחסים דפוקות, וצעקות זה כלי התקשורת היחידי המוכר להם ש"לא דורש אלימות"... הבחורה הזו הגיעה למסקנה שנמאס לה. היא בטיפול אצל פסיכולוגית, שבמקרה היא גם מטפלת זוגית, והיא מבינה שעכשיו זה או שהוא יהיה מוכן לעבוד על הקשר, או להתגרש. עד כה, כל ה"שיחות" ביניהן היו תכתיב ידוע מראש - היא איימה, הוא ביטל את האיום בזילזול, והיא התקפלה. כרגע היא לאט לאט מנסה להגיע למצב שבו היא לא מאיימת באוויר, אלא באמת עושה מעשה. (לאו דווקא להתגרש, אלא לגרום לו להבין שזה לא איום - שזו אפשרות אמיתית. על מנת לגרום לו לעשות מעשה - ובשאיפה חיובי...) אין לבחורה הזו סביבה תומכת. אני, כידיד, אסור עליי לחצות את הקו הדק שבין מקשיב לבין זה שבטעות יידחוף לכיוון כלשהו. השאלה שלי היא - מה הייתם ממליצים לה לעשות? איך אפשר לדעתכם לצאת ממצב כזה? ואיך נכון ליצור סביבה תומכת עבורה?? (אני רק זה ששואל - אבל היא זו שבשאיפה תקרא הכל ותפנים...) תודה רבה על זמנכם, אופיר
שלום לכולכן/ם, אני אופיר, נשוי פעור (היום בדיוק חודשיים!
) ואופטימי. אני כותב אליכם לא בקשר לקשר שלי, אלא בנוגע למצב עגום שאשמח לקבל את חוות דעתכם עליו. אני בן להורים גרושים וכבר מזמן הבנתי שעדיף היה לי, כילד וכבוגר, שהוריי יתגרשו מאשר שישארו ביחד. לכן, בדיעבד, אין טענות. יש לי ידידה מאוד טובה, שנמצאת במערכת יחסים גרועה. יש לה בת בגיל שלוש ונישואין עם בן זוג לא מפרגן, לא עוזר וביבינו - דיי פרימיטיב. (לא משתף בחשבון הבנק, לא עוזר בבית ובקושי מתייחס לילדה). המשפחה שלה, ושלו, גם הם במערכות יחסים דפוקות, וצעקות זה כלי התקשורת היחידי המוכר להם ש"לא דורש אלימות"... הבחורה הזו הגיעה למסקנה שנמאס לה. היא בטיפול אצל פסיכולוגית, שבמקרה היא גם מטפלת זוגית, והיא מבינה שעכשיו זה או שהוא יהיה מוכן לעבוד על הקשר, או להתגרש. עד כה, כל ה"שיחות" ביניהן היו תכתיב ידוע מראש - היא איימה, הוא ביטל את האיום בזילזול, והיא התקפלה. כרגע היא לאט לאט מנסה להגיע למצב שבו היא לא מאיימת באוויר, אלא באמת עושה מעשה. (לאו דווקא להתגרש, אלא לגרום לו להבין שזה לא איום - שזו אפשרות אמיתית. על מנת לגרום לו לעשות מעשה - ובשאיפה חיובי...) אין לבחורה הזו סביבה תומכת. אני, כידיד, אסור עליי לחצות את הקו הדק שבין מקשיב לבין זה שבטעות יידחוף לכיוון כלשהו. השאלה שלי היא - מה הייתם ממליצים לה לעשות? איך אפשר לדעתכם לצאת ממצב כזה? ואיך נכון ליצור סביבה תומכת עבורה?? (אני רק זה ששואל - אבל היא זו שבשאיפה תקרא הכל ותפנים...) תודה רבה על זמנכם, אופיר