ט

[פרח נובל2]

איך קשה!

היום היה לי פורים (בירושלים) ואנחנו חוגגים ממש. כל היום הזה היה סיוטי ביותר!
שמחה שהוא עבר, לא כל כך בטוב אבל עבר.
ומחר כבר לימודים
ומבחן ביום רביעי...
חיים קשים!
מאוד...

 

[פרח נובל2]

מה שלומך?

חושבת עלייך!

 

[lital172]

מאוד מזדהה עם התחושה שלך

אני זוכרת שהרגשתי ככה שמאיר נפטר שאיך יכול להיות שהכל ממשיך בחוץ.. איך זה יכול להיות שעוד יום עובר שהכל ממשיך כרגיל.. שהוא לא כאן... והחיים פשוט ממשיכים. וזה קרע אותי. ואני מאוד מבינה את השאלה שלך למה לא הופעלה אזעקה? למה העולם לא רעד כמו שאת רעדת?....

נותנת לך חיבוק גדול. גאה בך על כל הכוחות. על כל הנשימות....

לאט לאט..
את מסוגלת להכל.

 

[שישמים אחרים]

ליטל, נגעת ללבי.

(אני מצטערת שהמילים שלי נגעו בך כל כך).

 

[lital172]

אל תצטערי

תודה שנתת לי גם להתפרק בתוך השרשור שלך . האזעקה הזו... ...

חיבוק גדול..

 

[TorrentN]

כי אין לי מילים אחרות..

רק להגיד שאני איתך.
וכואבת את כאבך.

 

[שישמים אחרים]

תודה, מותק

חשבתי עלייך היום. היתה כאן שיחת "על מה את מוותרת בשביל פסיכומטרי" והכל נראה לי כל כך פעוט פתאום.

 

[TorrentN]

תודה שחשבת עליי..

הפסיכומטרי היה נראה לך פעוט או השאר לעומתו?..
מה היו המסקנות?

 

[פרפר בתוך אגרוף]

לא הופעלה אזעקה

וזה האסון הפרטי שלך
הגיע לך שתופעל אזעקה,
הגיע לך שהעולם יעצור מלכת,
יבנה חדרים אטומים, ירד למקלט,
יצא להגן על נפשך
עם צבא שלם

לא הופעלה אזעקה אבל זה לא כי לא קרה אסון. קרה. הוטלה פצצת אטום. עד היום העולם שלך מרוסק ופצוע ממנה.
העובדה שלא היה שם מי שישמור ויגן ויצא למלחמה רק החמירה את המצב.

אבל היום את יוצאת למלחמה,
ובהמשך את גם תלמדי לבנות הגנות וגבולות וכל מה שצריך כדי לשמור על עצמך.
ובנתיים, לפעמים צריך לשבת במקלט- בכל מקום שומר, כמו כאן, כמו להרגיע את עוצמת הכאב עם כדורים. אני חושבת שאחד הדברים החשובים הוא למצוא כמה שיותר אנשים שבטוח לך איתם וללמוד להיעזר בהם, אני לא בקיאה במפה החברתית שלך אבל נראה לי שעוד אין לך מספיק כאלו. אני חושבת שהלימודים הם גם סוג של מקלט, ואולי כדאי לנסות ולצרף גם איזה חוג אומנותי כלשהו, להרגעת הלב.

אני מקווה שזה לא יהיה ככה לתמיד.
תדעי שאני, וכל מי שכאן ומתמודדת עם כאב כזה, איתך.

 

[שישמים אחרים]

תודה, רחלי

לפעמים כל מה שאני צריכה הוא ההכרה בגודל האסון. (אנשים להעזר בהם דווקא יש וחוג אין אבל יש סינמטק להרגעת הלב).
ובכלל, אני לא מאמינה שזה יהיה ככה לתמיד.
תודה על התקווה והמילים.

 

[קולדון]

כתבו לך מלא דברים חכמים וחמים..

מצטרפת לכל מה שנכתב מעליי.

חיבוק גדול, אני מאמינה בך, בדרך שלך, ביכולות שלך, בתיקונים שאת נלחמת כל כך חזק כדי לתקן עבור עצמך, בשינוי שאת עוברת עכשיו.

אני חושבת שיש משהו אחד קטן שאולי קצת מנחם אחרי שמגלים דבר כזה ענקי ומזעזע. זה קשור לשנאה העצמית שמופנית בכל הכוח, כל עוד לא יודעים. אני מרגישה את זה אצלי.. את השינוי בגישה. ברגע שהבנתי שאני מפנה כלפי עצמי שנאה עצמית כי זו מעין פעולה אוטומאטית שעושים כשאין אף אחד להפנות כלפיו את הכעס והכאב, כי אף אחד לא היה שם, ואין בכלל אמון... וכל מה שנותר לעשות כדי להרגיש איזו שהיא תחושה של כוח או שליטה זו ההאשמה העצמית (הנוראית כל כך)... ברגע שהבנתי (אצלי) שזה מגיע משם.. שיניתי את הכיוון, מצאתי יורת ויותר חמלה כלפי עצמי, החלטתי לתקן ולבנות את מה שנהרס, שיניתי את הגישה, והכיוון הזה הולך ומתגבר עם השנים.

אז.. אולי זה לא משנה את הדבר הנורא שקרה.
אולי זה לא משנה את זה שזה כל כך כואב להבין שזה באמת קרה, שזה קרה לך, שזה קרה לך למרות שזה לא הוגן, למרות שזה כל כך קטלני.
אבל לפחות... את עכשיו נמצאת שם בשביל עצמך.

אני רואה שאת עושה את זה. אני קוראת את זה מתגבר בהודעות שלך.

אני חושבת שיש המון אנשים בעולם שחיים את החיים שלהם בלי שיש להם את עצמם. אני חושבת שזה דבר יקר ונדיר.. במיוחד כשאת... מי שאת. ואת נהדרת, ומיוחדת, וחכמה.

אני מאחלת לך להמשיך לדאוג לעצמך, להמשיך להתקדם בדרך הזו, ולהצליח לשרוד אותה ולזכות בכל מה שיש כשיוצאים מהצד השני.

חיבוק גדול! את אמיצה מאוד מאוד.

יש הרבה אנשים

 

[שישמים אחרים]

תודה. עזרת לי לחשוב,

כרגיל. את חכמה מאד.
(אני לא מגיבה יותר מזה כי, כאמור, גרמת לי לחשוב, ועוד לא עיבדתי את כל הדברים. כתבתי לעצמי את חלקם ואקח אותם לטיפול מחר).

 

[levshavur]

שישמים אחרים

שלום לך
כן העולם לא עוצר כשקורה משהו רע, רק אנחנו נתקעות עם זה...קסנקס לא יכול לקחת ממך את הכאב.
מה עושים עם זה? מתמודדים! עם כל הכאב והקושי, מדברים על זה מנסים לפתוח
את הרגשות בטיפול. אני הייתי בסרט הרע הזה ורק כיום עם זוגיות אמיתית וטובה
אני יכולה להביט לכאב הזה בעיניים. אני מבינה אותך כל כך!!!
זה שהעולם לא הפסיק לא אומר שזה לא קרה. דברים קורים ואנחנו צריכות להמשיך
הלאה אי אפשר לעצור, אין ברירה אלו החיים...
חיבוק גדול ועוטף
לבשה.

 

[שישמים אחרים]

את צודקת

קסנקס באמת לא לוקח ממני את הכאב ואני משתמשת בו רק במקרי חירום, לרב סביב ימים של טיפול, וזה כדי שיאפשר לי לעשות שם עבודה קשה (ככל האפשר, כמובן). אני גאה בך על זה שהגעת למקום טוב כל כך בחיים עם הפוסט-טראומה.
מחבקת בחזרה. תודה.

 

[TinaBa]

הכותרת הקטנה שלך לא הכינה אותי לעוצמה של מה שכתבת (מתי אני כבר אלמד שכששישמים כותבת "ט" אז אני צריכה להתיחס לזה ברצינות

).
וכמובן שקראתי את כל השרשור ואת כל הדברים הנכונים והנפלאים שכתבו לך, ושאת כתבת בחזרה...

ואני רוצה רק להזכיר לך ולעצמי ולכל מי שזה מדבר אליה-
שזה שאנחנו ממשיכות לחיות, ממשיכות להיות, ממשיכות (god forbid) לחייך, לא מוריד מעוצמת הכאב, מעומק השבר, מחומרת המעשים שנעשו... וכן- אפשר שיהיה טוב. אפשר לצמוח למקומות טובים. באמת טובים.
ממשיכה להאמין איתך...
ומחבקת (רק אם את מרשה)

 

[שישמים אחרים]

מרשה. הייתי שמחה

(את יודעת, מגבלות השפה; לא באמת "שמחה") להחזיר חיבוק אם תרצי וגם חשוב לי שתדעי שאני חושבת עלייך הרבה בתקופה האחרונה. תודה על המילים הטובות. חשוב לי להגיד - במיוחד כאן ובמיוחד מולך - שגם אני מאמינה שאפשר לצמוח מזה למקומות טובים.

[וגם, בשיא הרצינות - אני לגמרי מעריכה את הקושי שאני אחווה בזמן קריאת ההודעה לפי הכותבת. זה נראה לי חכם להגיע כמה שיותר מוכנה אם בכלל. ממליצה לך ומזכירה גם לי].

 

[TinaBa]

 

[מייפלס]

 

[שישמים אחרים]

שולחת חיבוק.

 

[מייפלס]

בחזרה