ט

[שישמים אחרים]

ט

אנסו אותי.
אנסו אותי, ולא לימדו אותי מה לעשות עם זה -
ואז לקחו לי את כל מה שלמדתי לעשות לבד, ונתנו לי קסנקס
אבל כמה קסנקס כבר אפשר כשבעצם כל מה שאני רוצה הוא חדרי מיון וזונדה?

(כן, הפסיכולוגית יודעת. לא, אני לא עושה לעצמי כלום. אני אפילו לא לוקחת יותר בנזודיאזפינים משמותר לי. אני רק לא מבינה איך יכול להיות שקרה ולא הופעלה אזעקה, העולם לא הפסיק, ואם לא הופעלה אזעקה והעולם לא הפסיק - הוא לא - קרה?)

 

[אלומת האור]

אני בוכה יחד אתך

אבל גאה בך שאת מסוגלת להגיד את המילה ההיא שאני לא מסוגלת. זה קשה כל כך. הלוואי שיכולתי לעזור, אבל אני לא יודעת איך. אני גאה בך שאת עושה עבודה מדהימה עם עצמך ולומדת לשמור עלייך כל כך, כי את ראויה לחיים הכי טובים שיש.

 

[שישמים אחרים]

תודה, יקירתי

(מה שאת לא מסוגלת עכשיו הוא לא מה שתהיי לא מסוגלת תמיד)

 

[levshavur]

במשך שנים...ט

שלום לכן
אני במשך שנים לא הייתי מסוגלת לבטא את המילה הזו ובמקומה כתבתי ביומנים
שלי "לקח בכוח". היום הגעתי לשלב הזה שבו אני מסוגלת להגיד ולכתוב: האקס אנס
אותי ! ודווקא כיום כשאני מסוגלת לדבר על זה למדתי לשחרר, וגם הקשר הגופני
השתחרר והשתנה פלאים, נכון, זה לא פתר את כל הקשיים אבל זה הגיע למצב סביר
וכן, אני מסוגלת לדבר על זה אפילו עם בעלי...
זו דלת למשהו חדש.
אני חושבת שיכולה להיות דלת לחיים חדשים, לאור , לשמחה, גם אחרי אונס
זה לא סוף העולם.
יש חיים גם אחרי זה...
לבשה.

 

[אחת בתוך אחת]

אני כאן..

בוכה ביחד איתך..

כואבת ביחד איתך..

אין לי מילים מלבד שאני אוהבת אותך כל כך..

שולחת את כל החיזוקים והכוחות שרק אפשר..
מחבקת חזק חזק..

 

[שישמים אחרים]

תודה, אחת

את לא צריכה לבכות. אני אמנם כואבת אבל מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו. מחבקת בחזרה.

 

[רגישה1855]

אני איתך! קוראת,שומעת,וכואבת -איתך.
יכולה לנסות להבין את גודל הכאב... וגם אז... בטוחה שהוא הרבה יותר גדול.

את בחורה חזקה ואמיצה כל כך, ועצם זה שאת יכולה לומר את זה בישירות כזאת - זה רק מעיד על כך

שולחת בלי סוף חיזוקים ואנרגיות

 

[שישמים אחרים]

תודה, רגישה

 

[No longer]

הדבר הכי כואב לי להגיד בעולם, הוא

שאת נשמעת יותר ויותר כמו ההודעות שלי.
לא בא לי שתרגישי ככה. לא רוצה שזה יהיה נכון. שובר את ליבי לדעת במלוא הידיעה שזה נכון. (כן, אם עץ נופל ביער...הוא עדיין נופל.)
אנסו אותך ולא לימדו אותך מה לעשות עם זה, והעולם הוא מקום נוראי ואכזרי שלא מפעיל אותות מצוקה כשהוא אמור להפעיל. הימים לא עומדים מלכת. ואף אחד לא מלמד אותך מה לעשות עם זה. כי אין מה לעשות עם זה, כי אף אחד לא יודע מה לעשות עם כל זה, חוץ מלנסות להפוך את היומיום שלך לlivable יותר. (נראה לי שהמצאתי מילה.)
הקסנקס נועד להפוך את היומיום שלך ליותר כזה. הטיפול נועד להפוך את הזכרון הזה לפחות מאיים נגישתית. ועצם זה שאת מסוגלת להוציא את המילים האלו מהפה שלך, לדייק בנגיעה במקומות שכואבים לך, זה כבר אומר שאת מתקדמת. אני רואה עלייך שאת בתנועה מאז שהטיפול התחיל. וזה הרבה יותר ממה שאני יכולה להגיד על רבות וטובות אחרות. מה שאומר שאת מסוגלת לקדם את עצמך גם לנקודות שאותן לא עברו מעולם. אולי תוכלי לחיות יחד עם זה, אולי תלמדי אותי גם איך.
(ממש בקרוב פסח.)

 

[שישמים אחרים]

(אז שיהיה כבר פסח)

אני רוצה לענות לך על ההודעה הזאת ברצינות, אחרי שאסיים עם המאמר האכזרי בשעמומו שאני אמורה לקרוא עכשיו. טוב? בינתיים, המון אהבה, ותודה. את מדויקת כהרגלך.

 

[שישמים אחרים]

טוב, נגמר המאמר

אני חושבת שהרצון להיות רזה (או לפחות ריקה מאד) הוא תולדה של הצורך בהוכחות; בזה שעץ יפול ביער וכולם ישמעו רטרואקטיבית כי אם הגוף שלי זוכר - היום, ויתרתי עליו (הפרעת האכילה שלי נורא לא פעילה מזה זמן מה) אבל הצורך בהוכחות לא מתמלא - אז היתה תקופה ארוכה של פציעה עצמית שאחריה הבנתי שכמו שלעולם לא אהיה רזה (וריקה) מספיק, לעולם לא אהיה פצועה מספיק. את החסר הזה (בין השאר) אני מנסה למלא בטיפול.
כנראה שזה נחשב תנועה, ואם בזה את צודקת, אולי באמת אפשר לחיות עם זה (ליד, מתחת)? (א' מאמינה שכן ואני מאמינה לה מהרבה סיבות, אבל, ולו כי אני מצליחה לעשות דברים מופלאים כשאני מאמינה מספיק -).
אוהבת אותך. תודה על המילים האלה

 

[שישמים אחרים]

ואגב

אני מאמינה בך ובתהליכים כאלה (את יודעת, שמלמדים אותך לחיות עם PTSD ולא את הטראומה שוב ושוב) כי אני מאמינה בטיפול, במה שאפשר להשיג בעזרתו ובעבודה ק ש ה, בי, בך.

 

[levshavur]

שישמים

שלום לך
אני למדתי לחיות עם PTSD זה הפך לחלק מהיומיום שלי...אבל כיום זה כבר פחות
כואב מבעבר. השלמתי עם זה שאסחב את הכאב הזה כל חיי, אבל כיום אני במצב
מתפקד, כיום אני מסוגלת לדבר על זה...ולשתף גם את בעלי. הוא יודע מה עברתי
הוא מנסה להבין, הוא מנסה לעזור. כיום יש לי חיים מאושרים גם עם פוסט טראומה
ואני כבר לא מתרגשת כל כך חזק מכל פלשבק או מסיוט לילה, אני רגועה יותר והרוגע
הזה פתח לי דלת לזוגיות חדשה. אני מאחלת לך שתמצאי את הרוגע הזה בתוכך. זה הרבה עבודה קשה בטיפול אבל זה מצליח.
אני באמת מאמינה שיש תיקווה. לומדים לחיות עם הכאב הזה ולהמשיך הלאה...
יכולים להיות לך ימים מאושרים גם עם פוסט טראומה...
לבשה.

 

[2b mind]

ט'

(העולם לא תמיד עומד על המשמר כמו שהיינו מצפות ממנו, והאזעקה הכלל עולמית לא תמיד פועלת, או פועלת בזמן. אבל אני חושבת שהאזעקה הפרטית שלך פועלת, כבר כמה זמן, והיא בועטת ומזעיקה, ובעיקר מעידה על מה שהיה. קרה.)
אני מבינה שהימים (או אולי הלילות) עכשיו קשים מנשוא, אבל גם מבינה שקרו לאחרונה צעדים (ענקיים

) משמעותיים. -(המילים נוכחות, הן מקבלות צורה. את הולכת לפגישות ייעודיות לנושא. את מוציאה את האונס מהפינה השקטה שלו בתוכך החוצה.) לתחושתי, כל אלו *לא* צעדים מובנים מאליהם, הם דורשים הרבה כוחות, הם משמעותיים, אבל בו זמנית גם כל כך מעייפים ומתסכלים, כי איך אפשר להשקיע בזה כל כך הרבה כוחות, ועדיין כל כך לכאוב?

ולזה מה שיש לי להגיד הוא רק, שישמים, לבחור למות אפשר תמיד, וזאת בחירה סופית. אז למה לעשות אותה עכשיו? חכי, עכשיו זה לא זמן להחלטות.
תשרדי את הימים הנוראיים, תעזרי בכל מי שאת יכולה, יש מי שרוצה להיות- גם כאן, וגם שם (ולא התכוונתי רק אלי), ותזכרי שהיו גם ימים אחרים. (ואני מאמינה שהם שוב יגיעו).

אוהבת אותך המון

 

[שישמים אחרים]

אוהבת לא פחות

(אחרי המאמר אכתוב עוד. נשיקות)

 

[נוגה 1234]

אם אני יכולה לעזור במשהו, או אם תרצי לשתף יותר, אני כאן.

 

[שישמים אחרים]

תודה שאת כאן

כתבתי לך עוד בשרשור שלך. תנסי לענות?

 

[נוגה 1234]

..

ניסיתי..
ותודה שאת עונה לי..

 

[פרח נובל2]

איך קשה...
אני איתך, אם בא לך לשתף או סתם לקבל מילה טובה וחיבוק!

 

[שישמים אחרים]

פרח, מה שלומך?

(תודה)