ד ק ה דומיה
New member
*ט* (20.7.07)
אני יושבת בחדר וכותבת, מזילה דמעה וכואבת, פוחדת לנצח אך מתמודדת, כתבתי שיר מכאב קצת טריגר הרבה לוחץ: בין שדות נבולים את נעמדת בוכה לה'. בקיץ חם שורף משקה את השדות בדמעות,זורעת עצב, מסוכנת כעורב עירומה,פצועה ודומעת ממשיכה בכאב עדיין לגעת. מלטפת בגסות את גופף בשריטות פוצעת את ליבך מייחלת ליד גדולה שתיפול מלמעלה אלייך ותגשים משאלה שתיעלמי לעד ואת בעננים מקיאים אותך לים ופנייך טובעות,עינייך מבקשות עזרה את בחרת לחיות,את ממשיכה להרוג את עצמך מלטשת את עצמך כיהלום חלוש. וסיכוייך לחיות קלוש. אבל את יודעת טוב מאוד את התקווה לחוש מטפסת בסולם הכאב דרגה ועוד דרגה,מנסה להגיע הכי גבוה לעננים
השמיים נכבו כעינייך החסרות שקט הבודדות.
(אני כותבת מהאישפוז בתקווה שיהיה לי תקווה, ננצח את המחלה) אתם איתי?
אני יושבת בחדר וכותבת, מזילה דמעה וכואבת, פוחדת לנצח אך מתמודדת, כתבתי שיר מכאב קצת טריגר הרבה לוחץ: בין שדות נבולים את נעמדת בוכה לה'. בקיץ חם שורף משקה את השדות בדמעות,זורעת עצב, מסוכנת כעורב עירומה,פצועה ודומעת ממשיכה בכאב עדיין לגעת. מלטפת בגסות את גופף בשריטות פוצעת את ליבך מייחלת ליד גדולה שתיפול מלמעלה אלייך ותגשים משאלה שתיעלמי לעד ואת בעננים מקיאים אותך לים ופנייך טובעות,עינייך מבקשות עזרה את בחרת לחיות,את ממשיכה להרוג את עצמך מלטשת את עצמך כיהלום חלוש. וסיכוייך לחיות קלוש. אבל את יודעת טוב מאוד את התקווה לחוש מטפסת בסולם הכאב דרגה ועוד דרגה,מנסה להגיע הכי גבוה לעננים