חז"ל כבר עמדו על זה מזמן...
וההגדרה שלהם לזה זה: "פת בסלו". וההסבר: יש שני סוגים של עניים. עני שאין לו דבר לאכול והוא מתענה ברעבונו, ואילו לעומתו ישנו העני שלא אכל בדיוק כמו הראשון אך הוא פחות רעב מכיוון שיש לו פת בסלו ויודע שאם היה רוצה כבר היה אוכל. אני לא זוכר עכשיו באיזה הקשר בגמרא הביאה את זה, אולי אני אברר מאוחר יותר או בפעם אחרת.. עד אז תתאזרו בסבלנות..