s h o o s h a
New member
טרי ז"ל
רוצה לשתף אתכם בתחושות שלי מהביקור היום אצל ילדה נפלאה ילדה מלאך שנרצחה בינואר שנה זו והיא בת 18 בלבד ביקרתי את טרי הייתי היום בבית העלמין של משגב, שם קבורה טרי. בית קברות שאם לא היה רשום בכניסה אליו 'בית עלמין' אפשר היה לחשוב שנכנסים לאיזו שמורה קסומה ורגועה ששקט אינסופי בה. רק דבר אחד מפריד בין שמורה לבין בית העלמין. שם, בבית העלמין שבו טמונה טרי אין ציפורים. ולו ציוץ אחד לא נשמע מבין כל העצים שביניהם מפוזרים קברים. בשקט בשקט הלכנו לכיוון חלקת הקבר. במקום בו טרי קבורה עומד מין סלע, אבן לחלוטין לא ברורה, מכוערת אפילו הייתי אומרת, כמה עציצים שנבלו ויבשו וקמלו ועוד כמה שירוק יש בהם והם נראים פורחים למראה. אבנים פזורות סביב, אות ועדות לאלו שביקרו את טרי ושיר של יהודה עמיחי בתוך שקית מונח למרגלותיה. ועמוד עץ שעליו לוח לבן עליו רשום שמה. מעין טרי בן – חורין פרח שלא הספיק לפרוח ואני כועסת, אני כואבת, אני מסוגלת לצרוח. הילדה המקסימה הזו, 7 חודשים מאז שנרצחה, ועוד לא הגיע הזמן שידעו מי נמצא שם תחת האבנים והחול הקר??????????? לא הגיע לתת לנשמתה לנוח???? טרי- היא היתה בת של, היא היתה אחות של, היא היתה חברה של, היא נולדה והיא מתה. למה מי שמגיע למקום מנוחתה לא יודע עליה דבר מכל אלו???????????????? למה שלא יינתן למי שבא לבקר את הילדה הקסומה והאהובה הזו מקום להניח בו ראש, לבכות אליה, לחבק אותה, לדבר איתה????? "הם [ההורים שלה] עוד לא מצאו את האבן המיוחדת שתתאר אותה" שאלתי אז ואני צועקת היום: יש אבן כזו??? יש אבן שתשתווה לחום, ליופי, לתום והקסם שהיו בילדה הזו? עמדתי ליד המקום בו נטמנה המלאכית הזו וזלגו לי שתי דמעות. היתר קפאו. הכאב הגדול מנע ממני לבכות. שקט הציף אותי. כעס עצום מילא אותי. אז בדרך צעקתי ובכיתי וקיוויתי שאולי הוריה שומעים אותי.
רוצה לשתף אתכם בתחושות שלי מהביקור היום אצל ילדה נפלאה ילדה מלאך שנרצחה בינואר שנה זו והיא בת 18 בלבד ביקרתי את טרי הייתי היום בבית העלמין של משגב, שם קבורה טרי. בית קברות שאם לא היה רשום בכניסה אליו 'בית עלמין' אפשר היה לחשוב שנכנסים לאיזו שמורה קסומה ורגועה ששקט אינסופי בה. רק דבר אחד מפריד בין שמורה לבין בית העלמין. שם, בבית העלמין שבו טמונה טרי אין ציפורים. ולו ציוץ אחד לא נשמע מבין כל העצים שביניהם מפוזרים קברים. בשקט בשקט הלכנו לכיוון חלקת הקבר. במקום בו טרי קבורה עומד מין סלע, אבן לחלוטין לא ברורה, מכוערת אפילו הייתי אומרת, כמה עציצים שנבלו ויבשו וקמלו ועוד כמה שירוק יש בהם והם נראים פורחים למראה. אבנים פזורות סביב, אות ועדות לאלו שביקרו את טרי ושיר של יהודה עמיחי בתוך שקית מונח למרגלותיה. ועמוד עץ שעליו לוח לבן עליו רשום שמה. מעין טרי בן – חורין פרח שלא הספיק לפרוח ואני כועסת, אני כואבת, אני מסוגלת לצרוח. הילדה המקסימה הזו, 7 חודשים מאז שנרצחה, ועוד לא הגיע הזמן שידעו מי נמצא שם תחת האבנים והחול הקר??????????? לא הגיע לתת לנשמתה לנוח???? טרי- היא היתה בת של, היא היתה אחות של, היא היתה חברה של, היא נולדה והיא מתה. למה מי שמגיע למקום מנוחתה לא יודע עליה דבר מכל אלו???????????????? למה שלא יינתן למי שבא לבקר את הילדה הקסומה והאהובה הזו מקום להניח בו ראש, לבכות אליה, לחבק אותה, לדבר איתה????? "הם [ההורים שלה] עוד לא מצאו את האבן המיוחדת שתתאר אותה" שאלתי אז ואני צועקת היום: יש אבן כזו??? יש אבן שתשתווה לחום, ליופי, לתום והקסם שהיו בילדה הזו? עמדתי ליד המקום בו נטמנה המלאכית הזו וזלגו לי שתי דמעות. היתר קפאו. הכאב הגדול מנע ממני לבכות. שקט הציף אותי. כעס עצום מילא אותי. אז בדרך צעקתי ובכיתי וקיוויתי שאולי הוריה שומעים אותי.