משחק שעונה לקלישאה 'אם אתה לא כובש אתה סופג'. אין לי מושג איך ההוקס נשארו במרחק נגיעה במחצית הראשונה, קליבלנד פספסו הזדמנות יקרה לבנות פער שירחיק אותם מרדיוס ההתפוצצות של יאנג.
בפתיחה החילוף האוטומטי של הגבוהים על טריי עבד באופן מפליא, כדרר את עצמו למבטים קשים שהלכו החוצה (או איבודי כדור) ובעקיפין די תקעו את ההתקפה.
בצד השני היה ניסיון של ההוקס to pack the paint במטרה למנוע את הגלגול של אלן לסל, הוביל לשלשות פנויות של מרקנן (לרוב נכנסו). עד כאן הכל טוב, הקאבס ירדו ביתרון קל למחצית.
ביציאה מההפסקה יאנג עלה עם המכופתרת של זדורוב ופשוט הביס את גרלנד במצ'אפ האישי, למעשה הכריע את ההתמודדות. טריי איפס את הכוונת, ידע בדיוק לאן הוא רוצה ללכת, את מי הוא מעוניין לפגוש בחילוף ולאן חלקי הדומינו אמורים להתגלגל. גרלנד מצדו פשוט כדרר במהירות לאין מוצא, לא הגיב למתרחש סביבו והקבוצה התפזרה בהתאם (40 נקודות בלבד במחצית השנייה). לזכותו יאמר שהוא בקושי זכה למנוחה.
קרדיט לדלון רייט ששינה את המומנטום עם הגנה חונקת על דריוס. העובדה שקאפלה ירד עם פציעה מצערת דווקא האירה להם פנים באופן נקודתי, הוביל לכך שאוקנגוו ביצע חילוף על הגארדים בהצלחה אחת ל-. אלן רק חזר מההעדרות בת חודש וחצי והיסס להיות אגרסיבי, לאב לא היה מסוגל להישאר על הפרקט בעקבות הנוכחות של טריי, ובנוסף היה פשוט סירוב קולקטיבי של הקאבס לתת למובלי הזדמנות לשחק אחד-על-אחד (למרות דקות ארוכות בבונוס). המשמעות היא שהאחריות ההתקפית נפלה על לברט וגרלנד, לטוב ולרע.
ביקרסטף לא שש לבצע שינויים, לטעמי הוא מאמן די מקובע מבחינת התאמות (משפיע על המועמדות שלו למאמן העונה). לעומתו מקמילן הפגין מעט יותר גמישות.
סך הכל עונה מצוינת לקאבס שעלתה על הציפיות, שחו נגד הזרם וטבעו רק בגלל הפורמט החדש. ה-core שלהם מאוד צעיר וישנה נחמה בדמות בחירת לוטרי אותה הם זכו לשמור בעקבות ההדחה. עדיין מאכזב, אני חושב שטבילת האש הייתה עושה להם טוב בהסתכלות קדימה. יש לא מעט קושיות בנוגע לסגל והסגנון, אבל הם בכיוון מאוד חיובי בסך הכל.
אה ו.. לא ניתן להעלות על הדעת שחקן עם סגנון יותר מכוער מגלינארי. תקחו את שחרור הזריקה של קיד-גילכריסט, הכדרור של רג'י אוונס ועבודת הרגליים של האשים טאביט ועדיין תקבלו ייצור עם מידה מסוימת של חן במשחק שלו.