מאפרת בשאנטי
New member
טריגר
סליחה אם זו תהיה הודעה לא רגישה אבל אני כותבת את מה שאני מרגישה......
יותר גרוע מלהיות שמנה זה להיות רזה לשעבר.
אחד הדברים שתמיד הכי הציקו לי כשהייתי עותה במשקל זה שהדבר הראשון שאנשים ייראו זה שהשמנתי....
זה היה הרבה יותר קל להכיר אנשים חדשים כשאני במשקל תקין מאשר לפגוש אנשים "ישנים" שהכירו אותי ממש רזה.....
אז מאז שאני "מטפלת" (באופן רשמי אהיה רק בעוד כמה חודשים אבל עדיין....) מאד חשוב לי, הכי חשוב לי, להיות עירנית ומרוכזת.
להיות מסוגלת להקשיב ולהגיב בצורה חדה, להתעניין באמת.... וכל זה..
עם הזמן אמרתי לעצמי ייאלה בקטנה אני לא אהיה הכי רזה אבל אני אהיה מטפלת טובה זה מה שחשוב..
ושחררתי ממש.
בכל מקרה, עליתי ועליתי וכל הזמן אמרתי לעצמי שזה לא כ"כ נורא וכל זה.....
ואז
לפני כמה ימים ישבתי לי עם חברה בשיעור ואז מישהי שבדיוק יום קודם זיהיתי אותה כאנורקסית הסתובבה אלינו ואומרת לי בשיא החוצפה שלה "מאפרת, תגידי את בהריון?"
לרגע נאלמתי, אני חושבת שזו הייתה התממשות הסיוט הכי גדול שלי, ממצב של כמעט התעלפות הצלחתי לסגל ארשת פנים מבודחת ולשאול בחיוך "לא.. למה?"
"אז.... לא יודעת... מה, ממש השמנת?"
בלעתי את הלשון.
חברה שלי שישבה לידי ויודעת על התסביכים שלי בנושא הביטה עלי במבט מוכה הלם, וההיא שיושבת מלפנינו, שבכלל מי מדבר איתה או דיבר איתה אי פעם ומה נראה לה שהיא באה לי ביציאה כזו, עוד המשיכה ופנתה אל החברה שלי:
"מה, לא? היא הייתה ממש רזה..."
חברתי ענתה לה "בחייך...", גם היא הייתה בהלם, כמובן שלא כמוני.. אבל בטח כבר צפתה את מה שעומד לבוא.
ההיא הסתובבה חזרה אחרי שחייכה אלי חיוך ממזרי ואני צחקתי, ואחרי כמה שניות של שתיקה כתבתי לחברה שלידי על דף:
OMG
אחכ הלכתי לשירותים להרגע..
הייתי בטוחה שאני פורצת בבכי אבל משום מה כלום לא הגיע.
רק החלטה.
ההחלטה הזו שאני מנסה להתחמק ממנה כבר שנה שלמה ותמיד קורצת לי מכל מיני פינות.....
אני חוזרת להיות רזה.
סליחה אם זו תהיה הודעה לא רגישה אבל אני כותבת את מה שאני מרגישה......
יותר גרוע מלהיות שמנה זה להיות רזה לשעבר.
אחד הדברים שתמיד הכי הציקו לי כשהייתי עותה במשקל זה שהדבר הראשון שאנשים ייראו זה שהשמנתי....
זה היה הרבה יותר קל להכיר אנשים חדשים כשאני במשקל תקין מאשר לפגוש אנשים "ישנים" שהכירו אותי ממש רזה.....
אז מאז שאני "מטפלת" (באופן רשמי אהיה רק בעוד כמה חודשים אבל עדיין....) מאד חשוב לי, הכי חשוב לי, להיות עירנית ומרוכזת.
להיות מסוגלת להקשיב ולהגיב בצורה חדה, להתעניין באמת.... וכל זה..
עם הזמן אמרתי לעצמי ייאלה בקטנה אני לא אהיה הכי רזה אבל אני אהיה מטפלת טובה זה מה שחשוב..
ושחררתי ממש.
בכל מקרה, עליתי ועליתי וכל הזמן אמרתי לעצמי שזה לא כ"כ נורא וכל זה.....
ואז
לפני כמה ימים ישבתי לי עם חברה בשיעור ואז מישהי שבדיוק יום קודם זיהיתי אותה כאנורקסית הסתובבה אלינו ואומרת לי בשיא החוצפה שלה "מאפרת, תגידי את בהריון?"
לרגע נאלמתי, אני חושבת שזו הייתה התממשות הסיוט הכי גדול שלי, ממצב של כמעט התעלפות הצלחתי לסגל ארשת פנים מבודחת ולשאול בחיוך "לא.. למה?"
"אז.... לא יודעת... מה, ממש השמנת?"
בלעתי את הלשון.
חברה שלי שישבה לידי ויודעת על התסביכים שלי בנושא הביטה עלי במבט מוכה הלם, וההיא שיושבת מלפנינו, שבכלל מי מדבר איתה או דיבר איתה אי פעם ומה נראה לה שהיא באה לי ביציאה כזו, עוד המשיכה ופנתה אל החברה שלי:
"מה, לא? היא הייתה ממש רזה..."
חברתי ענתה לה "בחייך...", גם היא הייתה בהלם, כמובן שלא כמוני.. אבל בטח כבר צפתה את מה שעומד לבוא.
ההיא הסתובבה חזרה אחרי שחייכה אלי חיוך ממזרי ואני צחקתי, ואחרי כמה שניות של שתיקה כתבתי לחברה שלידי על דף:
OMG
אחכ הלכתי לשירותים להרגע..
הייתי בטוחה שאני פורצת בבכי אבל משום מה כלום לא הגיע.
רק החלטה.
ההחלטה הזו שאני מנסה להתחמק ממנה כבר שנה שלמה ותמיד קורצת לי מכל מיני פינות.....
אני חוזרת להיות רזה.
מקווה שתתגברי על המילים שלה