טוב בי? פרופורציות?../images/Emo121.gif
יש לי בגדים יפים ללבוש, יש לי מחשב ואינטרנט, אני נראה בסדר, יש לי כסף ליומיום. זהו. אני מנסה להתקבל לעבודה, אבל אם מקבלים אותי אני מועף בתוך זמן קצר. הסיבות שאני מוצא: 1) דורשים ממני כישורים שלא הובהרו מראש כתנאי לקבלתי, או שהבוס דורש אותם מבלי שילמד אותם. 2) הבוס בעצמו לא יודע מה הוא רוצה ממני, אז למה קיבל אותי? 3) אני מוכן לעבוד בשעות לא שיגרתיות ולהיות ראש גדול, והם אף-פעם לא יודעים להעריך את זה. 4) הם לא אומרים לי בפרצוף מה הבעיה אלא מחכים שאגדיש את הסאה (יגיעו מים עד נפש) ואז מפטרים אותי. הצטברות של דברים קטנים: פה מספרה סגורה ואין תחליף, שם ראיון עבודה שלא הצליח, פה הוצאה בה רכשתי מכשיר שאיני יכול להשתמש בו ומדיניות החזרת המוצרים של החנות בעייתית (בלשון המעטה), שם טלפון מפקיד ממשלתי כלשהו; בו הוא מוכיח לי שב 99% מהמקרים עזרת הממשלה היא פרוטוקולית (וזה כשהם רוצים לעזור), פה בן משפחה חסר יחסי אנוש וכך הלאה והלאה. כל הזמן מקרים קטנים שלעצמם הם חסרי ערך, אבל כשהם מצטברים אני מוצא את עצמי שקוע בדיכאון זמן רב מידיי. לא משנה מה אני עושה המקרים האלה ממשיכים להגיע. קשה לי! אני לא מצליח להתמודד! כולם סביבי נראים מסודרים, אז למה אני לא מסודר?! אני רק רוצה שהחיים האלה יגמרו כבר! *סתם* קשה לי! *סתם* מקרים קטנים שמעכבים אותי. די!!!!!!!!