בלי להכנס לפרטים: הרעיון דומה
להגדרה גראפית של מספר פונקציות, רק במקום ציר X של המשתנה הראשון, יש לנו "ציר מעוקם" לאורך מעגל ברדיוס = 1, עם נקודת התחלה, ועם כיוון הפלוס והמינוס, בדיוק כמו בציר ה-X הרגיל. כידוע, אורך המעגל הוא פי כפול הקוטר, ובמקרה שלנו: בדיוק 2 פי. לכן, כשהמשתנה הראשון שלנו (שעליו נגדיר את הפונקציות) עובר 2 פי, הוא חוזר בדיוק לנקודת ההתחלה, וממשיך הלאה אותו דבר, כמו שהיה לפני 2 פי. לכן, עוד לפני שהגדרנו את הפונקציות, אנחנו כבר יודעים, שהן מחזוריוֹת, כלומר הערך שלהן חוזר שוב כל 2 פי, כי פשוט חזרנו לאותה נקודת הגדרה ב"ציר העקום". אחרי זה אתה עובר כבר לצד הטכני של הגדרת כל אחת מהפונקציות הללו, באמצעות צירים "מלאכותיים" שהומצאו בדיוק לצורך הגדרת הפונקציות האלה, ככלי עזר בלבד. בעצם, בין 0 וחצי פי (כלומר 90 מעלות), נקבל את הפונקציות הטריגונומטריות הרגילות - לזוויות חדות. כלי העזר הללו, הצירים "המלאכותיים" לבניית הפונקציות עבור כל זווית, מצויידים גם בכיוון הפלוס והמינוס, ופשוט ממחישים לך שסינוס מינוס אלפא, שווה למינוס סינוס אלפא, אבל קוסינוס מינוס אלפא, שווה פשוט לקוסינוס אלפא. גם צריך להתרגל, שיחידת האורך ב"ציר העקום" היא לא במעלות, אלא ביחידות אורך רגילות כמו ציר X רגיל! 2 פי - עברתָ את כל המעגל וחזרתָ לנקודה ממנה התחלתָ, פי - חצי מעגל (תואם ל-180 מעלות), חצי פי - רבע מעגל (90 מעלות). אתה יכול לומר "טנגנס פי חלקי 4" או "טנגנס 45 מעלות" וזה אותו דבר, כמו למדוד אורך בסנטימטרים או באינצ´ים. והערה נוספת. אם אתה כותב את גודל זווית כלשהי במעלות, אתה חייב לסמן זאת עם המעגל הקטנצ´יק (כאן אני לא יכול להראות אותו, אז אני כותב את המילה המלאה "מעלות"). אם אתה משתמש ביחידת הזווית הרגילה(!), שבשבילך היא לא כל "רגילה", אבל קנה-המידה הוא בדיוק כמו בציר ה-X הרגיל, אז אתה פשוט משמיט את סימן "מעלות". ליחידה זו למדידת זוויות קוראים "רָדיאן", על שם המילה רדיוס - אזכיר לך, שהשתמשנו עד עכשיו במעגל עם רדיוס = 1! בעיקרון אתה יכול לקחת מעגל ברדיוס כלשהו, ובמקום למדוד זווית מרכזית כלשהי במעלות, אתה יכול למדוד את אורך הקֶשֶת ביחידות רדיוס! המילה "קשת" היא מקור המונח ARC - הפונקציות הטריגונומטריות ההפוכות: "הקשת (הזווית) שהסינוס שלה שווה משהו".
