ביידן בטיפשותו (או טיפשות יועציו, אבל זה לא פוטר אותו) גרם נזק לאלו שביקש לעזור להם. כך למשל בהתעקשותו שישראל לא תיכנס לרפיח (התעקשות שישראל בהתחלה נענתה לה ובהמשך שמה עליה פס) כמו גם בהפסקות אש ארוכות וכו', הוא בס"ה הביא להתארכות המלחמה ברצועת עזה ומתוך כך להתארכות הסבל של תושבי הרצועה. אבל ביידן, כאילו היה אירופאי מצוי, היה טיפש מכדי לקלוט את הקטע המובן מאליו הנ"ל.
לכן על אף שאינני זוכר התייחסות ספציפית שלו לגבי אירן, אני בהחלט מקבל את דברייך בענין. אכן הוא בסופו של דבר גרם נזק כמובן גם למדינת ישראל, אם כי מוגבל למדי (וזה בזכות השלטון הישראלי כמובן, לא בזכותו). מצב מוזר, שכן בהחלט נכון שהוא היה אוהב ישראל למצער עד כהונתו כנשיא או אמצעיתה. אבל הוא שם את צרכיו הפוליטיים (שבדיעבד התבררו כמיותרים, שכן לא התמודד כלל לכהונה נוספת) לפני טובתה של ישראל. אולי טבעי לפוליטיקאים זרים, אבל בוודאי שלנו יש סדרי קדימויות אחרים.
אגב, האיש גם היה חוצפן לא קטן (ולא לטובת ישראל), כשבאופן גלוי ופומבי התערב בעניינים שהם במובהק עניינים פנים-ישראליים. סירוב להיפגש עם ראש ממשלת ישראל הנבחר מאחר ויש אופוזיציה פנים-ישראלית לאיזו רפורמה (משפטית או אחרת) שהוא מבקש להעביר, זאת חוצפה ברמות שאני לא זוכר אותן מממשל אמריקאי. אמנם ביידן לא היה הנשיא האמריקאי הראשון להתערב בעניינים פנים-ישראליים. אבל לעשות זאת בצורה כל כך בוטה ופומבית? אני באמת לא זוכר.