טקס חניכה
מאחר שמאז שהתוודעתי לפורום הזה, אני נמשך להציץ בו לעיתים די תכופות, חשבתי שהגיעה העת ל"טקס החניכה", ולמרות שכבר חלקתי עם הפורום מקצת מהספרים האהובים עלי, אנסה לתמצת את זה ברשימה אחת. אחד הסופרים האהובים ביותר עלי, הוא יעקב שבתאי. שני הרומנים שלו - "זכרון דברים" ו"סוף דבר" אהובים עלי במיוחד. להתהלך בתל-אביב עם יעקב שבתאי, בשדרות העצים, וברחובות השונים, זו חוויה נהדרת. ספר הסיפורים של שבתאי, "הדוד פרץ ממריא" פחות אהוב. אהוב עלי מאוד דוד גרוסמן, על ספריו השונים: "ספר הדקדוק הפנימי", "שתהיי לי הסכין", ויתר ספריו. נהנית מאוד מספרה של יעל הדיה - "תאונות". קראתי אותו כשהייתי בטיול בסין. ישבתי בבית תה במרכז בייג'ין והרגשתי בלב תל-אביב, בגן מאיר. סופר נוסף האהוב עלי במיוחד הוא אלבר קאמי, אגב דווקא ספריו היותר עיוניים - "המיתוס של סיזיפוס", "האדם המורד" אבל גם "הזר" וגם את המחזה הנפלא "הנפילה" (ואגב, את הביצוע הנהדר של ניקו ניתאי, שכבר ראיתי כמה וכמה פעמים, עוד לפני מספר שנים). יש ספרים רבים נוספים, המצויים בספרייתי. ורק כדי להשלים את טקס החניכה, שלצערי מצייר חלק מכתיבתי: "שפתי מלאה קלישאות. אני מחפש שפה אמיתית. שפה מבטאת. שפה כואבת ושמחה. והדברים שנכתבים כעת – מה דינם? לאיזו כתיבה הם כפופים? הכתיבה המזויפת. השתרש הזיוף, לא בנקל ייעקר. השתלטה העצלות, לא תוותר על כיבושיה על נקלה."
מאחר שמאז שהתוודעתי לפורום הזה, אני נמשך להציץ בו לעיתים די תכופות, חשבתי שהגיעה העת ל"טקס החניכה", ולמרות שכבר חלקתי עם הפורום מקצת מהספרים האהובים עלי, אנסה לתמצת את זה ברשימה אחת. אחד הסופרים האהובים ביותר עלי, הוא יעקב שבתאי. שני הרומנים שלו - "זכרון דברים" ו"סוף דבר" אהובים עלי במיוחד. להתהלך בתל-אביב עם יעקב שבתאי, בשדרות העצים, וברחובות השונים, זו חוויה נהדרת. ספר הסיפורים של שבתאי, "הדוד פרץ ממריא" פחות אהוב. אהוב עלי מאוד דוד גרוסמן, על ספריו השונים: "ספר הדקדוק הפנימי", "שתהיי לי הסכין", ויתר ספריו. נהנית מאוד מספרה של יעל הדיה - "תאונות". קראתי אותו כשהייתי בטיול בסין. ישבתי בבית תה במרכז בייג'ין והרגשתי בלב תל-אביב, בגן מאיר. סופר נוסף האהוב עלי במיוחד הוא אלבר קאמי, אגב דווקא ספריו היותר עיוניים - "המיתוס של סיזיפוס", "האדם המורד" אבל גם "הזר" וגם את המחזה הנפלא "הנפילה" (ואגב, את הביצוע הנהדר של ניקו ניתאי, שכבר ראיתי כמה וכמה פעמים, עוד לפני מספר שנים). יש ספרים רבים נוספים, המצויים בספרייתי. ורק כדי להשלים את טקס החניכה, שלצערי מצייר חלק מכתיבתי: "שפתי מלאה קלישאות. אני מחפש שפה אמיתית. שפה מבטאת. שפה כואבת ושמחה. והדברים שנכתבים כעת – מה דינם? לאיזו כתיבה הם כפופים? הכתיבה המזויפת. השתרש הזיוף, לא בנקל ייעקר. השתלטה העצלות, לא תוותר על כיבושיה על נקלה."
