לא חשבתי שהיה כאן ספק, אבל אם העלית
אז אשתדל לקצר ולתמצת. נראה שהתואר המכובד שעל המצבה זה לאו דווקא לשבת. ואוליי גם לאו דווקא לתפילה. המסר הוא ברור. משכים זה המקדים לביהמ"ד. מעריב זה המאחר לצאת מביהמ"ד. ואתן דוגמאות. קטע המופיע בתפילת שחרית אשרינו שאנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומייחדים שמך בכל יום תמיד ואומרים פעמיים באהבה: שמע ישראל... ועוד: מנין=עשרה לתפילה. כי יש לזה חשיבות מיוחדת. המקדים להיות מעשרה ראשונים, נוטל שכר כולן שכרו כשל הבאים מאוחר יותר. לא שלהם אין שכר חלילה. אבל שכרו מרובה. בקשר לשבת שהזכרת: הרי שבשבת יש משהו מעט שונה: למרות הזמן הקבוע של היום השביעי. הרי שיש עניין מיוחד בתוספת שבת. ועל זה אומרים בזמירות לשבת המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא, שמחים לשמרו ולערב ערובו, זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו היינו, הדלקת הנר, מעט לפני שבת. וכן הבדלה במוצ"ש. ואם כבר, אז עוד משהו: וזה קשור לאמונה ולתקווה לגאולה הנצחית לעם ישראל. לפי האמונה, אנו נמצאים כעת בשנת 5763 מבריאת העולם. ז"א, אנו לקראת סוף האלף השישי. בתהילים פרק צ´ נאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר כל אלף שנים שלנו שוה לאחד מימיו של הבורא. האלף השישי שווה ליום השישי. האלף השביעי מקביל ליום שבת שכולו מנוחה. והרי אם נוסיף מקודש על החול בערב שבת, הרי הקב"ה אף הוא ינהג בנו מידה כנגד מדה, ויקרב את הגאולה בהוסיפו כעת סוף האלף השישי ע"י גאולתינו טרם הזמן. אני מתנצל על "השיעור". הפעם כתבתי משהו בסגנון שלא נקשר לפורום, אבל נגררתי לזה, עקב התגובה לכותב הנכבד שלפניי. מקווה שאף אחד לא נראה מוטרד מזה. אם כן, אז אני מצפה להערה, כדי שלהבא אדע להמנע.
