טעמים משתנים

[melancholy man]

טעמים משתנים

כשהייתי ילד, וזה היה מזמן לפני 20 15 שנה, את המערכת שלי מילאו ציללי גיטרה בדיסטורשן, לקום בבוקר עם InRock של הסגולים או In-A-Gada-Da-Vida של הפרפר נראה לי הדבר הכי הגיוני בעולם, לחזור מבית ספר ולשים את החוויה של ג'ימי הנדריקס לא היה בכלל שאלה, אלא מובן מאילו, הקלפטון היחיד שיכלתי לשמוע היה דיאזראלי גירס או גלגלי האש, בשעות בין הערביים הרגועות לד זפ מילאו את הבית בדם ואש ותימרות סולו תופים של בונזו, ניל יאנג, לאונרד כהן או בוב דילן היו משהו לשים רק בעיתות מצוקה ממש (למשל כשאימא צועקת: תנמיך כבר את הרעש הזה, אני לא מבינה איך אתה קורא לצרחות האלה מוסיקה...). עכשיו זה לא שאני לא שומע את speed king או Rock and Roll יותר, אבל יותר ויותר אני שם לב, שניל יאנג, במיוחד באלבומים הראשונים שלו הוא כוכב המערכת שלי יחד עם פרוג/פולק רוק איטי (בחיים לא הייתי מאמין שאשמע כל כך הרבה סטרובס, אגב תודה יקי) והמון פסיכדליה בריטית וקליפורנית. אז נכון, אני מזדקן, אני שם יותר לב למילים וחשוב לי שהלחנים יהיו מורכבים יותר, אבל לא זה הנושא, מה שאני רוצה לשאול, הוא אם גם אתם מרגישים לפעמים שהטעם שלכם משתנה?

 

[TheFly]

לא ../images/Emo8.gif

אבל זה אני, בנעוריי אהבתי את כל הטעמים כולם במידה שווה. המינון בהאזנה לטעם זה או אחר היה זה שמשתנה בהתאם ליום, לעונה ולטיב השכנה. אמנם חלפו כמו שאמרת איזה 15 - 20 שנה אולם גם היום לא השתנה אצלי כלום, תמיד לאורך ציר זמן תהיה עדיפות לטעם זה או אחר,כיום משום מה בניגוד אלייך אני חוזר יותר ויותר אל הדם האש ותמרות העשן, הילדים נכנסים לממ"ד בכל פעם שנדלקת המערכת.

 

[Abbe Faria]

משתנים תמיד

אני לא חושב שיש שנה אחת ב9-10 שנים שאני שומע רוק, קונה אלבומים וכו שבה הטעם שלי היה זהה לשנה שקדמה לה... מגיל 13 עד גיל 15 העולם המוסיקלי שלי היה מורכב מביטלס, קווין ומה שהיה באמ טי וי (כבר אז העדפתי לשמוע דברים שנשמעו כמו מוסיקה והתרחקתי מכל הטייק דאטים למיניהם)... ומאז אני חושב שכל הזמן אני מכיר עוד ועוד להקות וסגנונות והטעם לשי משתנה בהתאם...

 

[HelterSkelter1]

אצלי זה בעיקר

"תופעת ההתרחבות", זאת אומרת, הטעם שלי רק גדל ומתרחב, הוא לא משתנה הרבה. כמובן שיש להקות שפעם הייתי שומע המון, והיום פחות (כמו קווין והביטלס) אבל זה בעיקר בגלל שכמות המוסיקה שאני שומע גדלה, ולכן בהתאם כמות הפעמים שאני שומע כל להקה בדר"כ קטנה. בכלליות אפשר להגיד שעשיתי מעין מעבר מלהקות מסויימות ברוק קלאסי לרוק מתקדם ונגזרותיו, וגם קצת מוסיקה קלאסית, אבל את רוב המוסיקה שברשותי אני שומע.

 

[giba70]

אצלי זה מסתעף לכל מיני כיוונים

כשהתחלתי להקשיב למוזיקה רצינית זה היה רוק מתקדם ואמנים שהם בעצם המכנה המשותף של רוב החברים כאן (פינק פלויד, קינג קרימזון, רנסנס, ג'נסיס, יס, טראפיק, דיוויד בואי, רולינג סטונס, דורז, ביטלס, קרוסבי סטילס נאש ויאנג, גרייטפול דד, ג'וני מיטשל, וולווט אנדרגראונד והחברים, טום וייטס). בהמשך פניתי למחוזות שונים: ברזיל (קייטנו ולוזו, שיקו בוארקה, מילטון נסימנטו, שיקו סיינס) אפריקה (מאנו דיבנגו, סליף קייטה), קצת פיוז'ן (פאט מתיני, אזימות), וגם קצת דברים אלקטרוניים ואסיד ג'אזיים (פילה ברזיליה, מאסיב אטאק, תיוורי קורפוריישן, סמוק סיטי) שאולי יכונו כאן מוזיקת מעליות, אבל אני נהנה להקשיב להם. גם פאנקי בסגנון ג'מירוקוואי, גם רד הוט, ועוד להקות שכנראה ייכנסו להגדרה של אגדות רוק עם חלוף הזמן (אר-אי-אם, רדיוהד), גם ביורק (איזה סגנון היא שרה בכלל?) ועוד דברים לא מוגדרים כגון ספיריטואלייזד (מישהו מכיר?) תמיד מחפש דברים חדשים שיעניינו אותי

 

[נרקומן ציבור]

ספיריטואלייזד

לא הייתי אומר עליהם שהם לא מוגדרים, להפך, הם נכנסים בול להגדרה של פוסט רוק, על הצד היותר מלודי ומיינסטרימי שבו, להקה נפלאה ללא ספק. תבדוק באותו נושא גם את sigur ros, m83, a silver mt.zion והאמת שיש עוד המון וזה רק הולך ונהיה יותר קיצוני.

 

[giba70]

אוקיי, אז זה פוסט רוק, אבל...

העניין הוא שבשבילי זה לא מוגדר כל כך, כי הסגנון שלהם הוא נישה חדשה בשבילי, אין לי בדיסקיה/קלטייה שום דבר דומה לזה. לכן אצלי הם לא מקוטלגים בשום קטגוריה עם אחרים. האם כל להקת פוסט רוק נשמעת כמוהם? כי פוסט רוק זה נשמע מושג מאוד כוללני.

 

[נרקומן ציבור]

האמת שלא.

פוסט רוק זה באמת מוזג מאוד כוללני, יש להקות שנשמעות כמו ספירטואלייזד במידה מסויימת ויש להקות שרחוקות ממנה לחלוטין.

 

[קיר קמט]

השתנה, בטח השתנה.

אני רק אזכיר את הדוגמה הקיצונית - כשבאתי לפורום, הודעתי קבל עם ועדה שאני לא סובל, בלשון המעטה, את סגול כהה

מאז, הרבה מים עברו בירקון. אני חושב שאנשים משתנים בכל מקרה, כי באיזשהו שלב אתה מגלה שכבר מיצית את האלבומים האלו והאלו, והגיע הזמן לעבור למשהו חדש. משהו חדש שגורם לדיסקים אחרים להעלות אבק.

 

[noosh]

כל הזמן

פעם, למשל, הייתי בטוחה שאני לא אצליח אף פעם להרדם בלי האנפלאגד של הקורז... העניין הוא גם שמכירים דברים, ככה שנחשפים לדברים חדשים שתופסים את מקומם של הישנים. אני לא מרגישה שהטעם שלי בזמן האחרון השתנה בדרגה שאני לא יכולה לסבול משהו שפעם ממש אהבתי, אבל מצד שני, פרק הזמן שאני חשופה למוזיקה הזאת הוא קצר יחסית... אני חושבת לפעמים, שאין מצב שאני לא אוהב את לד זפ או את ג'ת'רו, אבל האמת היא שאף פעם אי אפשר לדעת.. הנה, כבר די הרבה זמן לא שמתי אלבום פרוג במערכת, מצד שני הדורז חזרו אליי, וגם לד זפ (שאף פעם לא ממש עזבו) האמת היא שעכשיו אני בתקופת משבר, אני מתנדנדת בין סגנונות ולא מצליחה להחליט מה מתקשר לי.. אני תקופה באלבומים שהקשתי להם יותר מדי, אבל לא מצליחה לבחור משהו חדש לקנות, שהוא באמת חדש אני מקווה שזה יעבור בקרוב

 

[Chocoholic]

היקום אכן מתרחב

בראשית הייתה מוסיקה קלאסית. מוצארט בשבילי היה כמו סיד בארט, או בוב דילן. ביקום מקביל, קטן יותר, היו שנות השמונים, עם כל מה שמשתמע מכך (וזה כולל את הטחינה הבלתי נפסקת של המצעד הלועזי ברשת ג' בשבתות, ששקול היום כמעט לטחינה של גלגל"צ); אבל כל זה היה בתקופה הפרה-היסטורית ונותרו מעט עובדות מתועדות על כך, בעיקר בצורה של תקליטים קלאסיים ששמורים כיום במוזיאון הלאומי במצב טוב. כוכבים מעטים נוצרו מחומר נפוץ בזמנו שנקרא "פסטיגל" אך אין צורך להרחיב על כך בפרק זה. לאחר מכן, ריק. ואקום. היה יקום אחיד אך הוא לא הכיל כלום. החומר שהרכיב את העולמות שהוזכרו לפני כן התכלה כמעט כולו, והכמות המזערית שנשארה הייתה זניחה ופינתה את מקומה ליסודות אחרים. לאחר כשנה וחצי - הארץ הייתה תהו ובהו. תופעה פיזיקלית מעניינת, אם כי לא ממש מפתיעה, שבה כל היסודות הקיימים מתערבבים ומתרכבים ליצירת מה שנקרא "אי-העדפה/חוסר העדפה מוזיקלית". דוגמאות לתופעה יכולות להיות: גל הגראנג' הגואה בתחילת שנות התשעים בשילוב ז'אנר הראפ שרק יצא מהגטאות ופרץ אל העולם; או פופ מסונתז של שנות השמונים הדועכות בשילוב סצנת הרוק הישראלית שהתבלטה מאוד בתפר שבין השמונים לתשעים. ב 1988 בקירוב, התרחש פיצוץ עז בקצה מרוחק ביקום. הדי הפיצוץ הזה (ביטלס) היוו למעשה את החומר ההיולי שמרכיב כיום כ 90% מהיקום, אך התפשטותו נארכה כמה שנים. כמה משלבי ההתפשטות אינם רלבנטים לפרק זה, אך נציין כי עד שנת 1995 היקום עבר תהליך של גיבוש ונקבעה צורתו הכללית כפי שהיא מוכרת כיום; בזמן זה הונחו אבני היסוד ונוצרו התנאים המתאימים ליצירת חיים ומקובל לאמר כי כבר ב 1996 נוצרו תנאים די נוחים להתפתחותם. הובחן כי ב 1997 הופיעה אחת מצורות החיים הדומיננטיות כיום ביקום, בצורת ה Animals,שאחריה כמובן נוספו קרובי משפחה. כיום, 2004, המגוון אמנם אינו רחב במיוחד אך עשיר מאוד מבחינת תוכנו וצורותיו; קשה מאוד להעריך את קצב ההתרחבות. המגמה כיום בקרב מדענים היא ליצירה, ככל הנראה, של אחת מצורות החיים המתקדמות ביותר, הקרויה "רוק מתקדם"; למרות שעד היום הובחנו מקרים ספורים של צורות חיים מפותחות אלה, עדיין קשה לקבוע את עתידן וקצב התרבותן.

 

[F u n k y M o n k]

טעמים משתנים תמיד, זה ברור..

אבל עניין מעניין לא פחות הוא הסיבה להשתנותם... אני, למשל, באופן אישי, מלבד שינויי הטע ם שנבעו מגיל, מצברוח כללי וכו', היה השינוי שהוא אולי לא חזק אבל הוא בהחלט דרמטי, ולו רק בגלל הסיבה. בעבר הייתי שומע בעיקר רוק מתקדם ומכריז קבל עם ועדה שאף אחד מהרוקרים האחרים לא מגרד את הרוק המתקדם בסוליות מגפיו...אבל לא שינוי הטעם המוזיקלי הוא שגרם לי לשמוע יותר ויותר רוק קלאסי ולאהוב אותו יותר- אלא המעריצים! בכל מקום שבו אתה קורא על פרוג, על ביקורות, על להקות חדשות- הכל! תמיד אתה מוצא איזו נימה מתנשאת שבאה להסביר לך שאם אתה לא מוזיקאי מדופלם (יעני) אין לך מה לחפש בתחום! ואני? אני לא מוזיקאי מדופלם! מה לעשות!? אז לא הבנתי את הא-טונליות של קינג קרימזון, ולא הבנתי את מעברי הסולמות של ג'נטל ג'ייאנט- וכל מה שהבנתי זה שבגלל זה אני לא זכאי לשמוע רוק מתקדם. אוהבי הרוק הקלאסי (שחלקם אוהבים *גם* רוק מתקדם..."גם" מילת מפתח) הם קהילה הרבה פחות מתנשאת, הרבה פחות סגורה ועדיפה בהרבה- ואני מרגיש יותר נוח עם זה. אובססיה טיפשית אולי- אבל ככה זה אצלי, ואני חושב שיש לא מעט שהגישה המעצבנת של "מביני העניין" בפרוג מציקה להם.

 

[brotos]

מילים כדורבנות

אני לא מבין הרבה במוזיקה מקצועית אבל עדיין אוהב רוק מתקדם. זה נורא מעצבן שיש כאלה שמצפים שתבין כל ניואנס באיזה שיר. אני פשוט אוהב את זה כי זה טוב, כי זה אומנות טהורה, כי זה בריטי ופשוט כי זה כישף אותי.

 

[ThePiper]

הממ...

לא נראה לי שאני חיה מספיק זמן כדי שהטעם שלי ישתנה D= בכל אופן, דברים אצלי לא משתנים, רק נוספים עוד ועוד דברים. ואגב סטרובס, אני בטוח מפסידה משהו אבל תמליצו לי על אלבום שלהם בתור התחלה.

 

[giloni]

את מפסידה הרבה

אם הצד הפולקי של הרוק מושך אותך לכי על: From the Witchwood אם הצד הרוקי של הרוק מושך אותך לכי על: Hero&Heroine אם שניהם יחד, לכי על: Grave new world ו/או על Bursting at the seams אם יש לך הרבה כסף, קני את ארבעתם, ויפה שעה אחת קודם (בעיקר כדי שניבלונג-מלנכולי שלנו לא ישאר גלמוד) יקי

 

[OzzzzzY]

טעם משתנה...והרבה...

וזה נובע בעיקר מהעובדה , שלוקח די הרבה זמן להכיר את הז'אנרים השונים במוזיקה , ולכן יש סיכוי סביר , שטעם של אדם מסויים ישתנה ברגע שהוא יחשף לז'אנר שהוא עדיין לא הכיר (לא תמיד זה משפיע)... כמו כן , יש ז'אנרים שלוקח לפעמים הרבה זמן להכיר אותם ולהתרגל אליהם , ולפעמים יש תחושה של יאוש שגורמת לנו לחשוב "הז'אנר הזה הוא לא בשבילי" , "אני רוצה משהו פשוט יותר" , אבל כידוע לוקח לפעמים זמן רב כדי להבין מה מתאים לנו ומה לא.... דבר נוסף המשפיע על הטעם הוא הסביבה שלנו...רוב הזמן בתיכון שמעתי מטאל והרבה , ודבר עיקרי שהשפיע על הטעם שלי בתקופה ההיא היו בעיקר חברים מהתיכון שגם שמעו מטאאל... היום הטעם שלי הוא שונה בהרבה , בעיקר בגלל הפורום הזה , שהוא גם סוג של סביבה

 

[guymaor]

בניגוד אליך

אני התחלתי לשמוע מוזיקה רצינית רק בשנתיים האחרונות ואני חושב שטעם שלי לא השתנה אלה רק התפתח בעקבות חשיפה לדברים חדשים... אני התחלתי עם הדורז והפינק פלויד קניתי רק אלבומים של הדורז ושל הפינק ולא הכרתי שום דבר אחר כמובן שיש לי את *כל* האלבומים של הדורז כולל אוסף כפול מהופעה חיה ואין לי את האוסף... וגם לפינק פלויד יש מקום נכבד בדיסקיה שלי הכל השתנה מהרגע שראיתי עם אבא שלי את הסרט על הנדריקס התחלתי להתעניין להוריד בקאזה (כן כן מה לעשות) בהתחלה היה את מומה שחרשתי עליו 50 אלף פעם פתעום מצאתי את עצמי שומע ביטלס ועוד דברים שהייתי צוחק על אבא שהוא שומע והיום הטעם שלי הרגבה יותר רחב ואני עדיין משתדל לשמוע ולהכיר ולהתפתח כמה שיותר מהכל וכן אני שומע גם רוק עכשווי וגם את המוזיקה של פעם ואני נהנה מהמעבר בין כל הדברים.

 

[meindelbium]

ממרום 16 שנותי....

כן אבל זה בעיקר כתוצאה מחוסר חשיפה זה לא שהטעם באמת השתנה: לא אהבתי משהו וחמש שנים מאוחר יותר התקרבתי פתאומית אבל כן.....מה שעוב רבמערכת משתנה מבקסטריט (דיסק ראשון) ליתרו הכלי (האחרון)

 

[פסיכי דה לה ליאור]

שינויים לנצח!!!

גם אני עברתי כמה מטאמורפוזות קטנות במהלך 18 השנים שבהם אני חי, אבל בעיקר ב5 שנים האחרונות. זה התחיל מאמרות כמו גאנז אנד רוזס הם להקת הרוק הכי טובה בעולם, וגם איירוסמית (כן גם אני הייתי ככה פעם...) אח"כ הייתה תקופת ההערצה המטורפת לפלוידים (שעדיין קיימת... בכל זאת יש דברים שלא משתנים), אח"כ נחשפתי יותר לביטלס, להנדריקס, לזפלינים... ואז התפתחתי והגעתי גם למקומות שלא חשבתי בכלל שאני אגיע אליהם... הענק העדין, סיימון וגרפונקל, ביץ' בויז, ג'פרסון אווירון... אני פסיכדליה!? אני גם מאמין שאני אמשיך להחשף לעוד דברים ולשנות את הטעם שלי בהתאם, הכל זה בעצם תחנות, נקודות מעבר בחיים... חוצמזה... שינויים זה דבר טוב!!!

 

[pasteran]

גם אני מהמתרחבים

אני תמיד מנסה דברים חדשים רחוקים מאוד אחד מהשני, חלקם אני אוהב יותר חלקם פחות. ומשום מה אצלי לא בא דבר חדש על חשבון קודמו.