melancholy man
New member
טעמים משתנים
כשהייתי ילד, וזה היה מזמן לפני 20 15 שנה, את המערכת שלי מילאו ציללי גיטרה בדיסטורשן, לקום בבוקר עם InRock של הסגולים או In-A-Gada-Da-Vida של הפרפר נראה לי הדבר הכי הגיוני בעולם, לחזור מבית ספר ולשים את החוויה של ג'ימי הנדריקס לא היה בכלל שאלה, אלא מובן מאילו, הקלפטון היחיד שיכלתי לשמוע היה דיאזראלי גירס או גלגלי האש, בשעות בין הערביים הרגועות לד זפ מילאו את הבית בדם ואש ותימרות סולו תופים של בונזו, ניל יאנג, לאונרד כהן או בוב דילן היו משהו לשים רק בעיתות מצוקה ממש (למשל כשאימא צועקת: תנמיך כבר את הרעש הזה, אני לא מבינה איך אתה קורא לצרחות האלה מוסיקה...). עכשיו זה לא שאני לא שומע את speed king או Rock and Roll יותר, אבל יותר ויותר אני שם לב, שניל יאנג, במיוחד באלבומים הראשונים שלו הוא כוכב המערכת שלי יחד עם פרוג/פולק רוק איטי (בחיים לא הייתי מאמין שאשמע כל כך הרבה סטרובס, אגב תודה יקי) והמון פסיכדליה בריטית וקליפורנית. אז נכון, אני מזדקן, אני שם יותר לב למילים וחשוב לי שהלחנים יהיו מורכבים יותר, אבל לא זה הנושא, מה שאני רוצה לשאול, הוא אם גם אתם מרגישים לפעמים שהטעם שלכם משתנה?
כשהייתי ילד, וזה היה מזמן לפני 20 15 שנה, את המערכת שלי מילאו ציללי גיטרה בדיסטורשן, לקום בבוקר עם InRock של הסגולים או In-A-Gada-Da-Vida של הפרפר נראה לי הדבר הכי הגיוני בעולם, לחזור מבית ספר ולשים את החוויה של ג'ימי הנדריקס לא היה בכלל שאלה, אלא מובן מאילו, הקלפטון היחיד שיכלתי לשמוע היה דיאזראלי גירס או גלגלי האש, בשעות בין הערביים הרגועות לד זפ מילאו את הבית בדם ואש ותימרות סולו תופים של בונזו, ניל יאנג, לאונרד כהן או בוב דילן היו משהו לשים רק בעיתות מצוקה ממש (למשל כשאימא צועקת: תנמיך כבר את הרעש הזה, אני לא מבינה איך אתה קורא לצרחות האלה מוסיקה...). עכשיו זה לא שאני לא שומע את speed king או Rock and Roll יותר, אבל יותר ויותר אני שם לב, שניל יאנג, במיוחד באלבומים הראשונים שלו הוא כוכב המערכת שלי יחד עם פרוג/פולק רוק איטי (בחיים לא הייתי מאמין שאשמע כל כך הרבה סטרובס, אגב תודה יקי) והמון פסיכדליה בריטית וקליפורנית. אז נכון, אני מזדקן, אני שם יותר לב למילים וחשוב לי שהלחנים יהיו מורכבים יותר, אבל לא זה הנושא, מה שאני רוצה לשאול, הוא אם גם אתם מרגישים לפעמים שהטעם שלכם משתנה?