intelligence IQ150
New member
טעמו וראו כי טוב ה'
אני לא כותב את ההודעה הזאת כדי להיתווכח איתכם על קימו של ה' אני כותב אותה כדי שתראו כי טוב ה' כי לעולם חסדו "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, הוא כל התורה כולה על רגל אחת. האדם מצווה לאהוב את חבירו כמוהו. האדם נברא בצלם אלוקים. באדם יש מהות אלוקית, בחינה אלוקית. כל אדם מצווה לגלות את את הבחינה האלוקית שבחבירו. באותה מידה שמעניק כל אדם חשיבות ומגלה את היחודיות שבעצמו, רואה בעצמו ישות יחודית בלעדית - כך עליו לראות את חבירו, לגלות בו ישות עצמית מיוחדת. עליו להתייחס אל חבירו כאל "נושא" נוסף בכלל הגדול והשלם ולא כ"מושא" או "לואי" אחר שנמצא בצידו או מתחתיו. האדם מוקיר ומעריך את הזולת באותה מידה שמתייחס כך אל עצמו. "ואהבת לרעך כמוך", יש משהו רע בלאהוב מישהו אחר?? אני לא חושב כך "הודו ליהוה כי-טוב: כי לעולם חסדו. ב הודו, לאלוהי האלוהים: כי לעולם חסדו. ג הודו, לאדוני האדונים: כי לעולם חסדו. ד לעושה נפלאות גדולות לבדו: כי לעולם חסדו. ה לעושה השמיים, בתבונה: כי לעולם חסדו. ו לרוקע הארץ, על-המים: כי לעולם חסדו. ז לעושה, אורים גדולים: כי לעולם חסדו. ח את-השמש, לממשלת ביום: כי לעולם חסדו. ט את-הירח וכוכבים, לממשלות בלילה: כי לעולם חסדו. י למכה מצריים, בבכוריהם: כי לעולם חסדו. יא ויוצא ישראל, מתוכם: כי לעולם חסדו. יב ביד חזקה, ובזרוע נטויה: כי לעולם חסדו. יג לגוזר ים-סוף, לגזרים: כי לעולם חסדו. יד והעביר ישראל בתוכו: כי לעולם חסדו. טו וניער פרעה וחילו בים-סוף: כי לעולם חסדו. טז למוליך עמו, במדבר: כי לעולם חסדו. יז למכה, מלכים גדולים: כי לעולם חסדו. יח ויהרוג, מלכים אדירים: כי לעולם חסדו. יט לסיחון, מלך האמורי: כי לעולם חסדו. כ ולעוג, מלך הבשן: כי לעולם חסדו. כא ונתן ארצם לנחלה: כי לעולם חסדו. כב נחלה, לישראל עבדו: כי לעולם חסדו. כג שבשפלנו, זכר לנו: כי לעולם חסדו. כד ויפרקנו מצרינו: כי לעולם חסדו. כה נותן לחם, לכל-בשר: כי לעולם חסדו. כו הודו, לאל השמיים: כי לעולם חסדו" כי לעולם חסדו "ו * אנכי יהוה אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים: לא-יהיה לך אלהים אחרים, על-פני. ז לא-תעשה לך פסל, כל-תמונה, אשר בשמים ממעל, ואשר בארץ מתחת--ואשר במים, מתחת לארץ. ח לא-תשתחוה להם, ולא תעבדם: כי אנכי יהוה אלהיך, אל קנא--פקד עון אבות על-בנים ועל-שלשים ועל-רבעים, לשנאי. ט ועשה חסד, לאלפים--לאהבי, ולשמרי מצותו (מצותי). {ס} י לא תשא את-שם-יהוה אלהיך, לשוא: כי לא ינקה יהוה, את אשר-ישא את-שמו לשוא. {ס} יא שמור את-יום השבת, לקדשו, כאשר צוך, יהוה אלהיך. יב ששת ימים תעבד, ועשית כל-מלאכתך. יג ויום, השביעי--שבת, ליהוה אלהיך: לא תעשה כל-מלאכה אתה ובנך-ובתך ועבדך-ואמתך ושורך וחמרך וכל-בהמתך, וגרך אשר בשעריך--למען ינוח עבדך ואמתך, כמוך. יד וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויצאך יהוה אלהיך משם, ביד חזקה ובזרע נטויה; על-כן, צוך יהוה אלהיך, לעשות, את-יום השבת. {ס} טו כבד את-אביך ואת-אמך, כאשר צוך יהוה אלהיך--למען יאריכן ימיך, ולמען ייטב לך, על האדמה, אשר-יהוה אלהיך נתן לך. {ס} טז לא תרצח, {ס} ולא תנאף; {ס} ולא תגנב, {ס} ולא-תענה ברעך עד שוא. {ס} יז ולא תחמד, אשת רעך; {ס} ולא תתאוה בית רעך, שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו, וכל, אשר לרעך. {ס} יח את-הדברים האלה דבר יהוה אל-כל-קהלכם בהר, מתוך האש הענן והערפל--קול גדול, ולא יסף; ויכתבם, על-שני לחת אבנים, ויתנם, אלי." יש כאן משהו רע?? לא חושב כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד"
אני לא כותב את ההודעה הזאת כדי להיתווכח איתכם על קימו של ה' אני כותב אותה כדי שתראו כי טוב ה' כי לעולם חסדו "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, הוא כל התורה כולה על רגל אחת. האדם מצווה לאהוב את חבירו כמוהו. האדם נברא בצלם אלוקים. באדם יש מהות אלוקית, בחינה אלוקית. כל אדם מצווה לגלות את את הבחינה האלוקית שבחבירו. באותה מידה שמעניק כל אדם חשיבות ומגלה את היחודיות שבעצמו, רואה בעצמו ישות יחודית בלעדית - כך עליו לראות את חבירו, לגלות בו ישות עצמית מיוחדת. עליו להתייחס אל חבירו כאל "נושא" נוסף בכלל הגדול והשלם ולא כ"מושא" או "לואי" אחר שנמצא בצידו או מתחתיו. האדם מוקיר ומעריך את הזולת באותה מידה שמתייחס כך אל עצמו. "ואהבת לרעך כמוך", יש משהו רע בלאהוב מישהו אחר?? אני לא חושב כך "הודו ליהוה כי-טוב: כי לעולם חסדו. ב הודו, לאלוהי האלוהים: כי לעולם חסדו. ג הודו, לאדוני האדונים: כי לעולם חסדו. ד לעושה נפלאות גדולות לבדו: כי לעולם חסדו. ה לעושה השמיים, בתבונה: כי לעולם חסדו. ו לרוקע הארץ, על-המים: כי לעולם חסדו. ז לעושה, אורים גדולים: כי לעולם חסדו. ח את-השמש, לממשלת ביום: כי לעולם חסדו. ט את-הירח וכוכבים, לממשלות בלילה: כי לעולם חסדו. י למכה מצריים, בבכוריהם: כי לעולם חסדו. יא ויוצא ישראל, מתוכם: כי לעולם חסדו. יב ביד חזקה, ובזרוע נטויה: כי לעולם חסדו. יג לגוזר ים-סוף, לגזרים: כי לעולם חסדו. יד והעביר ישראל בתוכו: כי לעולם חסדו. טו וניער פרעה וחילו בים-סוף: כי לעולם חסדו. טז למוליך עמו, במדבר: כי לעולם חסדו. יז למכה, מלכים גדולים: כי לעולם חסדו. יח ויהרוג, מלכים אדירים: כי לעולם חסדו. יט לסיחון, מלך האמורי: כי לעולם חסדו. כ ולעוג, מלך הבשן: כי לעולם חסדו. כא ונתן ארצם לנחלה: כי לעולם חסדו. כב נחלה, לישראל עבדו: כי לעולם חסדו. כג שבשפלנו, זכר לנו: כי לעולם חסדו. כד ויפרקנו מצרינו: כי לעולם חסדו. כה נותן לחם, לכל-בשר: כי לעולם חסדו. כו הודו, לאל השמיים: כי לעולם חסדו" כי לעולם חסדו "ו * אנכי יהוה אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים: לא-יהיה לך אלהים אחרים, על-פני. ז לא-תעשה לך פסל, כל-תמונה, אשר בשמים ממעל, ואשר בארץ מתחת--ואשר במים, מתחת לארץ. ח לא-תשתחוה להם, ולא תעבדם: כי אנכי יהוה אלהיך, אל קנא--פקד עון אבות על-בנים ועל-שלשים ועל-רבעים, לשנאי. ט ועשה חסד, לאלפים--לאהבי, ולשמרי מצותו (מצותי). {ס} י לא תשא את-שם-יהוה אלהיך, לשוא: כי לא ינקה יהוה, את אשר-ישא את-שמו לשוא. {ס} יא שמור את-יום השבת, לקדשו, כאשר צוך, יהוה אלהיך. יב ששת ימים תעבד, ועשית כל-מלאכתך. יג ויום, השביעי--שבת, ליהוה אלהיך: לא תעשה כל-מלאכה אתה ובנך-ובתך ועבדך-ואמתך ושורך וחמרך וכל-בהמתך, וגרך אשר בשעריך--למען ינוח עבדך ואמתך, כמוך. יד וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויצאך יהוה אלהיך משם, ביד חזקה ובזרע נטויה; על-כן, צוך יהוה אלהיך, לעשות, את-יום השבת. {ס} טו כבד את-אביך ואת-אמך, כאשר צוך יהוה אלהיך--למען יאריכן ימיך, ולמען ייטב לך, על האדמה, אשר-יהוה אלהיך נתן לך. {ס} טז לא תרצח, {ס} ולא תנאף; {ס} ולא תגנב, {ס} ולא-תענה ברעך עד שוא. {ס} יז ולא תחמד, אשת רעך; {ס} ולא תתאוה בית רעך, שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו, וכל, אשר לרעך. {ס} יח את-הדברים האלה דבר יהוה אל-כל-קהלכם בהר, מתוך האש הענן והערפל--קול גדול, ולא יסף; ויכתבם, על-שני לחת אבנים, ויתנם, אלי." יש כאן משהו רע?? לא חושב כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד"