"טעות".
ואני מדמיין את שניכם. מקרבים שפתיים, ועוצמים עיניים. מלטפים את גופו של השני תוך כדי נשיקה סוערת. הוא עוצר לרגע, מביט בך. הוא מחייך ופורץ בצחוק קטן. יחד עם הצחוק שלו גם אתה מתחיל לצחוק. "כמה טוב שיש לי אותך." אתה אומר לו. "לא," הוא אומר ואתה מביט עליו במבט מוזר. "כמה טוב שיש לי אותך." "אולי נסכם על... כמה טוב שיש לנו אחד את השני?" אתה מתבדח. הוא מהנהן ושניכם צוחקים, אבל לא נותנים לצחוק זמן רב וחוזרים להתנשק. הוא פושט את החולצה שלו. אתה מרשה לעצמך להשכיב אותו על המיטה ולהעביר את הפרצוף שלך על כל איזור הבטן שלו. שוב הוא צוחק. "זה מדגדג..." אתה מנשק את הבטן התחתונה שלו, קצת מעל הטבור. הוא מושיט את הידיים שלו לעברך, ואט-אט גם אתה פושט את החולצה. אתם מתחבקים. הוא משעין את הפרצוף שלו על הכתף שלך ואתה מרגיש את החום שלו. אתה מתחיל לעסות את הפרצוף שלו, ואתה שומע באנחות ובגניחות שלו איך כל המתחים שלו משתחררים. הוא מתחכך בך, כמו דב לעץ, ושוב מתקדם אליך לעבר נשיקה. פתאום אתה מתרחק. "מה... מה-מה קרה?" הוא שואל בטון מופתע. "אני.. טוב... לא יודע. משהו פה מרגיש לא נכון." "לא נכון?" "לא משנה..." אתה משיב ומפהק, לאחר מכן חוזר לנשק אותו. אני כבר רואה את שניכם ישנים מחובקים. שמיכת הפוך מכסה את הגוף שלכם. שניכם עירומים כביום היוולדכם. ואני פה. לבד. מעמיד פנים שיש לי גם מישהו. אני מנשק את היד ומדמיין שזה האדם שאני אוהב. אוהב יותר מכל. אוהב יותר מדי אפילו. אוהב יותר משאהבתי אותך. ואהבתי אותך. ואני עדיין אוהב אותך. וזו הייתה הטעות שלי. מושרה מהמציאות. |:
ואני מדמיין את שניכם. מקרבים שפתיים, ועוצמים עיניים. מלטפים את גופו של השני תוך כדי נשיקה סוערת. הוא עוצר לרגע, מביט בך. הוא מחייך ופורץ בצחוק קטן. יחד עם הצחוק שלו גם אתה מתחיל לצחוק. "כמה טוב שיש לי אותך." אתה אומר לו. "לא," הוא אומר ואתה מביט עליו במבט מוזר. "כמה טוב שיש לי אותך." "אולי נסכם על... כמה טוב שיש לנו אחד את השני?" אתה מתבדח. הוא מהנהן ושניכם צוחקים, אבל לא נותנים לצחוק זמן רב וחוזרים להתנשק. הוא פושט את החולצה שלו. אתה מרשה לעצמך להשכיב אותו על המיטה ולהעביר את הפרצוף שלך על כל איזור הבטן שלו. שוב הוא צוחק. "זה מדגדג..." אתה מנשק את הבטן התחתונה שלו, קצת מעל הטבור. הוא מושיט את הידיים שלו לעברך, ואט-אט גם אתה פושט את החולצה. אתם מתחבקים. הוא משעין את הפרצוף שלו על הכתף שלך ואתה מרגיש את החום שלו. אתה מתחיל לעסות את הפרצוף שלו, ואתה שומע באנחות ובגניחות שלו איך כל המתחים שלו משתחררים. הוא מתחכך בך, כמו דב לעץ, ושוב מתקדם אליך לעבר נשיקה. פתאום אתה מתרחק. "מה... מה-מה קרה?" הוא שואל בטון מופתע. "אני.. טוב... לא יודע. משהו פה מרגיש לא נכון." "לא נכון?" "לא משנה..." אתה משיב ומפהק, לאחר מכן חוזר לנשק אותו. אני כבר רואה את שניכם ישנים מחובקים. שמיכת הפוך מכסה את הגוף שלכם. שניכם עירומים כביום היוולדכם. ואני פה. לבד. מעמיד פנים שיש לי גם מישהו. אני מנשק את היד ומדמיין שזה האדם שאני אוהב. אוהב יותר מכל. אוהב יותר מדי אפילו. אוהב יותר משאהבתי אותך. ואהבתי אותך. ואני עדיין אוהב אותך. וזו הייתה הטעות שלי. מושרה מהמציאות. |:
