הודעה ארוכה מאוד (מאוד מאוד מאוד) לפניך../images/Emo197.gif
אני חושב שההכוונה של היהדות להתעסקות בסיבת הקיום שלנו נועדה להפנות את תשומת-הלב אל הדברים החשובים בחיים, כמו שתיארת, שהרי תוך כדי החיפוש אחר סיבת הקיום תעשה הבחנה בין העיקר לטפל בחייך. למרות זאת, אני לא חושב שאנחנו כבני-אדם נוכל לדעת באמת מה הסיבה, כי זה מעבר ליכולת שלנו. יכול להיות שאממש את סיבת הקיום שלי בהצלה של אדם בסכנת מוות בעוד 30 שנה, אבל מי יודע? לכן אני חושב שהתהליך הזה חיוני, אבל בסופו של דבר המטרה הראשונית לא ניתנת להשגה (לא שזה נורא, כי הרווח מהתהליך גדול). בנוסף לזה, אני מבין שהטענה הרווחת היא שתכלית האדם היא לעבוד את הבורא וללמוד תורה, אבל אם נבחן את התהליך הזה נגלה שגם כאן המטרה היא "לתקן" את חייו של האדם. הרי ידוע לנו שבתורה מראים לך מה טוב ומה רע, מלמדים אותך מוסר, הציווי על שמירת שבת שנועד להפוך את חייך למאוזנים יותר, וכו'... אני מניח שאותם רבנים שהציגו את הסברות האלה (בירור סיבת הקיום+הקביעה שתכלית האדם לעבוד את ה') ראו את חשיבות התהליך, ולכן קבעו קביעות שלפי דעתי יומרניות למדי (עם כל הכבוד...). אחרי שחשבתי על זה במשך כמה שנים טובות (ניתן לראות שהקדשתי מחשבה, לא?), אני חושב שגיבשתי את הדרך שלי בצורה סופית למדי... אני משער שאתה לא תהיה מרוצה, הרי בסופו של דבר אני לא דתי אם צריך להגדיר אותי לפי המושגים הסטנדרטיים, אבל אפשר לומר שאני משתדל לפעול עפ"י העקרונות שהתורה מציגה, בעיקר משתדל לתקן את המידות הרעות שלי (למרות שהסוף רחוק...). אני שמח שצמחתי מתוך העולם הזה וניתנה לי האפשרות להכיר אותו לעומק, זה טוב לי וגם לסובבים אותי. בשורה התחתונה אני חושב שזו התכלית של הדת, קשה לי להאמין שהתכלית שלי היא להקדיש את חיי למי שיצר אותי, אלא כמו שטענתי החלק הראשון של ההודעה- המטרה היא מה שמשיגים בדרך. אני חושב שמתוך ההכרה בחשיבות הדרך, שהיא חזקה יותר מזה שאומרים לי שהדת האורתודוכסית נכונה והתכלית שלנו היא לעבוד את ה' (שאלה דברים שלעולם לא אוכל להאמין בהם באופן מוחלט), כל הרעיון של הדת ממומש אצלי בצורה המיטבית, לכן הדרך הנוכחית היא המתאימה לי ביותר. אם הייתי צריך לצאת מנקודות ההנחה שהשתרשו ביהדות, הייתי מכל אותם מתנדנדים שמדי פעם אומרים "לעזאזל הכל" וחיים כל ימיהם בחרטות ורגשות אשמה. אני מטבעי אדם מאוד ספקן, ושום דעה רווחת לא חזקה מבחינתי רק מעצם היותה כ"כ מקובלת. ההיסטוריה מראה שבני האדם מסוגלים לבצע טעויות קולקטיביות בקלות... אולי אתה שואל את עצמך: אם אני חושב שדרך התורה נכונה, למה אני לא מקבל אותה באופן מוחלט? מבחינתי התורה היא בערך כמו תיאוריה במוזיקה. מראים לך מה הדרך הישרה ביותר, ומשם יש דרגות עד לדרך העקומה ביותר. המטרה היא לעשות הבחנה, לתת לך אמות מידה מסויימות. ככה גם במוזיקה, הצטברה עם השנים "תורה" מסויימת שמורה לך מהם הצלילים שנשמעים חלק, אילו צלילים צורמים יותר ביחד ואילו הם הצורמים ביותר, והמטרה היא פשוט לתת לך את הידיעה הזו כדי שיהיו לך הכלים לשחק על גבול החלק-צורם בדרך שתהיה הטובה ביותר בשבילך. באותה צורה אני מתייחס לתורה, ומרשה לעצמי לשחק על הגבול בין החלק לצורם בדרך הטובה ביותר בשבילי... גם בתורה, כמו במוזיקה, אני מוצא דברים יעילים יותר לגבי אנשים אחרים שלדעתי פחות "תופסים" לגבי, ולכן אני מרשה לעצמי להסתמך על יכולות הניתוח שלי לגבי האישיות שלי ולגבי הסביבה וללכת קצת בניגוד לחלק מהדברים. מניסיון העבר, האופי שלי מספיק חזק כדי לשמור על העקרונות שלי במצבים קשים ולכן אני חושב שאני יכול לתת לעצמי קצת יותר חופש מאשר מה שהתורה נותנת, שהיא נועדה להחזיק גם את בני-האדם החלשים ביותר וחסרי שיקול הדעת. השפה הקשה של הציוויים, שכר ועונש וכו' נועדה לוודא שהתורה אכן תהיה אפקטיבית ואנשים יתייחסו ברצינות לחוקי התורה (או בשפה שלי: "המלצות התורה"). אם כבר אני מציג את הדרך שלי, אי-אפשר בלי לספק תשובה לטענה הנדושה שאני מחפש איך להקל על עצמי: בראש ובראשונה- סביר שיהיו בני אדם שלא יאמינו בדת או בחלקים ממנה, לכן ההאשמה הזו לא יכולה להיות מוחצת. שנית כל, אני משתדל לשמור על העקרונות שאני כן מאמין בחשיבותם, מה שמעמיד אותי לעיתים קרובות במצבים לא נעימים בשבילי, כך שאני לא טיפוס שמחפש כל דרך אפשרית להקל עצמו. כמובן שאני נכשל גם בעקרונות האלה, אבל כולנו בסך הכל בני אדם... דבר אחרון- תאמין לי שזה לא קל ללכת נגד הדת, על כל ההפחדות והאיומים שלה ושל מאמיניה, שנחשפתי אליהם מגיל צעיר. הרבה יותר קל ללכת בדרך הבטוחה ולא להסתכן בשום צורה. אני מעדיף ללכת עם מה שאני מאמין בו עד הסוף, ולוקח בחשבון שאולי אני טועה ואשא בתוצאות. תגיד לי אתה אם באמת יהיה לך קל יותר לחלל שבת עכשיו מאשר לשמור אותה... מה זה הדלקת מנורה מסכנה לעומת רגשות אשמה ופחד? אני חושב שכתבתי מספיק בשביל לוותר על הקטע של הוכחות סותרות לדת האורתודוכסית, ובכנות- נמאס לי להתעסק בזה ואני לא רואה בכך תועלת, אז נסתפק בדברים האלה להצגת הגישה שלי. אני באמת חושב שאתה צריך להיות שמח בשבילי שהגעתי לדרך הזו, כי חוץ מזה שאני מרגיש רווחה שהגעתי לזה- למעשה אני דתי יותר מאי-פעם. כשהייתי "דתי" בגיל 14 הייתי הרבה פחות מוסרי, לקחתי את התורה כמובן מאליו (שלא לומר- זילזלתי בה מדי פעם), ועכשיו אני מרגיש שלם עם הקיום הרוחני שלי מאי-פעם. חוץ מזה, היחס שלי לאלוהים השתפר פלאים- פעם חשבתי שאם הוא קיים, הוא חתיכת מגלומן. היום אני חושב שאם הוא קיים, הוא טיפוס מגניב למדי
אם תגיב עד מוצ"ש אוכל להגיב לך שוב, אם לא- אני חוזר רק בשישי הבא. ובכל מקרה, אני מודיע מראש שאני לא מתחייב להגיב באופן מלא על מה שאתה עשוי להגיב (ואולי תבחר להגיב בצורה מינימליסטית, אני מקבל את זה), כי ההודעה הזו באמת הייתה טירוף. לא הקלדתי כ"כ הרבה מאז הביוטופ. טוב שכתבתי את כל זה, עכשיו יש לי טקסט מוכן מראש לכל מצב דומה...