Ccyclist
Well-known member
איך רואים שאתה שנים לא בארץ.
קודם כל בין 80 ל-90 אחוזים ממשתמשי התח"צ בעיר הם שומרי שבת. ובניגוד לערים אחרות אחרות בארץ, גם בחלקים החילוניים יותר שלה אתה רואה יותר אנשים הולכים לבית כנסת מאשר רכבים שנוסעים. אין כמעט מקומות בילוי במיוחד במרכז ירושלים שפתוחים בשבתות והוא די שומם. במחנה יהודה ובמתחם התחנה, אין שום מקום שפתוח בשבת. וגם אם יש איזה בית קפה פתוח ברחביה, הוא משרת אוכלוסייה שגרה מרחק הליכה. קווים 71,72 עוברים בלב ירושלים החרדית, ולא הייתי מפעיל ברחובות שגובלים באזורים חרדיים תחבורה ציבורית בשבת כמו הנביאים או דרך יפו. האוכלוסייה היהודית שלא שומרת שבת, מאריך אותה בפחות מ-200 אלף. ולגבי אצטדיון טדי, כבר שנים בגלל המסה הגדולה של אוכלוסייה דתית-מסורתית שאוהדת את בית"ר, הקבוצה לא משחקת בשבת.
קודם כל - יש לי קשרי משפחה וחברה בעיר. שנית - בפעם האחרונה שהייתי בירושלים בשישי בערב ובשבת (פברואר 2019) קודם כל קניתי משהו בפיצוציה חדשה יחסית במרכז העיר בליל שישי (ב1999 עשו עניין ענק מהפיצוצייה הראשונה בשמאי), עברתי מספר מסעדות ובארים שנפתחו לקראת הערב ועליתי על נסיעה של שבוס כי רציתי לחוות משהו שאני תורם לו מדי פעם. בעת הנסיעה הראו לי פיצוציות שכונתיות פתוחות בפרברים שבזמני לא היו בהם מקומות לקנות אוכל בסיסי בשבת. (בזמני היה רק הסופר בתחנת הדלק אורנים). ליום המחרת הומלצו לי מסעדה לא כשרה של זוג נשים בקרן היסוד ובילוי במתחם התחנה, אך בגלל שמיקמתי את עצמי במלך ג'ורג' לביקור של כמה ימים בעיר לא רציתי להסתבך עם הליכות ארוכות למקומות האלו. בגלל שהייתי צריך לתזמן את עצמי לנסיעה מוקדמת ביום א' לא יצאתי לבלות כל הלילה אבל ראיתי שהיה בעיר באר להט"בי בשם "וידאו". אחרי הנסיעה קניתי איזה חטיף גליל קוקוס וורוד די ייחודי בפיצוצייה אחרת ברחוב יפו שאני יודע שהיתה פתוחה בשבת גם לפני עשור.
ביום שבת עצמו קודם כל עשיתי כביסה במכבסה הקטנה של המלון ואז המשכתי למסעדה לא כשרה ברחוב יפו שהיתה כתבה במאקו על הפגנות נגדה. לארוחת הצהריים המוקדמת המקום היה שליו יחסית, די מלא, ואני חושב שהיה בית קפה פתוח מעבר לכיכר. היו הרבה אנשים שהתהלכו ברחובות בן יהודה ויפו, אחרי הארוחה המשכתי למתחם ממילא שהיה מלא גם הוא, אם כי כל החנויות היו סגורות. הגעתי עד שער יפו ונכנסתי לכיכר הכניסה לעיר העתיקה, מוקד שהמסחר בו מתקיים כל שבת. חזרתי למתחם ממילא ולמרות שהמתחם היה מלא לא היו שם שירותים ציבוריים. ניסיתי למצוא אחד בחניון שהיה מלא ברכבים, ביקשתי מהשומרים בצד השני של השער הסגור של הקניון - אבל הם רק אמרו שסגור, ובסוף מצאתי איזה הוסטל ליד פיצוצייה שהמליצה עליו בשלמה המלך ומתוך נדיבות נתתי לשומר איזה מטבע של ₪10. אחר כך המשכתי לפגוש קרוב תושב מרכז העיר באיזו כיכר לא עמוסה באזור ואחרי "ביקור החובה" חזרתי לרחוב יפו שהתמלא יותר ממה שהיה בתחילת הצהריים. חזרתי למלון לכמה שעות לפני שיצאתי לרחוב יפו עם צאת השבת ופתיחת מקומות מסויימים ברחוב כמו הגלידרייה עם כפיות השוקולד.
אודה גם בקשר חרדי: בגלל הצליאק ביקשתי מקרוביי וחבריי בארץ לקשר אותי עם צליאקים מקומיים במקרה שהם מכירים. זה היה נדבך נוסף על שימוש בקבוצות פייסבוק. בניגוד לכשרות שהיא עניין רוחני - צליאק עם סימפטומים זה דבר עם "עונשים" די מיידיים (לוקח חצי שעה עד שעתיים) אז חייבים להקפיד. אשת הקשר שנתנה לי טיפים על איפה לקנות וממה להזהר היתה חברה חרדית דוברת אנגלית של אחד מקרוביי, חילוני ובליין. ביקשתי ממנו שיבהיר מה העמדה הדתית שלי לפני שיקשר ביני לחברה החרדית, כדי שלא יהיה מצב שלא נוח לה מולי. היא מסוג החרדים שיש להם קשרים עם חילונים מכל הסוגים אז היא נאותה לעזור לי למרות ההבדלים. ירושלים, גם אם עוברים ממנה, היא מקום שכולם חוצים את הקווים וכולם מקושרים לאנשים "בצד השני".
החיים בשכונות ירושלים די מסתמכים על מרכז העיר לחלקיו השונים. יש דברים שאין טעם לפתוח במרכזים המסחריים או בקניונים השכונתיים של רמות, גילה או הגבעה הצרפתית. מלחה היא יוצא מן הכלל שמוכיח את הכלל, תלפיות ייחודית למסחר כמו רכב, ריהוט ואלקטרוניקה שקשה למקם בחנויות במרכז העיר (למרות שישנו קניון האחים ישראל בנסיכה מרי). המסה הקריטית של מקומות הבילוי שפתוחים בשבת הם במרכז העיר רבתי (מנקודת מבט פרברית אני סופר את עמק רפאים ומתחם התחנה כשולי מרכז העיר, לפחות כשיש תח"צ - 6 דקות באוטובוס מרחבת הכשרת הישוב), מניעת הגישה מהשכונות למרכז היא עניין שמשפיע לרעה על רבים מתושבי העיר והמבקרים בה וכן על אלו שלא יכולים לבלות בה ביום החופשי שלהם אף שהיא פחות משעה מהמרכז.
התמונות המצורפות צולמו בירושלים ביום שבת, 23.2.19
קבצים מצורפים
נערך לאחרונה ב: