איך אפשר שלא להתרגש מהאיש הזה ?
זיו יודע שאני אוהב אותו מאוד, והוא השחקן שהכי הצחיק אותי והיה הפייבוריט שלי. לדעתי הוא איש גדול ובאמת משהו מיוחד. אבל גם היה ברור שעם כזאת גישה אין מצב שהוא יזכה בקולות המושבעים. לכן בתחילת המשחק הייתי בעד שי, כשראיתי שהוא אסטרטג טוב שעולה על שאר המתמודדים. כשראיתי את ההתנהלות של טלכו בשבט הדחויים, כבר הרחתי שיש לנו פה תותח שעוד ירה הרבה פגזים במשחק הזה. כשהוא חזר כבר לא היו יותר שאלות. היה ברור לי מי הפייבוריט שלי. זיו של המשחק היה איש שמאוד קל לריב איתו ומאוד לא קל להתחבר איתו, שלא לדבר על לקנות את אמונו, וטלכו הצליח לחבור אליך ולקנות את אמונו במהירות האור. בפרק האחרון זה כבר היה הרבה מעבר לספורט. טלכו לא עשה למתמודדים בתוכנית בי"ס. להם הוא כבר עשה בי"ס מזמן, והיטיבה לתאר ליאורה: " טלכו הכי חכם פה, הכי תחמן פה", "טלכו עבד על כולנו בעיניים". הוא עשה בי"ס לאריק. הוא הראה לו שאפשר לנצח גם בלי להשניא את עצמך על אחרים ובלי לקנות לך אויבים. הוא הראה שאפשר להיות שחקן תותח, ועדיין להשאר טוב ולא עוין. במשימה האחרונה היה ברור שליאורה תנצח כי בניגוד לשלושת הבנים כפות הרגליים שלה יכלו לעמוד על הפלטפורמות, בעוד שהבנים החזיקו את עצמם עם הידיים. טומי("זה הרגע המכריע שחיכינו לו יותר מכל. אני מוכן להשקיע מאתיים אחוז, כדי לנצח את המשימה הזאת", "אני מחבק את העמוד הזה כמו שאני מחבק את אמא שלי") ושי("זו משימה הכי חשובה בחיים שלי") הצהירו שזאת המשימה החשובה בחייהם והם לא הולכים להפסיד. כולם(מלבד ליאורה) נאבקו, אבל רק טלכו הראה שכוח הרצון שלו גדול משל כולם. החזיק בעמוד עם יד אחת מול שתי הרגליים והיד של ליאורה, ושאג מכאב כמו אריה אמיתי. לא נכנע. ניצח את שני הבנים שהתיימרו להיות חזקים ממנו, והראה שהוא מוותר רק מתי שהוא רוצה, ונאבק עם האמת שלו עד הסוף. שאל אותו גיא- טלכו, מה אתה חיפשת כאן ? "זאת אחלה הזדמנות להתבונן על החיים שלך קצת מהצד. זה הפסק זמן מהחיים, מהמרוץ המטורף הזה, רגע לפני שהוא מסתיים בעוד חמישים שנה בלי שנעצור לרגע בצד. אז זאת ההזדמנות להתבונן ולנסות להתבגר, לפני שאתה מזדקן." "אני לא בדיוק האיש השרירי. אף פעם לא הייתי הביריון הגדול. כפוף קצת, אבל זה לא אומר שאני מוותר. זה לא אומר שאני לא יכול להלחם כשאני רוצה". טלכו לימד אותם מה היא באמת רוח ספורט. "מה זה רוח ספורט ? זה לא רק לנצח. זה להתמודד עם היכולות של עצמך." בניגוד לשלושת האחרים שמפאת הנחיתות המשחקית מצאו לנכון ללכלך עליו, הוא דווקא העדיף לפרגן: "עומדים פה שלושה נמרים, ונמרה אחת" ליאורה, במקום להחזיר מחמאה לטלכו, העדיפה להעליב ולמכור שקרים גם ברגע האמת. העדיפה לשקר גם לצופים בנוגע למידת הנעליים שלה, כאילו שאין לנו שכל ועיניים ואנחנו לא רואים שהרגליים שלה קטנות בחצי משל שלושת הבנים, ושהם נאחזים עם הבהונות בפלטפורמות, והיא עומדת עם כף רגל מלאה ונוחה. העדיפה להעליב את טלכו: "שקרן"," זחל". הראתה לנו את פרצופה האמיתי בפעם המי יודע כמה. טלכו קנה אותי כבר מזמן, אבל אחרי המשפט הבא, החלטתי שאני חייב לפגוש אותו. "מהיום שאני זוכר את עצמי אני נלחם במקומות של משימה בלתי אפשרית. עבדתי עם ילדים שחלו במחלות סופניות, ונלחמתי להגשים להם משאלות. במקום שאנשים לא נתנו סיכוי, אז אני כן נתתי תקווה. ואני נלחם עם המציאות, נלחם עם החיים. שום דבר לא בא לי בקלות." מודה שבכיתי. בפעם הראשונה שראיתי את זה, ואח"כ כל פעם מחדש. שליאורה תשאר עם האהבה העצמית המוגזמת והגאוותנות הבלתי נדלית שלה. אני אוהב את טלכו.
