הסבר על דיביטי
ראשית, אני רוצה להגיד לך שמנסיוני
דיביטי הוא טיפול מאוד אנושי,
לא מכניסטי ולא טכני.
המטרה של הטיפול היא להגיע
ל"חיים ששווה לחיות אותם"
(a life worth living).
בהרבה מקרים,
כשאמרתי מה המטרה,
היו דמעות בעיני המטופלות,
שחלקן כבר איבדו תקוה.
כל מטופלת מגדירה מה זה בשבילה –
חיים ששווה לחיות אותם.
*
נכון שדיביטי הוא סוג של סיביטי,
אבל גם סיביטי איננו טיפול
שמתמקד רק בהתנהגות.
סיביטי מתמקד ב 4 נושאים:
רגשות, מחשבות, התנהגות ותגובות גופניות.
לא רק התנהגות.
בדיביטי יש איזון בין חתירה לשינוי
(שהוא נחוץ כיוון שהמטופלות מגיעות עם מצוקה משמעותית)
לבין ולידציה (תיקוף),
של הרגשות, המחשבות, וההתנהגות של המטופלת.
*
בכל מפגש מחליטים מהי האג'נדה,
על מה נדבר היום,
ומתחילים בדרך כלל עם תגובה רגשית קשה,
שקרתה במשך השבוע
(כפי שעולה מיומן שבועי שהמטופלת ממלאת כל יום
ומביאה איתה למפגש)
ואז מחפשים מה הביא לתגובה הרגשית הקשה,
מה גרם לה.
הגישה היא של פתרון בעיות
עושים ניתוח התנהגותי של מה שקרה,
ומנסים להגיע לפתרונות טובים יותר,
(שיש בהם פחות מצוקה
ויותר התקדמות לכיוון המטרות).
הטיפול הפרטני הוא
הזירה העיקרית של הטיפול.
*
יש אפשרות לטלפן למטפל
בזמני חירום או מצוקה,
ולהיוועץ בו,
כדי להימנע מפתרונות מזיקים.
*
יש גם לימוד מיומנויות,
ב4 מודולות,
שהחשובות בעיקר בעיני הן
עמידות במצוקה
וויסות רגשי.
יש שמלמדים את המיומנויות במסגרת קבוצתית,
ויש שמשלבים את לימוד המיומנויות בטיפול הפרטני.
*
זה לא טיפול פשוט,
ואין הוקוס פוקוס.
זה דורש מחויבות לטיפול
והשקעה בו.
חשוב במיוחד –
הקשר החזק והחיובי בין המטפל/ת והמטופל/ת.
ללא קשר כזה,
קשה להתקדם בטיפול.