טיפול = רצח

גור4242

New member
אז יש לה בעיה. זה עדיין לא סותר את מה שכתבתי

למעשה, אם ילדה עושה בכל המסגרות שמנסים לכפות עליה "מה שבא לה", אז זה הופך את הרעיון של לנסות ולכפות עליה עוד מסגרת (שגם בה היא - מן הסתם - תעשה מה שבא לה) לעוד פחות הגיוני.

כאילו, מה הטעם?
 
מדי פעם משהו כן מוצא חן בעיניה...

אבל אי אפשר לדעת עד שהיא מנסה - הכפייה היא כדי שתנסה (החוג בלט היה בגיל 5 או משהו כזה). בלי ללכת לשם היא לא יכולה לדעת אם זה מוצא חן בעיניה או לא.
 

ענתנוי

New member
חייבת להגיב

אין לאף אחד זכות לכפות על הילדים שלך משהו נגד רצונם - וזה כולל אותך.
בית ספר זה כורח המציאות, כי יש חוק חינוך חובה ולמרות זאת יש הורים שמצליחים למצוא איזו דרך ביניים, שביל זהב, פתרון אלטרנטיבי.
חוגים הם בחירה. אני מבינה את הצורך להחליט עבור הילדה כי היא לא מחליטה בעצמה ולפעמים זו באמת הדרך הנכונה - אבל זה תלוי רק בכם ובה. אם יש תקשורת טובה את יכולה לדע מתי זה נכון עבורה - לא בגלל שזה מה שכולם עושים אלא בגלל שזה מה היא באמת רוצה או צריכה.
הכוונה חשובה יותר מהעשייה - ואם הכוונה היא לפעול נגדה היא תפעל נגדכם בחזרה, בצדק. אם הכוונה טובה, אפילו טיפול מכאיב אצל רופא שיניים יכול להתקבל בהבנה והשלמה.....
 
אכן, בחרתי בחוג

כי זה מה שהיא הייתה צריכה. כאמור, הכפייה היא כדי שהיא תתנסה, והיא הייתה בת 5. עכשיו, כשהיא כבר בסוף יסודי, היא באמת מצטערת על החוסר הזה בכישורי ריקוד.
הכוונה היא לא לפעול נגדה, ומאז ומתמיד היא יודעת את זה, ויודעת שאנחנו פועלים רק לטובתה, ואף פעם לא הרגישה שאנחנו נגדה. היא גם לא עפה מבלט בכוונה, ולא ידעה שזה מה שיקרה אם היא לא תעשה את מה שהמורה אומרת אלא תעשה מה שבא לה. המורה העיפה אותה מסיבה אחת עיקרית - הילדות האחרות בשיעור רגילות לחקות את מה שהן רואות. כך שבחלק מהזמן, במקום לחקות את המורה, הן חיקו את הבת שלי, וזה הפריע, מן הסתם, למהלך התקין של השיעור.
מעניין שהמורה בכיתה ב' לא נתנה לילדה לקרוא בשיעור כי היא חששה שגם ילדים אחרים ירצו (לא הייתה אפשרות לעשות את זה בסתר באופן שבו הכיתה ישבה אז) - ובמובן הזה יכול להיות שהיא צדקה. הסירוב של הבת שלי לפעול בהתאם למה שהמערכת דורשת הפריע בעיקר בגלל החשש שאם אחרים יבינו שזה אפשרי, המערכת תתמוטט - וחוג בלט הדגים שאולי החשש הזה באמת מוצדק. אבל זה לא מהווה סיבה מבחינת הבת שלי לעשות מה שאומרים, כמובן, כי היא לא זאת שיש לה אינטרס שהמערכת תתנהל כמו שהיא רוצה להתנהל. היא עושה מה שנוח לה ונראה לה מתאים, ותכלס היא נהנתה בשיעור בלט לעשות מה שנוח לה ומתאים - הבעייה של המורה הייתה שזה לא היה קשור כמעט בכלל למה שהיא הייתה אמורה לעשות.
 

ענתנוי

New member
זו באמת הבעיה העיקרית

כל הפעילויות מותאמות ל"נורמלים" ואם אין גמישות מצד המדריכים אין מקום לחריגים. זה המצב בבית ספר בחוגים ובכלל....
השאלה היא רק אם היא יכולה וצריכה להתאים את עצמה לסביבה או שהסביבה צריכה להיות יותר גמישה ופתוחה או לפחות שיהיו אלטרניטבות לנירמול.
(חיקוי התנהגות זה משהו שלא מתאים לכולם - כי לא כולם מחווטים באותה צורה לגוף שלהם...)
 
דווקא בריקוד יש דרגות של כמה גמישות ופתיחות יש,

בהתאם לסגנון הספציפי.
מהבחינה הזאת, בלט קלאסי באמת הכי גרוע, ואכן חוג הריקוד שהיא נמצאת בו היום אינו חוג של בלט קלאסי, ויש פחות הקפדה על דיוק בתנועה. אבל סביר שגם מחוג כזה היא הייתה עפה בגיל 5 - כאמור, היא עפה בעיקר בגלל מה שהאחרות עשו בעקבותיה, לא בגלל המעשים שלה עצמה. בכיתה ו' הילדות האחרות כבר יודעות שהן אמורות לחקות רק את המדריכה ולא את מי שעושה את התנועה שהכי מעניינת אותן.
 

arana1

New member
כרגיל,התנגשת במבנה ההיררכי ? אתה בחוץ

חס וחלילה שהילדים לא ילמדו גם אחד מהשני, ממה שהם ממציאים מתוכם, יש דרג ויש זרג, ויש רק מפקד אחד, אז יללא כולם בשורה, אחת שתיים שלוש

לא מזמן ראיתי ביוטיוב רקדנים שמנסים לחכות את התנועות של התינוקות דווקא,
כי זה מה שרקדן אמיתי עושה באמת,
מחפש תנועות שמשקפות את החיים
 
מה הבעיה להבין ?

הילידה לא קובעת מה היא רוצה או לא היא ברשות הורים המחלטים מה טוב עבורה, תמיד אמרתי שהורים זה המכה של הילדים...
 
ההורים, המדינה...

ילדים בהחלט לא מחליטים מה טוב עבורם, ואני לא חושבת שיש מישהו בעולם שחושב שילד צריך או יכול להחליט מה טוב עבורו (למשל, הוא יכול לחשוב שטוב עבורו להכניס את המזלג לשקע...).
 
נכון מאוד אבל צריך דיאלוג

שהיה שיחה לא רק כפייה צלעלה שיח דיבור לא " אני אבא ואני מחליט " אכלתי את זה כל החיים , וזה נורא אני מקווה שאם אי היה הורה אני לא היה כזה
 
ברור שלא רק כפייה. הילדה מקבלת גם חוגים

שהיא בוחרת, אבל גם חוגים שאני בוחרת. אני גם מדברת על תקופת הילדות (גן, בית ספר יסודי).
 
כן אני הבנתי...

אני לא יודע אני לא הייי רוצה שיכרחו אותי אבל אני לא שופט אני יודע שמאוד קשה להיות הורה.
 
תרגיש חופשי לשפוט
.

אם היית בן שלי, רוב הסיכויים שגם אתה היית הולך לחוג ספורט כלשהו...
 
חח יפה.

אני ילד מאוד עקשן לא נראה לי היית מסתדרת איתי, ילד מעצבן נורא לא סתם חטפתי...
 

arana1

New member
אני, אני בהחלט חושב שילד יכול להחליט מה טוב עבורו

וזוכר גם מילדותי וגם ממצבים אחרים המון מצבים שבהם הייתי שקול וחכם ועמוק מהורי,
וכיוון שכך נוטה לא לבטל את ההחלטות והצרכים והרגשות של ילדתי,
קודם כל אני מניח שהיא חכמה ורגישה ממני,
משם אני מתקדם,
לפעמים היא טועה,
ולפעמים לא.

הזלזול בילדים הוא מטופש ואלים להחריד,
הם לא טיפשים,
יש דברים שהם יודעים פחות טוב ממבוגרים ויש דברים שהם יודעים הרבה יותר טוב ממבוגרים,
ויש דברים שהם יודעים ואת כבר לא תדעי לעולם,

חוץ מזה אין דבר יותר מופרך מלצייר את המבוגרים כשקולים,
זה אפילו לא מצחיק,
לא בעולם שבו הורגים מאות מיליוני בני אדם ושבו ילדים מתים מרעב ומיעוט מחזיק כמעט את כל הכסף והרכוש והשליטה בזמן שלאחרים אין כלום.

מבוגרים הם רעים מאוד וטיפשים מאוד וגם נורא מגעילים,
אז אפשר לנסות קצת פחות לעוף על עצמנו
 
בדברים מסוימים אפשר, ובאחרים אי אפשר.

אם נותנים לילד להחליט לגבי כל דבר מה טוב עבורו, כפי שתיארתי, מורידים בהרבה את הסיכויים שלו להגיע חי לגיל הבגרות...
אני לא כופה על הילדה כל דבר, אלא רק דברים מסוימים - ובעיקר התנסות בדברים מסוימים, לזמן מוגבל. אגב, כחלק מהעניין שאני חושבת שמסוכן לחנך לציית באופן עיוור למבוגר, אני חושבת שמסוכן גם לחנך לציית באופן עיוור לי כהורה - כמו שתיארת, גם מבוגרים לגמרי לגמרי לא חפים מטעויות, ואני לא רוצה, למשל, שאני אגיד לה לעבור את הכביש והיא תקשיב לי ותידרס בגלל טעות שלי.
אמנם במקרה של הילדות שלי זה לא חוכמה, כי מהרגע הראשון הן לא סומכות על מה שאומרים להן ובודקות בעצמן (למשל אמא: "אין יותר סוכריות". פעוטה: "תראי לי את השקית") - אבל אני חושבת שזה טוב וחשוב לילד לא לציית אף פעם רק כי אמרו לו.
 
התעניינת לדעת למה היא לא רוצה ללכת לבית ספר?

אני יכולה לספר לך שבתור ילדה התחננתי לאמא שלי שתשלח אותי לבית ספר אחר עם מנטליות יותר נוקשה ששם ידעתי שלא יהיה לי יותר מדי זמן להתרועע עם אנשים ובסך הכל כשגדלתי מספיק להיות עצמאית קצת יותר התחלתי לברוח מבית הספר ולהעדר - וככה מגן הילדים.

אני יכולה לומר לך שתקופת בית הספר עלולה להיות סיוט לא קל-
כל דיבור היה מקפיץ אותי, לא ידעתי איך להגיב והילדים הציקו לי -
הרגשתי שכל יום שם זה גיהנום בטח מכיתות צעירות.

אני למשל חושבת שהשנים בבית הספר גרמו לי לנזק חמור בנפש-
שעד היום מביא אותי לקושי והתלבטות ביצירת קשרים.
אני יודעת שחינוך ביתי לא נפוץ ולא זמין לכולם אבל כדאי לחשוב ולהבין היטב
מה הקשיים בבית הספר והאם המסגרת הזו מתאימה לך.

אני מציעה לך רק מתוך נסיוני שלי- הילדים , הפעילויות החברתיות האינסופיות,
העייפות והפחד מהניסיון לתקשר עם אחרים ובעיקר ה"בריונות" שנוצרת כלפי כל שונה יכולה לגרום לך להתמוטט מבפנים ובסופו של דבר אם לא תבררי את הסיבה היום את עלולה למצוא שגם מהמסגרת הזו היא תברח.

מקווה שלא הבהלתי אותך מידה ורק מנסה להאיר על העתיד-
נסי להקשיב לילדה ולהבין מה קשה וכואב לה ועם מה היא יכולה להתמודד
חושית, נפשית ופיזית.
 
למעלה