מיום שחרב בית המקדש
ניתנה הנבואה ל... שוטים ולקטנים (ציטוט מדברי הגמרא). אני מניח, ששנינו לא שייכים לקטיגוריות הללו. האם מישהו מאיתנו יודע, מה ילד יום המחר? האם מישהו יודע, אם הוא יקום מחר בבוקר או כיצד יקום? אני יכול לספר לך סיפורים מסמרי שיער מתוך העולם שאני מכיר, שבו היום החשיך לאנשים שונים הרבה לפני השקיעה. אינך צריך לשכנע אותי, שההתמודדות היא לא קלה. היתרון בזה הוא המודעות לכך והמוכנות מראש להתמודד. גם אם נפלת באמצע הדרך וקמת ושבת, עדיין תהיה צדיק. זו לא חכמה ליהנות מחיים מתוקים ולחפש רק מה שנראה לי מתוק. לפעמים המתוק הזה הוא רק מעטה של גלולה מרה... לא סתם מרה אלא מרה כלענה. אולי אינך מרגיש בזה עכשיו אבל כאשר תרגיש, הסבבל שלך יהיה גדול פי כמה. אנחנו אנשים מאמינים, שמשה אמת ותורתו אמת. אנחנו מאמינים בכך, שאם התורה אסרה על משכב זכר, שום תירוץ לא יתיר זאת. אנחנו מאמינים בכך, שאם התורה ציוותה לקיים "פרו ורבו" עם אשה, שום תחליף לא ישווה לזה. התורה דיברה בשפת בני אדם ולכן הייחס לאנשים חולים יהיה שונה. הומוסקסואלית יכולה להיות סוג של "מחלה". זאת איננה מחלה במשמעות הרפואית שלה, כי ברור לכולם, שגם הומו וגם לסבית הם אנשים נורמטיביים, שאינם מזיקים לאיש (ואף לא לעצמם). עם זאת במובן הרוחני זו תיחשב מחלה, כפי שגם מחלל שבת עשוי להיחשב כ"חולה" (אם איננו חולה ממש). אינני בא להשיא עצות לאיש ואינני בא לקטרג על איש. אני מודה ומתוודה, שגם אני אינני מושלם, ושגם אני לא זכיתי לחיי משפחה מאושרים. אני מסתכל על אחותי, שהיא סבתא לחמישה נכדים מתוקים, ולא יכול, שלא לקנא בה. לכל אחד מהורי הילדים יש "צרות" משלו אבל כולם מאושרים מעצם העובדה, שהבית מלא אור. אין לזה שום תחליף ואני יודע, שהעולם, שאני חי בו, הוא עולם השקר. עכשיו איך כל זה מסתדר עם התגובה שלך? האמן לי, שאינני חריג. שאל את מנדי, איזה עושר היה לו, כאשר לקח את ילדו הקטן למירון בל"ג בעומר שעבר כדי לעשות לו "חלאק'ה". גם אני התרגשתי ובירכתי אותו בליבי, שזה הקטן גדול יהיה בכל המובנים ויביא רק אושר ונחת להוריו. לי זה חסר. עכשיו קח לך פסק זמן וצא לברר, כמה הומוסקסואלים מבוגרים (בני 60+) חיים בזוגיות מאושרת, לכמה מהם יש נכדים (ואולי גם נינים), שכל מבט שלהם שווה יהלומים. ענה לי בכנות.