טים דאנקן פרש.

אמנם רבים יבחרו בו אך לא בטוח קונצנזוס אצל כולם

יכולים להיות לפניו למשל מייקל, מג'יק, בירד, וילט, ראסל, כארים, החלום, בארקלי, ביילור.
לבארקלי וביילור התייחסתי בתגובות אחרת שלי כאן. אוסיף כאן למשל שהחלום היה גם הוא מגדולי שחקני ההגנה ושחקן אף מגוון יותר מדאנקן והיה גם חוטף טוב.כארים שמר על רמה גבוה גם בגיל מתקדם אף יותר מדאנקן, וילט (ובניגוד למה שאמרו כאן הוא לא היה ענק בין גמדים כי היו עוד גבוהים מעל 2.10 מ' ובארקלי למשל היה טוב מגבוהים משובחים אחרים שהיו גבוהים די הרבה יותר ממנו) היה מעולה בשני צדי המגרש וחכמת משחק לא פחות גבוהה, ראסל היה מנהיג ווינר לא פחות גדול ושחקן הגנה לא פחות גדול ולא פחות חכם שידע לקלוע בהתקפה מתי שהיה צריך. מייקל ומג'יק ובירד היו מייקל ומג'יק ובירד על כל גאונות הכדורסל שלהם ושליטתם במשחק והמנהיגות והווינריות שלהם (ומייקל היה כגארד מגדולי שחקני ההגנה בכל הזמנים).
 
מה קשור בארקלי וביילור?

ביילור- עונת השיא שלו הייתה בשנת 1962. אתה מבין כמה הכדורסל השתנה מאז?
וד"א הוא היה גם בשירות צבאי תוך כדי העונה בליגה, רק מראה לך מה הייתה רמת הכדורסל אז מבחינת השקעה והתמדה..
בנוגע לבארקלי, אני אחד ממעריציו אבל אני לא בטוח שהוא טופ 20 אפילו.
אני חושב שהPF הגדול בכל הזמנים מקומו בטופ 5.
אם זה מעניין מישהו אז החמישיה שלי:
1.ג'ורדן
2. קארים
3.מג'יק
4.דאנקן
5.לברון
&nbsp
 
זהו שאפשרי שבארקלי הוא הפאוור הטוב בכל הזמנים

הוא היה פאוור אדיר בגובה של גארד.וראה בתגובה שפירטתי עליו.
 
בירד טוב מדאנקן ולברון!

בירד היה גאון כדורסל לא פחות משניהם ואולי יותר, מנהיג ווינר גדול מלברון ולא פחות מדאנקן ומשפיע על הקבוצה והמשחק לא פחות משניהם, קלעי יותר טוב מלברון מכל טווח וגם בהשוואה לדאנקן הפאוור היה לא פחות טוב בהתקפה, ריבאונדר יותר טוב מלברון וריבאונדר כסמול לא פחות טוב מדאנקן כפאוור ואולי טוב יותר, מוסר לא פחות טוב, ולא פחות טוב בהגנה הקבוצתית.

החמישה שלי:
ג'ורדן
מג'יק
בירד
וילט
ראסל.

ההמשך (ביום אחר יכול להיות דירוג אחר וה כמובן סובייקטיבי):

6. כארים
7. האקים
8. אוסקאר
9. וסט
10. שאק
11. ביילור
12. בארקלי
13. דאנקן
14. גארנט
15. מוזס מלון
16. לברון ג'יימס
17. ד"ר ג'יי
18. קאנינגהאם
19. פטיט
20. וייד
21. ריד
22. ד' רובינסון
23. ג'רי לוקאס
24. הייס
25. וולטון (היה יכול להיות במקום גבוה יותר ללא פציעותיו)
את קרל מלון הוצאתי מהרשימה, אך הוא מועמד ראוי מאוד כמו שחקנים נוספים.
 
לבחור בבירד על פני לברון זה לעשות רומנטיזציה על העבר

לברון פשוט שחקן כדורסל יותר טוב באוברול, האמת הופתעתי אבל לברון אפילו עוקף את בירד בTS% בממוצע לקריירה. ודאנקן ובירד שיחקו בעמדות שונות, לא רואה צורך להשוות ביניהם. אם אתה באמת רוצה להשוות בינהם לפי תארים והשפעה על הקבוצה, אז דאנקן יותר גדול ממנו לדעתי.
בקשר לריבאונדים, יש כמה פרשנים שטוענים שבגלל שבשנות ה80 זרקו יותר זריקות מהצבע ומהשדה ופחות מהשלוש אז היו נאספים יותר כדורים חוזרים. יש בזה משהו.
&nbsp
 
זה לא רומטיזציה אלא עובדות אובייקטיביות

ראשית, מספר התארים לא קשור להשפעה על הקבוצה. בירד השפיע על הסלטיקס ועשה את השחקנים שסביבו טובים יותר לא פחות מדאנקן בספרס. ודברים שאמרו חבריו לקבוצה של בירד היו דברים כמו שמילה טובה ממנו וטפיחה על השכם הייתה יותר חשובה מהרצאה של רד אאורבך על כמה הם היו טובים או ממאמר ב"ספורט-אילוסטרייטד", או שכאילו חתיכה ממנו נכנסה בהם, או שלא יודעים למה אך הרגישו שהם היו חייבים לשחק טוב יותר בשבילו.

שנית אפשרות להשוות יכולות בין עמדות לפי היחסיות. ממוצע של עשרה כ"ח בעמדת הסמול שווה יותר מאחד-עשר בעמדת הפאוור. ובירד היה מנהיג ווינר לא פחות מדאנקן וחכם לא פחות ודברים אלו לא קשורים לעמדות וכן יכולת ההגנה הקבוצתית לא קשורה לעמדות.
ולברון הוא סמול ובהשוואה אובייקטיבית בירד, חוץ ממה שהוא מנהיג ווינר גדול יותר, קלעי טוב יותר מלברון באופן משמעותי, ריבאונד טוב בהרבה, מוסר לא פחות טוב, וחוטף ברמה דומה ולא פחות טוב בהגנה הקבוצתית. במכלות היכולות והתכונות בירד פשוט טוב יותר.
 
אחוזי קליעה ונתוני כ"ח הם אובייקטיביים

כך גם תכונות המנהיגות והווינריות. בירד היה מהרגע הראשון מנהיג ווינר גדול. לברון לא היה כזה מהתחלה והיו לו יותר מדי מקרים בו לא תפקד כמו שהוא יודע במשחקים חשובים וברגעים מכריעים כמו בגמר 2011. וכן לגבי מנהיגות וההשפעה שלו על הקבוצה כבר הבאתי דברים של חבריו לקבוצה כמו שטפיחה או מילה
טובה ממנו שווה יותר מהרצאה של אאורבך על כמה הם היו טובים וממאמר עליהם בספורט-אילוסטרייטד, שהרגישו שהיו חייבים לשחק טוב יותר במיוחד בשבילו, ושכאילו חתיכה ממנו נכנסה בהם.
טובה ממנו שווה יותר מהרצאה של אאורבך על כמה הם היו טובים וממאמר בספורט-אילוסטרייטד ושהרגישו שהיו חייבים לשחק יותר טוב בשבילו ושכאילו חתיכה ממנו נכנסה בהם
 

rapgamer4ever

New member
בשנות ה-80 היו יותר פוזשנים במשחק

כ-101 פוזשנים למשחק לאורך הקריירה של בירד לעומת 92 פוזשנים למשחק לאורך הקריירה של טימי. הבדל גדול.

כמובן שההשוואה שגויה מיסודה כי בירד שיחק 38 דקות למשחק כממוצע קריירה (ועשה קריירה יחסית קצרה) בעוד שדאנקן שיחק 34 דקות בממוצע ועשה קריירה ארוכה. מן הסתם מספרי הקריירה שלו ירדו בגלל העונות האחרונות.
(עריכה):
בירד פרש בגיל 35, דאנקן פרש בגיל 40.
 
דבריי נכונים עם ההתחשבות בהבדלים שהבאת

הדברים נכונים גם לשנות השיא של בירד ודאנקן.
עובדה היא שלמרות ההבדל בפוזישנים אין הבדל משמעותי בין ממוצעי טובי הריבאונדרים אז והיום. והממוצעים הגבוהים ביותר היו של רודמן בשנות השיא שלו והוא היחידי שממוצעיו בשיאו גבוהים מטובי הריבאונדים מתחילת שנות האלפיים.
 

dark happy shadow

Member
מנהל
שחקן ענק אך הזמן השיג אותו
היה שחקן חכם מאוד, מנהיג אמיתי, בלי אגו שנתן כבוד לאחרים כולל למאמן שלו, ידע לנצל את היתרונות שלו ולהסתיר את החולשות שלו כשחקן ולשחק משחק קבוצתי בניגוד לחלק גדול מהכוכבים של ה nba.

היה השחקן הכי אהוב עליי בס"א גם בשנים האחרונות שלו והוא בהחלט השאיר את החותם שלו על הליגה ואין אנשים שיכולים לומר עליו משהו רע.
 

off shekel

New member
קצת עצוב

אף פעם לא אהבתי יותר מדי לראות אותו, היה אפור מדי בשבילי, אבל על הגדולה שלו והיעילות המפחידה אי אפשר לערער, היה שחקן ענק.
ועצוב כי השרידים האחרונים של תקופה כל כך גדולה עזבו כמעט כולם, רק גארנט נשאר וגם זה ברבע קלאץ'.
 

Ring Bearer

New member
שחקן הNBA הטוב ביותר בעשרים השנים האחרונות

דאנקן החזיק את הNBA במעבר מהמשחק של שנות ה90 לנורמות המשחק החדשות. דאנקן נכנס לליגה שבה היו 5-6 סנטרים דומיננטיים, קשיחות הגנתית, פוסט-אפ, טרנדארונד ג'אמפר ומבנה של "כוכב>סיידקיק>שחקנים משלימים". הוא ניווט בשקט את הדור שלא ידע את סיני עד שהליגה הגיעה לשיטה החדשה: אין סנטר אלא "גבוהים", הקשיחות התחלפה בחדירה ושחרור לקליעה מרחוק והמבנה הפך הרבה יותר קבוצתי. בניגוד לשאקיל וקובי, דאנקן ידע להשתנות עם המשחק. אם אחרי פרישתו של ג'ורדן היו מבקשים לבחור סופרסטאר אחד לבנות סביבו קבוצה מאפס, הייתי בוחר את דאנקן על פניהם בכול יום בשבוע. שחקן שמוכיח שגדולה היא שילוב של מספרים, כימיה, פסיכולוגיה ואפילו קמצוץ של מצפוניות.
Long live big fundamental!
 

Cade Foster

New member
כמה מילים על השחקן השני הכי אהוב עלי בכל הזמנים

טים דאנקן מסמל את כל מה שאני רוצה בפרנצ'ייז פלייר שלי. שם את הצלחת הקבוצה בראש סדר העדיפויות. עובד קשה. חסר פוזה. חכם. חי את המשחק. לא מתפשר על אף אספקט של המשחק: אין יום רע באף צד של המגרש. מחויב לכל האנשים שמקיפים אותו וקשורים לפרנצ'ייז שלו. ווינר. מנהיג. מנטור לשחקנים צעירים. לא משקיע אנרגיה באנשים לא חשובים כמו כלי התקשורת או אלה שקוראים לו "אפור" ו"משעמם". אי אפשר לבקש חבילה שלמה יותר משחקן כדורסל, ובעיקר מאדם שמתפרנס מהמקצוע.
&nbsp
אי אפשר שלא להתבאס כשמבינים שאין יותר כדורסל "דאנקני" (הקבוצה והמשחק חשובים יותר מהאדם והלגאסי המחורבן שלו). ואותי זה מבאס עוד יותר שהוא מסיים קריירה בלי הטבעת השישית שלו שהייתה מסמלת בצורה הכי נאותה את סיום הקריירה שלו לעומת סיום הקריירה של קובי, שהיה נשאר מתוסכל מאחור עם ה5 שלו, ועוד יותר מבאס שהקריירה שלו מסתיימת אחרי הופעת פלייאוף שלא משאירה מקום לספק - אין לו יותר דלק במיכל. ומי כמו דאנקן לא יכפה את עצמו ולא יהפוך לעול עבור הפרנצ'ייז שלו.
&nbsp
The game will never be the same.
 

Ring Bearer

New member
אתה נוגע בנקודה מאוד חשובה

בליגה בה דוראנט עוזב לגולדן סטייט ואפילו וויד מעדיף כסף על פני הקו המנחה של "אדם אחד-קבוצה אחת", דאנקן (וגם קובי) סימלו עוד נקודה בדור הישן: נאמנות. בעניין הזה הוא גם סימל את ההפך הגמור משאק, שסיים את הקריירה במסע בין 6-7 קבוצות. לדעתי האישית גם השם של לברון נפגע קשות מחוסר הנאמנות שהפגין, ורק אחרי שהוא יפרוש, בעוד 3-4 שנים, נוכל להעריך האם יש למעבר מ"קבוצה קודם" ל"אני קודם" משקל בגדולה של שחקן. יכול להיות שעוד נחזור לראות ליגה שבה שחקן מזוהה עם קבוצה, ולגדולה שהאוהדים מייחסים לדאנקן תהיה השפעה על כך.
 

OrEl74

Well-known member
מנהל
אני חושב שתם העידן הזה

לא מאמין שנראה עוד שחקנים שנאמנים ככה לקבוצה.
יחד עם זאת חשוב לזכור שהשחקנים שנחשבו לנאמנים הם גם כאלה שהצליחו להגיע עם הקבוצה שלהם להישגים, במקרה של לברון ודוראנט זה פשוט לא קרה.
&nbsp
 
הגידו כן לדאנקן!

הגידו כן לדאנקן!

כדורסל מושלם ויסודי,
התקפי והגנתי,
והכול בשקט מופתי.

הגידו כן לדאנקן!
מנהיג ווינר גדול

בלי לקרוא כתרנגול,
היסוד הגדול
בלי להשמיע קול.

הגידו כן לדאנקן!

הענק הלוחש
את פעולותיו עשה באופן הטוב ביותר שיש
ומדויק כמו במדע,
ואנו זועקים: תודה לך אגדה!!!

הגידו כן לדאנקן
 
למעלה