טיול שורשים - הונגריה
חזרנו ביום חמישי מטיול שורשים בהונגריה ורציתי לשתף אתכם בחוויה. אבי, יליד עיירה קטנה במזרח הונגריה בשם קארצג, לקח אותי את זוגתי ושני ילדי בני ה 11 וה 7 לטיול הזה. קשה לי להעביר במילים את עוצמת החוויה של הטיול הזה אבל במשך 10 ימים שבהם בילינו יחד, למדתי על אבי יותר ממה שלמדתי עליו במהלך 37 שנותי. פעם ראשונה בנוכחות הנופים של ילדותו, אבי ניפתח לספר על ילדותו בצל המשטר הפשיסטי בהונגריה, החל בחוויות ילדות מאושרות של ילד שלא היה מודע למצב המתדרדר סביבו, דרך הגזרות הראשונות שנחתו על הקהילה, הגיוס המוקדם של סבי לפלוגות העבודה, הכינוס בגטו של העיירה, הגרוש לעיר סולנוק והסלקציה. הדהימו אותי הזיכרונות המוקדמים והשפע שלהם כאילו לא היה מדובר בילד בן 8 אלה בבוגר. הידהים אותי איך הוא זכר בפרטי פרטים את סבתו נילחמת על הזכות לעלות על רכבת אחרת שמתוך אינטואיציה ניראתה לה עדיפה על פני זו שעלו עליה כולם, החלטה שהצילה את חייהם של כל בני משפחתה ממשלוח לאושויץ. הרכבת שהם עלו עליה יועדה לעבודות כפייה באוסטריה. הדהימה אותו ההבנה שלו כבר אז שאת הרב סבתא שהם השאירו אחריהם על שרפרף קטן ברציף, הם לא יראו יותר. בתוך המיים החמים של מעיינות טרמיים בעיירת הנופש שבה משפחתו היתה נוהגת לבלות ישבנו שעות לשמוע ממנו את הסיפורים הללו, את התחושות שליוו אותו בזמן השהיה במחנה העבודה ואת טלאות החזרה הבייתה עד שובו של סבי מהשבי הרוסי שנתיים אחרי סיום המלחמה. במכונית בדרך לעיירה שמענו על ההתנקלויות ליהודים לפני ואחרי המלחמה וראינו את המקומות בהם נערכו ביהודים פרורומים. הלכנו איתו ברגל את הדרך מהבית לבית הספר, התרגשנו איתו בבית כנסת והיזלנו דמעה בבית הקברות. כמובן שהתרגשות גדולה היתה לחגוג את ליל הסדר עם קרובי המשפחה שנישארו שם. ברור לי שהם לא אהינו מה אנחנו רוצים מהם, אבל ניחא... גם מקומה של בודפסט לא ניפקד בטיול הזה. מעבר לתענוגות שהעיר היפה הזו יודעת להציע, את שנותיהם האחרונות לפני העליה לארץ אבי ובני משפחתו בילו בבודפסט. סבי שמצא עבודה בבודפסט כמורה לקח איתו את בני המשפחה לשם. בצל השנים הקשות שלאחר המלחמה והשיקום של הנזקים האדירים שהמחמה הזאת הסבה הם החליטו לעלות לארץ. אני חושב שסטירת הלחי הגדולה ביותר שקיבלתי היתה יומיים לפני החזרה שלנו כשניכנסנו למוזיאון השואה החדש שניפתח בפברואר השנה. שם ראינו מול עינינו איך בעיר היפה הזאת, באותם רחובות שרק אתמול ישבנו ושתינו קפה, צעדו לפני 62 צעדו יהודים בדרך לרכבות המוות. איך בארמון המלוכה היפה הצטלמו הנאצים בגאווה ואיך בכיכרות המפוארים של העיר הושפלו היהודים והוכו למוות. איך האוויר הנקי וצלול של הונגריה מלא בצחנת המלחמה ההיא. בשלב הזה רציתי כבר לחזור ארצה. ביום האחרון לשהותינו, הוזמן אבי לתת הרצאה באקדמיה למדעים בבודפסט על סבי משה הרשקו. בעקבות פרס הנובל שבו זכה דודי בשנה שעברה והעניין המתעורר שהעיירה קארצג יצרה אצל ההונגרים, יצא הספר שסבי כתב לפני כמעט שני עשורים על תולדות קהילת קארצג במהדורה נוספת שכללה גם ספר נוסף ובו תמונות חדשות של העיירה, של הבית כנסת, בית הקברות ורישומים מדוייקים של הקבורים בו כמו גם רשימת אילו מהעיירה שנירצחו בשואה. גם הכבוד הזה לא מחק אצלי את הרושם שההונגרים ממהרים להתהדר בנוצות לא להם. להם אין שום תרומה בהישג הזה של דודי. אילו זה היה תלוי בהם, הוא לא היה היום בין החיים... אם למישהו יש עניין במידע על העיירה, ברשימות ממנה, מידע מהספר על תולדות הקהילה או סתם שאלות, אשמח לעמוד לרשותכם כאן בפורום או במסרים. סרווס.
חזרנו ביום חמישי מטיול שורשים בהונגריה ורציתי לשתף אתכם בחוויה. אבי, יליד עיירה קטנה במזרח הונגריה בשם קארצג, לקח אותי את זוגתי ושני ילדי בני ה 11 וה 7 לטיול הזה. קשה לי להעביר במילים את עוצמת החוויה של הטיול הזה אבל במשך 10 ימים שבהם בילינו יחד, למדתי על אבי יותר ממה שלמדתי עליו במהלך 37 שנותי. פעם ראשונה בנוכחות הנופים של ילדותו, אבי ניפתח לספר על ילדותו בצל המשטר הפשיסטי בהונגריה, החל בחוויות ילדות מאושרות של ילד שלא היה מודע למצב המתדרדר סביבו, דרך הגזרות הראשונות שנחתו על הקהילה, הגיוס המוקדם של סבי לפלוגות העבודה, הכינוס בגטו של העיירה, הגרוש לעיר סולנוק והסלקציה. הדהימו אותי הזיכרונות המוקדמים והשפע שלהם כאילו לא היה מדובר בילד בן 8 אלה בבוגר. הידהים אותי איך הוא זכר בפרטי פרטים את סבתו נילחמת על הזכות לעלות על רכבת אחרת שמתוך אינטואיציה ניראתה לה עדיפה על פני זו שעלו עליה כולם, החלטה שהצילה את חייהם של כל בני משפחתה ממשלוח לאושויץ. הרכבת שהם עלו עליה יועדה לעבודות כפייה באוסטריה. הדהימה אותו ההבנה שלו כבר אז שאת הרב סבתא שהם השאירו אחריהם על שרפרף קטן ברציף, הם לא יראו יותר. בתוך המיים החמים של מעיינות טרמיים בעיירת הנופש שבה משפחתו היתה נוהגת לבלות ישבנו שעות לשמוע ממנו את הסיפורים הללו, את התחושות שליוו אותו בזמן השהיה במחנה העבודה ואת טלאות החזרה הבייתה עד שובו של סבי מהשבי הרוסי שנתיים אחרי סיום המלחמה. במכונית בדרך לעיירה שמענו על ההתנקלויות ליהודים לפני ואחרי המלחמה וראינו את המקומות בהם נערכו ביהודים פרורומים. הלכנו איתו ברגל את הדרך מהבית לבית הספר, התרגשנו איתו בבית כנסת והיזלנו דמעה בבית הקברות. כמובן שהתרגשות גדולה היתה לחגוג את ליל הסדר עם קרובי המשפחה שנישארו שם. ברור לי שהם לא אהינו מה אנחנו רוצים מהם, אבל ניחא... גם מקומה של בודפסט לא ניפקד בטיול הזה. מעבר לתענוגות שהעיר היפה הזו יודעת להציע, את שנותיהם האחרונות לפני העליה לארץ אבי ובני משפחתו בילו בבודפסט. סבי שמצא עבודה בבודפסט כמורה לקח איתו את בני המשפחה לשם. בצל השנים הקשות שלאחר המלחמה והשיקום של הנזקים האדירים שהמחמה הזאת הסבה הם החליטו לעלות לארץ. אני חושב שסטירת הלחי הגדולה ביותר שקיבלתי היתה יומיים לפני החזרה שלנו כשניכנסנו למוזיאון השואה החדש שניפתח בפברואר השנה. שם ראינו מול עינינו איך בעיר היפה הזאת, באותם רחובות שרק אתמול ישבנו ושתינו קפה, צעדו לפני 62 צעדו יהודים בדרך לרכבות המוות. איך בארמון המלוכה היפה הצטלמו הנאצים בגאווה ואיך בכיכרות המפוארים של העיר הושפלו היהודים והוכו למוות. איך האוויר הנקי וצלול של הונגריה מלא בצחנת המלחמה ההיא. בשלב הזה רציתי כבר לחזור ארצה. ביום האחרון לשהותינו, הוזמן אבי לתת הרצאה באקדמיה למדעים בבודפסט על סבי משה הרשקו. בעקבות פרס הנובל שבו זכה דודי בשנה שעברה והעניין המתעורר שהעיירה קארצג יצרה אצל ההונגרים, יצא הספר שסבי כתב לפני כמעט שני עשורים על תולדות קהילת קארצג במהדורה נוספת שכללה גם ספר נוסף ובו תמונות חדשות של העיירה, של הבית כנסת, בית הקברות ורישומים מדוייקים של הקבורים בו כמו גם רשימת אילו מהעיירה שנירצחו בשואה. גם הכבוד הזה לא מחק אצלי את הרושם שההונגרים ממהרים להתהדר בנוצות לא להם. להם אין שום תרומה בהישג הזה של דודי. אילו זה היה תלוי בהם, הוא לא היה היום בין החיים... אם למישהו יש עניין במידע על העיירה, ברשימות ממנה, מידע מהספר על תולדות הקהילה או סתם שאלות, אשמח לעמוד לרשותכם כאן בפורום או במסרים. סרווס.
