אריאל,נשמה עדינה שכמוך
הרגישות שלך נוגעת ללב, אתה מזדהה עם הכאב של גיא כאילו חווית את זה בעצמך. אם תקרא פה קצת תגלה שגיא מדבר על הנושא בפתיחות ובאומץ שאינם אופיניים לילד בגילו. הוא מקבל תמיכה עצומה קודם כל מהמשפחה הנפלאה שלו את אבא שלו הכרנו באופן אישי באחד המפגשים ברעננה ואת אמא שלו,אלונה, כולנו נשמח לפגוש בשבוע הבא (מסתבר שהיא גם אופה מצויין וגם אוהבת להסתובב בבית בבגדים של חתולה,חפש את התמונה שלה) אז אל תחמיץ. חוץ מזה-אתה מול המחשב כבר מיליון שעות,אם הייתי גרה קרוב הייתי מציעה לך שנצא לאיזה ריצה בפרק או הליכה , מי יודע אולי משהוא נחמד קורה בחוץ?.... אורית
