טור 8 - חופש

Arielcohen

New member
טור 8 - חופש

טור 8 - חופש (ומסגרות החיים) "אף אחד לא יגדיר לי את החופש שלי..." חופש. איזה מושג הפכפך. כמה אסוציאציות הוא מזכיר. מי מאיתנו לא רוצה להיות חופשי, בהנחה שהוא לא מרגיש כזה? האמת היא שבגילנו (ולא רק בגילנו, כמובן) החופש יכול להיות מאוד ברור מאליו, כמו אצלי לדוגמה, או סוג של שאיפה, חלום, פנטזיה ומשהו שיום אחד עוד נגיע אליו, או אולי אפילו משהו שאנחנו לא ממש צריכים כרגע. מהו חופש בשבילכם? משמעותו של המושג "חופש" שונה ומשתנה בין בני אדם, כמובן. אם בשבילי חופש זה לצבור שעות שינה רבות ואז ללכת לאימונים ולקפה בעיר, בשביל מישהו אחר חופש הוא ללכת לעבודה מ6 בבוקר ועד 17:00 אחה"צ, ואז לשבת מול הטלוויזיה \ עם המשפחה \ לצאת לחברים \ פאב \ סרט \ מועדון. חופש, למעשה, הוא זמן בו אנחנו קובעים לעצמנו בדיוק מה לעשות. אני חושב שרק אז אפשר ממש להיות אנחנו, 100 אחוז, ולחיות את החיים שאנחנו רוצים ו(אולי גם) צריכים. "תשמור על החופש שלך... לא אמרת מילה והיא כבר בלי חלק עליון..." כשאני רושם שהחופש אצלי הוא ברור מאליו, אני מתכוון בעיקר להרגשה שאני יכול להיות חופשי כמעט תמיד, ואני גם עושה את זה. להיות יותר ספציפי? הברזות. לא נאה לי לסבול שעה תנ"ך ושעתיים אזרחות? אני לא מופיע. לא מדובר באדישות, "זין על הבגרויות ועל הכל", כי בכל זאת אני טורח להביא תירוצים יצירתיים ("הלכתי לקנות עם אחותי רהיטים באיקאה") וכשאני מגיע פעם בכמה זמן, אני פתאום הופך לחרשן שמאוד מתעניין בחומר למשך 45 דקות. אם לא מדובר בהזנחה, אם אני משלים את החומר, אז למה אני צריך כל כך הרבה חופש? בשביל הרגשת השליטה. אני שולט בחיים שלי ואף מסגרת לא מגבילה אותי, לא כשאני קובע לעצמי את החוקים. האם זה טוב או רע? מה התפקיד של המסגרות ביצירת או דיכוי החופש? "הרים, מעבר להרים יש ים ובגדים קצרים נשארתי רק בתחתונים..." שאלת המסגרות היא שאלה רצינית. עד כמה אנחנו צריכים אותן? מהי התועלת של המסגרות לחיינו, והאם כשמשקללים אותן עם הנזק, הן עדיין שוות את ההשתלבות שלנו בהן? לימודים, צבא, עבודה (לא בהכרח ע"פ הסדר הזה) הן מסגרות די מקובלות ונורמטיביות פה בישראל, ואותן אבחן תחילה. את הדוגמה של הלימודים כבר הבאתי, ואני מעוניין להרחיב טיפה. מה קורה עם אוניברסיטה (סטודנטים, זה הסימן שלכם להגיב)? בעיקרון, המטרה היא דומה - דאגה לעתיד. להוציא תעודת בגרות, להוציא תואר, למצוא עבודה. האם הדאגה לעתיד מגבילה את החופש בהווה? ללא ספק, כן, לפחות אצל אנשים ששקועים יותר מדי בתוך המסגרות. מה קורה עם עבודה? הרי ברור שלא מדובר בלימודים, שהבוס הוא לא מורה ושאי אפשר להבריז כל פעם שבא להמשיך לישון עוד קצת. אז האם ואיך אפשר למצוא את החופש גם שם? ומה קורה אם לא עושים את זה? "היא קוראת למקום הזה בית וזו בטח עבודה..." "וורקהוליקים" הם אנשים שהרבה יותר קשה להם למצוא אושר, רוגע ושלווה בחייהם. הם האנשים אליהם מכוון השיר "4 כרטיסי אשראי". מדובר בבני אדם שלא יודעים לאזן בין הצרכים שלהם לבין הרצונות או שמעדיפים להתעלם מהצרכים שלהם ורואים בעבודה לא רק משמעות אלא גם משימה, מטרה שתמיד עומדת לפניהם. הם ההוכחה החיה לחשיבותו של החופש. אל תהיו כמוהם. "אדוני מוריד מדים וקדימה למיטה..." עוד מסגרת ישראלית היא הצבא. לא שירתתי עדיין, אבל אני חושב שזה מאוד מאוד תלוי, כל הקטע של חופש במוסד הזה.. יש תפקידים בהם קורעים את התחת (כמו שעברי לא ממש עשה. לא שאני מעביר ביקורת, אני בטוח שהיום הוא עושה את זה...) ויש תפקידים של שעה ביום, וכל השאר סתלבט. וחוץ מזה, יש את המשתמטים, או אלה שסתם לא משרתים, אפילו לא מתוך אידיאולוגיה או אפילו לא מבחירתם (גם זה קורה). הם קשורים בדיוק לזה. לחופש. היה לי ויכוח עם חבר על הנושא הזה לא מזמן. הוא לא מתכוון לשרת. "לא משנה האידיאולוגיה, לא משנה בכלל למה. אבל 3 שנים, מה בדיוק תעשה?", שאלתי אותו. "מה יש לך? אלו השנים הכי יפות! עבודה, טיול במזרח, בקיצור אני אחיה". אנחנו חיים בישראל. חובה לשרת. ומי שלא משרת, עצוב לי קצת עליו. קודם כל, בגלל הבדידות. קשה כשכמעט כל בני גילך משרתים ואתה לא. וכמובן, בגלל חופש, שבסיטואציה כזאת חושף את חסרונותיו. "מה כבר אפשר לגלות?..." כי פתאום נחשף העולם הגדול, יש המון אופציות, וזה קשה. זה ממש לא "נרקוד ונשיר ונרים את העיר". מדובר במרידה בנורמה, ובכל חברה אנושית הדבר מלווה במחיר. אובר החירות היא דבר מפחיד. אחרי השחרור זה שונה כי אתה הרבה פחות לבד. בכל מקרה, הגענו להסכמה מסוימת: כל אחד ומה שמתאים לו. כל אחד שיבחר את המסגרת או שלא, את השירות או החופש. השאלה היא מה תרגיש אם תתגייס או לא, והתשובה לכך מובילה לפתרון של כל אחד ואחת. אלה שמתגייסים צריכים גם כמובן לבדוק את כל התפקידים ולמצוא את זה שהכי מתאים, מכל הבחינות. כי ככה עוד אפשר לשמור על החופש, למרות שהצבא הוא מוסד דיקטטורי, מגעיל וכל זה. כעת על עוד מסגרות והחופש שהן מאפשרות. "ואיזה כיף זה לחלום שהכל משוחרר ואפשר להגיד מה שיש על הלב..." מסגרת הדת. אח, מסגרת הדת... לצורך העניין לא מדובר רק בדת היהודית (למרות שבה אני אתמקד) אלא בדת המוסלמית, "אללה", "ישו", "אלוהים" וכל החברה. הנה דוגמה למסגרת שברובה מתייחסת לדברים בהקצנה מסוכנת ומדכאת כל חופש בסיסי. "אלף בנות דתיות" מדבר בדיוק על זה ואני יכול פשוט לרשום את כל השיר (אבל זה אסור). הדת מגבילה גייז. הדת מגבילה נשים. הדת מגבילה את האופנה (שזה כבר יותר מדי... צאו מהשחור, החיים יפים!). הדת מגבילה את המימוש העצמי של כל אחד ואחת. אומרים לי (על החרדים) ש"הם מאושרים, הם גדלו ככה, הם לא מכירים אף מציאות אחרת". לא נכון, סורי. בן אדם יכול לדעת מתי מגבילים אותו ומתי הוא לא בדיוק הוא, גם אם הוא לא גדל בחברה אחרת. במדינתנו החרדים, או לפחות חלק גדול מהם, יודעים מהו חופש למרות שהם לא חוו אותו - כל החילונים חסרי מגבלת הדת האלו מראים להם בדיוק מה זה. "אלף בנות דתיות, עכשיו הן חולמות שיותר לא כואב..." מהם הפתרונות שלי לעניין? קודם כל, לקחת את האמונה ולשים אותה במקום יותר בריא שלא חייב בכלל לפגוע בה - לחזור בשאלה. או להיות חילוני, או להיות דתי, העיקר לצאת מהחברה החרדית שכל כך חונקת. כי היא לא תשתנה, לא תיפתח, לא תבין. זה לא קל. זה יהיה הדבר הכי קשה שחרדים יכולים לעשות. אבל בטווח הארוך זה יהיה הדבר הנכון שייתן סיכוי לאושר. סיכוי לחופש שהם כל כך צריכים. אה, ואז יהיה קצת יותר חוקי לזיין בתחת (לא חשבתם שהם לא עשו את זה קודם, נכון?).
 

Arielcohen

New member
טור 8 - חופש, המשך ../images/Emo26.gif

עוד מסגרת חשובה ושונה לגמרי - החופש באהבה. הנה עוד מרכיב חשוב בדרך אל האושר, ושני מרכיבים אלה יכולים ליצור אותו ובאמת עושים את זה. איפה עובר כאן הגבול? כשהאהבה נפגעת, החופש בחיינו משתנה, לרעה. כשהחופש נפגע, האהבה נפגעת גם היא. כי באהבה אמיתית צריך לדעת לתת ולקבל ספייס. אהבה שבה אין מספיק ספייס הופכת לאובססיבית ומתמכרים אליה, כמו לעבודה, וכאמור - זה לא טוב. במצב כזה אין בכלל ספק מה לעשות - או שמנסים מחדש עם יותר ספייס או שנפרדים. כמובן שיותר מדי ספייס עלול להביא לבגידה, אבל זה באמת תלוי באופי הקשר ובחוזק שלו. ועכשיו, לשאלה הגדולה - איך בעצם אפשר למצוא את החופש גם אחרי שמתבגרים? קודם כל, כל הזכויות שמורות לנדבוש, פרופורציות. צריך למצוא את האיזון בין חוסר חופש לעודף חופש, כי יותר מדי מכל צד זה לא טוב. מסגרות, בגדול, הן דבר טוב. אני אוהב להבריז, אבל מה הייתי עושה בלי הלימודים? בלי הידיעה שיש לי בשביל מה לקום, שמישהו מקריא את השם שלי, שאנשים שמים לב אם אני חסר או לא, שיש לי משמעות כלשהי בעניין? אני חולה על זה שהטורים שלי מתמזגים ביחד - הרי צריך משמעות בחיים, ומסגרות מספקות את זה במובן מסוים. אז מעשית, לא כדאי לתת לעבודה להשתלט על כל החיים ולשמור על שאר הדברים שחשובים. על התחביבים, על החברה. כשמדובר בלימודים, פסיכומטרי וכאלה, אפשר, כדאי ורצוי ללמוד כדי להצליח אך חשוב להוציא את הראש מהספרים מדי פעם ולדאוג לעצמנו. הגבול בין חרישה 'בריאה' לשקיעה מסיבית בתוך החומר וטיפטוף שאריות המוח מהאזניים הוא די דק, ולא כדאי לאף אחד לעבור אותו. "הזדמנות, כמו לתפוס פרפר להצמיד אותו לספר עם סיכות..." שנית, חשובה ההבנה שחופש הוא לא רק סיפוק לטווח הקצר אלא לטווח הארוך, ז"א שסוף שבוע לא מספיק עם אתה עובד כל השבוע כמו חמור. ובגלל שמה שאנחנו רוצים (או אמורים לרצות) הוא חופש אמיתי לטווח הארוך, ייקח גם זמן עד שנמצא אותו. משמעות הדבר היא שנעבוד בהרבה עבודות מגעילות. שאולי נסבול מאוד בשירות הצבאי. שייקח המון זמן עד שנמצא את העבודה שמתאימה לנו מכל הבחינות, עבודה שנהיה בה מצויינים ולא תגרום לנו להרגיש שחסר לנו חופש. ובעיקר, שזה לא בלתי אפשרי. זה אפשרי מאוד למצוא את החופש, להנות בעבודה ולקבל בבנק סכום מספק כל חודש. הנקודה היא שזה אולי מייאש, אבל אסור להתייאש. לסיכום, למה אנחנו צריכים כל כך את החופש הזה? כאמור, כדי להשיג שליטה בחיים, אבל חופש הוא עיקרון בסיסי. אני לא חושב שזה אפשרי למצוא אהבה כשאין חופש. אני לא חושב שאפשר לנהל חיי חברה נורמליים כשאין חופש. אני חושב ובטוח שאי אפשר להיות מאושרים בלי כמות מספקת של חופש. וזה פועל גם הפוך - יותר מדי חופש זה ללא ספק רע, במיוחד במדינתנו המתוסבכת, וכדי להמחיש זאת אני אפנה אתכם לתמונות הנהדרות ב"ספר שירים" שמתארות בדיוק את זה, לפחות עבורי (אני מתכוון לתמונות שבהם יש אנשים שוכבים על הרצפה או על הספסל בכל מיני מקומות). צריך חופש כמעט מהכל, ורק האיזון הזה יכול להביא לאושר. כי חופש אמיתי ומאוזן הוא בעצם "מן תחושה נעימה מוזרה שעוטפת אותך..." אריאל.
 

xdye1

New member
למה תמיד חייבים לרשום נושא?

התחושה נעימה מוזרה שעטפה אותי כשקראתי את המאמר היתה חד משמעית ללא ספק! שיפרת לי את היום 'ברמות קשות' וגאלת אותי משיעור משעמם בגרפיקה. נהינתי לקרוא מילה במילה. המשך כך..
 

jeackyh

New member
אריאלצ'וק

קראתי הכל
. עם חלק הזדהתי מאוד. אם חלק קצת פחות.. אהמממ. אהבתי מאוד מאוד שמצאתי את כל החופש הזה בעברי. באמת נחמד:) יום טופ
 

oooooOFIR

New member
החפירה שאחרי :)

חופש יש רק בקבר לא שמעתם???? בכל מיקרה רוב בני האדם מרגישים כאילו יש להם ייעוד מסויים. כל מה שניכנסת אליו זה בכלל פילוסופיה אחת גדולה. חופש בעיני זה לזרוק הכל ולעשות מה שבראש שלך. אני לא חושב שיש מידות לחופש לדעתי זה הכל או כלום. או שאתה עושה מה שבזין שלך (סליחה על הביטוי) או שלא. אם אני מרגיש חופשי -לא. יש לי סלע גדול על הגב שניקרא צבא, ואני אפילו לא התגייסתי עוד. אחרי צבא אני ירגיש חופשי? לא. אני ארצה ללכת ללמוד. למה? כי יש חלום ויש לי שאיפה והיא יותר חשובה לי מחופש. בסוף נמות כולנו אולי אני אהנה פחות, אבל יהיה לי יותר קל ללכת לדעת שהגשמתי את מה שרציתי להגשים. כמובן שזה חובה מידי פעם לזרוק את הכל ולברוח הכי רחוק שאפשר. צריך לדעת לשלב. מתי אני אהיה חופשי? אולי כשאני אהיה זקן... מקווה שעד גיל 40 אני אהיה חופשי עם כמה מילארדים בבנק. למרות שזה לא מה שיעשה אותי מאושר. טוב לא ניכנס אלי, הנקודה הובהרה :).
 

A N I g M A

New member
אריאל,

יוווו כמה התגעגעתי לטור! בכל אופן - לנושא. אני מאד מאד מסכימה איתך בקשר לחופש... אני חושבת שכן צריך מסגרות. אני יודעת שאני צריכה מסגרת כי אחרת הייתי היום... לא יודעת איפה. בטח שלא בבצפר מתכוננת לבגרויות. כי כשנותנים לי הרבה חופש אני לא ממש יודעת מה לעשות איתו. אבל אני אתרגל :) ואכן, "מן תחושה נעימה מוזרה שעוטפת אותך" - ככה אני מרגישה בהברזה... חחח או בחופש כלשהו
 
הממ

נהניתי לקרוא,ודי לשם שינוי בטוריך האחרונים-להסכים איתך לגמרי. חופש..זה מה שמטריד אותי הכי הרבה בחרא הזה שנקרא צבא. בבי"ס לא משנה מה עושים לך,יש לך לאן לברוח.יש לך גם חופשים ארוכים מידי פעם,יש הרבה דברים טובים.ובכל זאת הייתי חייב לעזוב את זה,ולקחת יותר מחצי שנה של חופש בכיתה י'ב,בשביל להצליח לחזור לסוף ולהשלים קצת בגרויות.בצבא אין את זה,זה פאקינג 3 שנים רצופות.נקווה לטוב. ובכלל בחיים,אני בנאדם שבלי חופש לא מסוגל לחיות.לכן גם בעתיד,אני יהיה חייב לעבוד במשהו שיאפשר לי לעשות מה שאני רוצה,מתי שאני רוצה.הרבה פחות חשוב הכסף. ובקשר לדת-אני לא מסכים איתך(זה היה חייב לבוא מתישהו,יו נואו).נכון-חופש זה הדבר האחרון שיש שם.אבל זה לא אומר שאין שם אנשים מאושרים.אני אישית מכיר חרדים,לגמרי חרדים,שמאושרים.יש חיה כזאת. זהו,נראה לי..שוב,נהניתי נורא לקרוא.
 

lollapalooza

New member
אין לי מזל. ../images/Emo4.gif

שוב בלילה לא הצלחתי להגיב (אני הולכת להתלונן) ועד שהצלחתי עכשיו לכתוב הודעה ארוכה ופלספנית, האינטרנט התחרפש לפני שהספקתי לשלוח.
בכל אופן- חופש אמרנו
אחרי כל ציטוטי העברי אני אביא דווקא משהו של ברי (
) "כולם רוצים להיות חופשיים, אבל ממה אלוהים, ממה
"
אנחנו תמיד רוצים להשתחרר מדברים שמעיקים עלינו, שמפריעים לנו בדרך. אבל בדרך לאן
ומה בדיוק ייתן לנו ה"חופש" הזה שאנחנו כל כך רודפים אחריו
אושר
אני לא חושבת. אני למשל, נמצאת במצב החופש הכביכול אולטימטיבי. לא לימודים, לא צבא, לא עבודה, לא כלום. הולכת מתי ולאן שבא לי, בלי להילחץ שצריך לקום מוקדם מחר (כי לא צריך) ובקיצור עושה מה שאני רוצה. אני לא אגיד שאני לא נהנית מזה, כי אני כן, אבל אני לא מאושרת. אין את ההרגשה הזו שחושבים שתהיה כשאתה לא קשור לכלום. חופש הוא לא בהכרח טוב. אתה יכול להיות חופשי מכל דבר שרק תרצה, ולרבוץ לך על החוף באי בודד בלי שום דאגות, אבל אתה תהיה משועמם. לעומת זאת אתה יכול לקרוע את עצמך בעבודה מהבוקר עד הערב, אבל להיות מרוצה ממנה ולאהוב את זה. מה שאני בעצם מנסה להגיד זה, שחופש הוא לא בהכרח חיים נטולי מסגרות. ממש לא. נורא הפריעה לי, אריאל, הקביעה הזו שלך, שאורח החיים הדתי, או החרדי או וואטאבר, הוא כובל ומונע חופש. זה כל כך לא נכון בעיני. אז כן, אני למשל גרתי תקופה קצרה בבני ברק ונורא ריחמתי על הילדות בבגדים ארוכים בשיא החום, ועל זה שהם מוקפים במיליוני חוקים ואיסורים ובעצם נראים לי חנוקים. אבל זו רק נקודת המבט שלי. מי אמר לך שהם לא מאושרים ומרגישים חופשיים בתוך המסגרת הזו שלהם
אולי זה אורח חיים שלא מתאים לי או לך, או אפילו לחלק מהאנשים שחיים אותו, אבל אין לך שום זכות לקבוע לאנשים אחרים אם טוב להם או לא, ובטח שלא להודיע להם שהדרך לחופש היא "תחזרו בשאלה". אתה חושב שהחברה החילונית חופשייה
ממש לא
מה עם השיעבוד לאופנה וללהיות "מקובל" והשיעבוד לטלוויזיה ולאינטרנט ולעוד מיליון ואחד דברים
הם מסתכלים עליך כאדם כבול, ואתה מסתכל עליהם באותו אופן. חופש זה דבר מאוד אינדיווידואלי.
 
../images/Emo45.gif

נכון,בדיוק רציתי לכתוב..שהחברה החילונית,היא אולי אפילו פחות חופשית בהרבה מובנים. ואושר=חופש,זאת בכל מקרה משוואה לא קשורה.לפחות לא בטווח בינוני עד ארוך.
 

Arielcohen

New member
אוקיי...

תודה על התגובות, קודם כל. אופיר - זה באמת עניין של דעה. בכל מקרה עצוב לי קצת על הגישה שלך, כי היא פסימית מדי (וריאליסטית או לא, זה כל אחד יקבע לעצמו). צבי והדס - אין חרדים מאושרים? לא אמרתי את זה. אני בטוח שיש חרדים מאושרים, פשוט לא נראה לי שהם הרוב בחברה החרדית. האמת היא שגם את זה אי אפשר ממש לבדוק, כל אחד ומה שנראה לו. לדעתי לא הגיוני שרוב האנשים יוכלו למצוא אושר במסגרת כל כך כובלת. חופש = אושר? לא. התכוונתי שחופש הוא תנאי הכרחי לאושר, ואני ממש לא חושב שחופש מוחלט וללא מסגרות הוא תנאי לאושר, ההפך - חופש ללא שום מסגרות הוא בעיני קצת לא בריא וגם פוגם בסיכויים למצוא אושר. אני גם לא קורא בקריאה כוללת לחרדים באשר הם לחזור בשאלה, רק את אלה שמזדהים עם מה שכתבתי ושמרגישים את החניקה של הדת על בשרם. ואני חושב שיש המון כאלו. לא שהם קוראים את זה... אם החברה החילונית חופשייה או לא, זה משהו שלא התייחסתי אליו, ואני חושב שבאופן יחסי ובהשוואה לחרדים, החברה החילונית היא הרבה יותר חופשית
 

lollapalooza

New member
ושוב-

זה שזו דעתך לא אומר שזה נכון. אבל מצד שני זכותך להביע את דעתך וברור שהטור הוא מה שאתה חושב בלבד. אז סבבה.
 

oooooOFIR

New member
פסימית? אני לא חושב

היא דווקא די אופטימית... שיש לך כאילו ייעוד. זו הרגשה טובה.
 

לירן מם

New member
לא הייתי מצליחה לנסח את זה טוב יותר

זאת בדיוק הדיעה שלי...רק שאני לא יודעת לכתוב אותה טוב ככה...חחח מזל שאת הצלחת...
חחח
 
הדס את מצחיקה אותי-

מה דעתך, כל הודעה שאת כותבת, לסמן את כולה ולעשות-העתק. אחר כך-אם זה לא שולח- לנסות שו. אם זה שוב לא שולח לשמור את זה בוורד ולמחרת לשלוח... את כל הזמ כותבת שזה לא שולח וכמה חבל כי כתבת הודעה ארוכה-אז...תשמרי אותה!!!!!
 

lollapalooza

New member
מותק שלי,

אני יודעת את זה, אבל האינטרנט תמיד מתפגר לפני שאני מספיקה לשמור...
 
אעע..

הסכמתי עם הרוב, אהבתי את הנושא והמחשבה העיקרית שיש בי כעת.. אני לא רוצה להתבגר. יש לי את החופש שלי.. אולי אפילו יותר מדי.
 

Arielcohen

New member
אוף, אולי תגיבו קצת יותר?

אני מנסה לפתוח דיון וזה לא ממש זורם... אני רק רוצה להבין - יש אנשים שקוראים ולא מגיבים, או שאני יכול לדעת כמה קראו לפי התגובות?...
 

לירן מם

New member
יש קוראים שלא מגיבים...

אני קוראת את הטור שלך כל פעם...אתה כותב טורים מצויינים ומעוררי חשיבה... אבל לא מגיבה כי או שאחרים כבר הגיבו כדעתי... או שיש לי כל כך הרבה דברים בראש שאני לא מצליחה לסדר בתוך תגובה אחת... אם הייתי כותבת לך תגובה הייתי צריכה לכתוב איזה מליון תגובות לעצמי על דברים ששכחתי... הסניליות היא דבר שלא ניתן לשליטה לצערי... אז זהו...רק רציתי לעזור לך עם התסכול...
 
למעלה