טור אישי -4- ../images/Emo97.gif
והפעם: האיחוד של הספייס גירלז - האם הוא באמת נחוץ? טוב, אני התוודיתי כאן כבר כמה וכמה פעמים שבעבר היתה לי (ולרבים מהפורום הזה, מסתבר) אובססיה לספייס גירלז. 5 הבנות הבריטיות חסרות המעצורים ששיגעו את MTV בשנות התשעים (שנות התשעים!
). אז אמנם מאז עבר כבר המון זמן, והפלייליסט ומדף הדיסקים שלי התרחבו להמון כיוונים אחרים ושונים (לא שנטשתי את הפופ, אבל נוספו עוד המון דברים אחרים), אבל זה נראה כאילו מובן מאליו שבהכרזה על האיחוד שלהן הייתי אמור לקפוץ משמחה (או לפחות לחייך בנוסטלגיה...). משהו כמו בסגנון של אם נגיד היו מתחילים לשדר שידורים חוזרים של הסדרה האהובה עליכם בילדות, שלמרות שעבר המון זמן והטעם הטלוויזיוני שלכם ודאי השתנה - זה עדיין ישמח אתכם מאוד באיזשהו מקום. ובכן, זה לא קרה לי. ממספר סיבות, אני מניח. קודם כל, התופעה הזאת לאחרונה של איחודי להקות מהעשורים הקודמים לא ממש מוכיחה את עצמה. ואני לא מתכוון בהכרח מבחינה מסחרית. זה פחות חשוב כאן. הקטע הוא שהמעריצים מהעבר זוכרים את הלהקות בתור סוג של אלילים, ובטח רצו לזכור אותם לנצח בתור כאלה. צעירים, מוצלחים, בועטים ואהובים. אבל אז מגיע האיחוד המיוחד, ואנחנו מגלים (לא במפתיע) חבורה של אנשים מבוגרים בורגניים ורציניים, שמנסים, לפעמים באופן די פאתטי, להחיות קצת מהקריירה האבודה והפרועה שלהם בצעירותם. הם מוציאים כמה סינגלים שהשיא שאפשר להגיד עליהם הם "חביבים" ופשוט מוחקים את כל הכיף שהיה בלזכור אותם כמו שהם. עכשיו ניאלץ לזכור אותם בגרסה המשעממת והנוכחית שלהם. אין ספק שקאמבק של להקה הוא הרבה יותר מורכב, לצורך העניין, מקאמבק של זמר\ת. זמר יכול לצוץ פתאום אחרי שנים שלא שמענו ממנו עם חומרים חדשים ומרגשים, מהפך חיצוני ומוזיקלי, או סתם לעשות את מה שהוא עשה בעבר רק טוב יותר לאחר שעבר תהליכים עם עצמו (הוא יכול גם לא, אבל זאת לא הנקודה). בגלל שמן הסתם מדובר בבן אדם אחד וככה יותר קל לו להתגבש עם עצמו ולחזור לרגש את הקהל שלו. אבל להקה...טוב, מדובר כאן כבר בכמה אנשים. אנשים שונים, לכל אחד רצונות שונים ושאיפות אחרות, וגם ככה זה מסובך כשהם מתפקדים בתור להקה פעילה, אז בטח שזה מסובך להחיות עסק שכבר מת, כשכל אחד מהם עבר בטח דברים רבים בשנים שעברו מאז הפירוק\הפסקה ומגיעה לגלגול הנוכחי של הלהקה בתור בן אדם שונה. זה הופך את כל הסיפור לעסק שבהחלט לא בהכרח מזכיר את הלהקה בגלגולה הקודם, למרות שמנסים למכור לנו אותו בתור משהו כזה. סיבה נוספת היא שאין פשוט דרך להימנע מהתחושה שהאיחוד הזה הוא מהלך מסחרי ושיווקי נטו. מהשיקולים הכי קרים ועסקיים שיש והכי פחות מהסוג שבאים להתרפק על הנוסטלגיה והפאן של אז. בסדר, בואו לא נהיה תמימים ובואו נזכור שהספייס גירלז מעולם לא היו בדיוק "להקת מוסכים" שצמחה אחרי חזרות מפרכות באולפנים מתפרקים והופעות במועדונים קטנים ומחתרתיים. מלכתחילה היה מדובר, אחרי הכל, בלהקה שצמחה מתוך אודישנים, בסוג של פרויקט. וכן, זה הכי מסחרי שיש. אבל בכל זאת, היתה תחושה שהן עושות את זה כי כיף להן. זה לפחות מה שהן שידרו. לקראת הסוף היה ברור שכבר לא. ועכשיו זה גם ברור באותה מידה. זה כמו שאבבא סירבו להתאחד אפילו שהציעו להם מיליארד דולר או משהו כזה תמורת האיחוד. אז הספייס גירלז הסכימו להתאחד, וכנראה בגלל הסכומים שהם יקבלו. אף אחת מהן לא נמצאת בשלב מזהיר בקריירה שלה (לא שחסר להן כסף, במיוחד לא לויקטוריה) והאיחוד הזה יוצר תחושה של "טוב, ממש לא בא לנו על זה, אבל אין לנו ברירה כי כנראה שהקיום של הלהקה זה הדבר הכי טוב שקרה ויקרה לנו בקריירה וצריך להשלים עם זה ולהוציא מזה את המיטב (ואת הכסף)". זה גם לא שהן לא היו נוכחות בחיינו בכל הזמן שהן נעלמו. אפשר היה לדעת כל הזמן איפה הן נמצאות בחיים ובקריירה שלהן, מבחינת זוגיות, הריונות ואלבומי סולו. ראינו מה הן עברו מאז שהלהקה הפסיקה לפעול (מעולם לא התפרקה רשמית, דרך אגב), ראינו את המאבקים האמהיים של מלאני בי והזוגיות ההזויה והקצרה עם אדי מרפי, הקריירה והמהפך המוזיקלי של מלאני סי, ההפיכה המוחלטת של ויקטוריה בקהאם (מישהו בכלל זוכר שאז קראו לה ויקטוריה אדאמס?) לברבי הקליפורנית, אשתו של קן הכדורגלן וכו'. זה לא שהן נעלמו, שכחנו מהן לגמרי ועכשיו הן חוזרות ואפשר להמשיך מאיפה שהפסקנו. הן עברו מאז דרך ארוכה בחיים ובמוזיקה, ואנחנו היינו שם כל הזמן. והסיבה העיקרית ביותר היא כזאת - המהות של הספייס גירלז היתה כיף. הן עשו שירי פופ כיפיים, לא לקחו את עצמן ברצינות, התלבשו באופן צעקני, התראיינו באופן צעקני, לכל אחת היה את התדמית (או יותר נכון, הקריקטורה) שהצמידו לה והן הלכו עם זה עד הסוף ובהכי כיף וקלילות שאפשר. האלבום האחרון שלהן היה כבר שונה. הכל היה פתאום כאילו מתוקתק יותר, מחושב יותר, נכון יותר. הן התלבשו נכון, שרו נכון, עשו מוזיקה ממותנת יותר. קליפים מסוגננים יותר. ואז הן הפסיקו לפעול. ועכשיו הן חזרו, כמו בהמשך של התהליך שהחל באלבום האחרון שלהן - התהליך של הוצאת הכיף מכל העסק. תשכחו מהספייס גירלז הצעקניות עם הלבוש הצבעוני והצחוקים. במסיבת העיתונאים הן לבשו (כולם חוץ מג'רי) בגדים שחורים מתואמים, בגדים שכביכול "נכון" ללבוש אותן, הקפידו להיראות טוב ונראו בעיקר מסודרות ונקיות. כמו כל להקה שמתאחדת, וחוזרת עם מינימום מרד נעורים ומקסימום בורגנות מעונבת ורצינית. אני לא אומר שהתדמית החיצונית בהכרח משפיע על המוזיקה, ואני האחרון שמאמין בזה, אבל בכל זאת, בואו נודה בזה, הספייס גירלז היו קודם כל תדמית של כיף בכל מה שהן שידרו וזה התבטא גם במוזיקה שלהן, ובגלל זה הן היו כל כך אהובות, גם על ידי התקשורת. ועכשיו? כנראה שזה נעלם. זה גם לא שהאיחוד הזה הולך להביא לנו עוד סינגלים ואלבומים והמשך של קריירה בתור להקה פעילה ומתפקדת. לפי מה שהבנתי, זה אמור להיות סוג של סיבוב פרידה רשמי מהמעריצים, עם כמה הופעות ברחבי העולם ואלבום אוסף מסכם. ככה שלא ברור לי למה האיחוד הזה באמת נחוץ. אבל בתכלס, זה כן ברור - כסף. ושוב, אני לא תמים ולא חושב לרגע שהעולם הזה לא פועל כבר מלכתחילה מהבסיס של כסף. אבל מקווה שאתם מבינים למה אני מתכוון בכל זאת. אני חושב שכמו בהרבה דברים, כדי לתת לנוסטלגיה להמשיך להיות כיפית ונעימה, צריך להשאיר את הדברים במקומם - בעבר. ולא לנסות להחיות את מה שכבר מת בצורה כל כך מלאכותית. אי אפשר יותר לזכור את הדברים כמו שהם היו כי עכשיו הם יהיו חדשים יותר וכנראה גם טובים פחות, כמו שראינו מניסיון העבר של להקות שהתאחדו פתאום. וזהו פחות או יותר...נראה כבר מה יקרה עם זה. נ.ב. אני מתחיל לשים לב למוטיב חוזר בטורים שלי - הנוסטלגיה על מה שהיה פעם ב-MTV לעומת הדברים שיש בו היום...מעניין אם אני אצא מזה מתישהו
והפעם: האיחוד של הספייס גירלז - האם הוא באמת נחוץ? טוב, אני התוודיתי כאן כבר כמה וכמה פעמים שבעבר היתה לי (ולרבים מהפורום הזה, מסתבר) אובססיה לספייס גירלז. 5 הבנות הבריטיות חסרות המעצורים ששיגעו את MTV בשנות התשעים (שנות התשעים!
אחח אחח הספייס גירלז בחיים לא יחזרו להיות מה שהן היו פעם ולדעתי חבל שהן מנסות בכוח עוד פעם, הן גם מנסות מהשיקולים הלא-נכונים. >: קראתי מה שכתבת בריפרוף כי אני קצת ממהרת אבל סה"כ כתבת יפה, אחלה מאמר.
