טוני מוריסון

טוני מוריסון

תהיתי עד כמה אתם מכירים אותה, מה אתם יודעים עליה וכו', כי די התפלאתי מהעדרות שמה ושם ספריה בדיונים כאן. שלא לדבר על זה שהיה בלתי אפשרי למצוא עליה חומר כשכתבתי עבודה על ספריה. אני אגב, אוהבת אותה מאד, וקשה לי להסביר בדיוק למה. זו לא השפה. אלה לא המצבים. אלה לא העלילות. אולי מערכות היחסים, שהן כל כך קשות. אנשים שאמורים לאהוב זה את זה ולא אוהבים, ואנשים שלא אמור כביכול להיות ביניהם קשר חזק ויש ביניהם והצורה הקרה והמרוחקת שהיא יכולה לתאר דברים מאד מזעזעים, שאיכשהו מתקשרת לאיך שאני חווה דברים לפעמים. וזה גם שימוש במוטיבים מסוימים, שהוא מאד אפקטיבי אך מאד מעודן והרבה פעמים צריך שיצביעו עליו בשביל שהקורא יראה איך זה השפיע על התפיסה שלו את הגיבורים המצבים וכו'. ודבר אחרון, שזה משהו שהיא עצמה אמרה בקשר לשני הספרים הראשונים שלה, וזה שהחברה/הקהילה היא דמות בפני עצמה, עם אפיון וחשיבות וכו', והדמויות האינדיבידואליות בהחלט מאופיינות על פי מעמדן בחברה (לא במובן הרגיל של מעמד חברתי, אלא איפה הן נמצאות יחסית לחברה, איך הן מתקשרות איתה וכו').
 

דוסטו

New member
סופרת מצוינת עם הסתייגות אחת

קצת מזכירה לי 'מישהם' קרובים יותר שלא מפסיקים לבכות ולא מוכנים להיות אחראים לגורלם.
 
ממש לא מסכימה איתך, מהסיבה הבאה

החברה השחורה אצל מוריסון לא עוברת בכלל אידאליזציה. יש שם צרות עין. יש שם חוסר קבלת האחר. יש יאוש וחוסר ניסיון אפילו לצאת מהמצב העגום. הגברים לא ממש לוקחים אחריות לחייהם. הנשים הולכות לקיצוניות עם הקטע של "אמא לביאה". וכן, יש גם בחברה הזאת דברים טובים - חום, קהילתיות וכו'. אבל היא רחוקה מלהיות מושלמת. אז כן, הדמויות הן אולי כמו מה שאתה אומר, אבל לא הספרים, כי הספרים מסתכלים על הדמויות מנקודת מבט ביקורתית.
 

Tennessee

New member
מוריסון מצויינת. לגבי החומר- אין לי

מכאן גישה ל- MLA, אבל לא מצאת שם חומר? תכתבי לי במסרים מה בדיוק מעניין אותך ואני אנסה לחפש לך פעם הבאה שאהיה באוניברסיטה.
 
כתבתי כבר את העבודה. זה לא העניין.

העניין הוא שב-MLA יש המון דברים ובאוניברסיטאות ישראל ממש מעט יחסית, במיוחד על ספריה המוקדמים יותר.
 

Tennessee

New member
כן, חשבתי שבחיפה אולי יהיו יותר כי

יש לנו מרצה שעוסקת ביצירותיה (בין השאר).
 
בכלל בחיפה יש הרבה יותר חומר על

כמעט כל דבר בספרות אנגלית. הספריה שלכם כל כך הרבה יותר טובה בתחום הזה.
 
בינתיים אני מסתפקת בהשאלה בין

ספרייתית (עולה לי 4 ש"ח להזמין ספר. תעשי חשבון כמה זמן וכסף יעלה לי להגיע לחיפה בשביל זה).
 

Rivendell

New member
האמת?

לא קראתי שומדבר שלה. עם מה אתם ממליצים להתחיל?
 
לא יודעת. איך את בדרך כלל אוהבת

להתחיל? אני יכולה להגיד לך ש"חמדת" (Beloved) הוא הכי מפורסם שלה וש"העין הכי כחולה" (The Bluest Eye) הוא הראשון שלה. איזה מספריה הכי טוב? לא קראתי את כולם, וגם מאלה שכן קראתי אני לא יכולה לענות. אני לא בטוחה שזה משנה ממש מאיזה תתחילי.
 

Mנטה

New member
אני קראתי רק את "חמדת"

זה ספר מצוין בעיני, אבל כל כך מזעזע וקשה שהיה לי קשה להמשיך לקרוא אותה, הבטחתי לעצמי לחזור פעם אחרת ומאז עוד לא הגעתי לזה. החברה אצלה אכן דמות, והספרות שלה יש בה משהו קצת פנטסטי-סוריאליסטי שאולי מזכיר סופרים דר' אמריקאים במובנים מסוימים. המציאות שהיא מתארת מזעזעת אבל מסוג הדברים שחייבים לקרוא כדי לדעת. היא אשכרה נותנת בעיטות בבטן. אם אני מנסה להיזכר יותר ויותר בפרטים, אני ממש נזכרת שזה ספר מצוין. 4 וחצי כוכבים. ריווי כדאי לך, אבל באנגלית
(אני קראתי בעברית, אבל נראה לי שאלו ספרים שיש בהם הרבה חשיבות לשפה).
 

Gur B

New member
הספרים שלה

מזכירים לי ציורים מודרניים... הם בעיניי קודם יצירה אמנותית ואח"כ ספרותית. היא בונה את העלילה מהמון פרטים קטנים שבהתחלה לא ממש ברור מה הם מייצגים, וללא סדר כרונולוגי, ורק לקראת הסוף הכל מתגלה בבת אחת, בדרך כלל לכדי תמונה מזעזעת של המציאות. "חמדת" ו"ג'אז" הם האהובים עלי... "ג'אז" מקסים בדרך שהוא מעביר את תחושת החופש של העיר עבור העבדים המשוחררים. אלת הירח, גם וירג'יניה וולף וגם טוני מוריסון... יש לנו ממש את אותו הטעם
גמר חתימה טובה לכולם, גור
 

savion78

New member
קראתי את "חמדת" ממש מזמן

בסביבות גיל 14-15. יכול להיות שזה היה מוקדם מידי,כי אני זוכרת שדי הסתבכתי עם הספר הזה,והיה לי קשה להבין אותו.מאז לא חזרתי אליה.....
 

Noya111

New member
גם לי זכור שהתחלתי לקרוא את "חמדת"

לפני מספר שנים ו....ממש לא הלך לי איתו. לא הצלחתי להתחבר אליו, מצאתי אותו מייגע ובעקבות זאת, נטשתי אותו. לאחר שקראתי את השרשור הנוכחי, התעורר בי רצון עז לגשת אליו מחדש ולנסות לקרוא אותו שוב. נקווה שהפעם אני אצליח!
 
למעלה